אחרי לגולן!

נתחיל מהסוף, הספקנו המון, ולא ראינו כלום.

למרות ההרגשה כאילו כל הסופ"ש עשינו, טיילנו, טעמנו, הופעלנו- יש אינסוף אפשרויות לבילוי, וברור שלא נצליח להגיע לכולן. אז הנה "הצעת הגשה" אחת, לסוף שבוע סתווי משפחתי בגולן.

את הסיור שלנו פתחנו בגבעת יואב במקום שנקרא "קול שופר", מפעל משפחתי לייצור שופרות. מתי בפעם האחרונה יצא לכם לתקוע בשופר? שמעון קינן, המייסד שהוא בעל תקיעה ותיק ובקי ברזי השופר, נותן לכל המבקרים, מקטן ועד גדול, לנסות את כוחם בתקיעה. על הדרך גם זכינו להצצה לא שגרתית לתהליך ייצור השופר. מרכז המבקרים פתוח בכל יום, חוץ משבת, וכל הפרטים בטלפון או במייל: 6763307- 04 | 052-8008485.

אם כבר נכנסנו לאווירת ראש השנה, למרות שעכשיו דצמבר, מה יותר מתאים מטעימת דבש, שיהיה המשך שנה טובה ומתוקה, לא ככה?

אז עצרנו במכוורת אלין במושב גבעת יואב, עסק משפחתי לגידול דבורים וייצור דבש. את המקום ייסד בשנות השבעים דוד אלין, והיום מנהל אותו שרון החתן, שעשה לנו סיור מלווה בהסברים על גידול דבורים ודרך הפקת הדבש, מהכוורת ועד הצנצנת. (הגעה בתיאום מראש: 050-5356662 | 054-4815055).

עם ילדים דביקים ומתוקים המשכנו ליעד הבא.

הנסיעה בכבישי הגולן היא חוויה בפני עצמה. התנועה דלילה יחסית, אין מה למהר, ואפשר ליהנות מהנוף המתחלף. שרידים של שלכת אדומה וכתומה, שטחים קרחים שעוד רגע יוריקו, עם בוא הגשמים והחורף, וכינרת אחת, כחולה שקורצת לנו מרחוק.

בשעת אחר הצהריים, עוד לפני השקיעה, מיהרנו להגיע לאחד המקומות היפים והמרתקים שיש בצפון בפרט, ובישראל בכלל.

בדרום-מערב רמת הגולן, למרגלות היישוב נטור, נמצא אתר המורשת עין קשתות. מקום מקסים שחובה לבקר בו, אם טרם הספקתם. קודם כל זכינו לתצפית מרהיבה על כל האזור, כשמתחתינו נחל סמך, וממול הרי הגליל, והכנרת שנראית מרחוק כמו ריביירה יפהפייה.

אחרי סרטון הסברה קצר, יורדים במדרגות למבנה בית כנסת עתיק, בן 1,500 שנה, שנחרב ברעידת האדמה שפקדה את הארץ במאה השמינית לספירה. בית הכנסת שוקם ונבנה מחדש, בזכות פלאי הטכנולוגיה, בטכניקת שיחזור מיוחדת ובזכות קבוצת ארכאולוגים עקשניים. ולא רק בית הכנסת העתיק קומם ועומד על תילו, איתו היכלית ארון הקודש עם עיטורים כמו מנורה, שופר ולולב. שוחזרו גם הקשתות המפורסמות שעל שמן נקרא המקום, עם בריכות מעיין שנועדו בזמנו להשפרת בדי פשתן, גם הן שוקמו ושופצו. ללא ספק מסע מרגש בזמן אל ראשית ההתיישבות היהודית בגולן.

הפרטים באתר

הערב ירד, ואיתו גם הטמפרטורות - בצפון, כמו בצפון. דקת נסיעה במעלה הכביש, הגענו אל מושב נטור, לסטודיו החמים והנעים של רינה מנדרינה, כנראה אמנית הזכוכית הכי קולית שפגשתם. רינה אפלבוים מעצבת תכשיטים ומוצרי יודאיקה מזכוכית כמו חנוכיות ומזוזות. בסטודיו אפשר לראות, ללמוד וגם להתנסות בפיסול זכוכית לחרוזים שהופכים לתכשיט (ולכבוד חנוכה סדנאות מיוחדות לחג). סטודיו מנדרינה מושב נטור רמת הגולן, לפרטים 6763619- 04 או באתר.

אחרי יום גדוש פעילויות הגענו סוף סוף אל אירוח בוטיק אל-רום. יש אין סוף אפשרויות לינה באזור, מקמפינג, בתי ספר שדה, ועד צימרים יוקרתיים. אנחנו היינו אורחים של בוטיק אל רום, שנמצא, מן הסתם, בקיבוץ אל-רום שבצפון רמת הגולן, 1070 מטרים מעל פני הים. כל החדרים זהים ומתאימים למשפחות. הבנים שלי דילגו בין מיטות הקומתיים בחדר ולא הצליחו להחליט מי יישן איפה. החדרים נעימים, מרווחים, ומאובזרים בכל מה שדרוש לאירוח נוח ומפנק (כולל שפע מקומות אחסון ואמבטיה נפרדת מחדר השירותים, יתרון משמעותי למשפחה). ליד הלובי יש חדר משחקים משותף, ובחצר הפתוחה פינות רביצה ונדנדות.

מחירים: 450-600 שקל ללילה לזוג בהתאם לעונה, תוספת לאדם בחדר 150 שקל כולל ארוחת בוקר. לפרטים: 04-6838111 | 058-6838111.

בבוקר, אחרי ארוחה עשירה במלון, יצאנו ליום אקטיבי במיוחד. פתחנו בנקודה הכי צפונית, החרמון, שנמצא 15 דקות נסיעה בלבד מהמלון. עם השלג הראשון משנה ההר את פניו, אבל בינתיים הוא היה יבש ודי צחיח, הזדמנות מצוינת לנסות את כל המתקנים שלא מחייבים שלג, כמו הסקיי-ריידר שנותן תחושה של ריחוף, גלישה במזחלות “אקסטרים”, וכמובן נסיעה ברכבל הקרוניות החדש לפסגה. ויש לי וידוי. אני שלא ששה על בילוי בגבהים, התנדבתי להיות הצלמת. אבל הילדים ירדו בהתלהבות מהמתקנים, ורק חיכו לתורם, שוב ושוב. ושוב. הצלחתי לגרור אותם החוצה מהאתר רק כשהבטחנו להם אטרקציה אחרת, אקסטרימית לא פחות, אבל איך נאמר, על הקרקע.

טיול רייזרים מרום הגולן

מציע נהיגה עצמית בשטח על רייזרים, בנופי הגולן היפים. לסיור מתלווים מדריכים מנוסים, שחוץ מטיפים לנהיגה בטוחה ומהנה, גם יודעים סיפורי מורשת. במהלך הטיול מקיפים את הר בנטל, למחצבה ולשרידי טנק סורי בצידי השביל. עצירה באנדרטת "מחכים לך", בשביל אלי כהן למרגלות הר אביטל, פסל גדול של נדיה כהן ושלושת ילדיה, צופים לכיוון דמשק. משם המשכנו דרך מבנים ישנים של הצבא הסורי, עד למפקדה הסורית, על גבול קונייטרה, מעל ראשי האקליפטוסים, עם תצפית מרהיבה על הגבול וסיפורים מפועלו וגבורתו של אלי כהן.  הפעם, היה קשה לגרד את הילדים מהרכבים, מזל שהם היו רעבים מידיי למשא ומתן קשוח.

הסוף שבוע שלנו מתקרב לקיצו ,ונשאר לנו זמן לעוד אטרקציה אחת. קשה לבחור כי יש שפע של אפשרויות, ועם זאת, זה לא מספיק, לפחות אם תשאלו את דעתו של ראש המועצה האזורית גולן, חיים רוקח. "הפרנסה העיקרית כאן מושתת על חקלאות ותיירות. שטח המועצה, מהחרמון ועד חמת גדר, הוא עצום, יותר גדול מגוש דן, ויש מקום לפתח עוד אטרקציות. שיהיה לתייר המבקר עוד מקום בילוי שאפשר להוציא בו כסף, ושחלקו יישאר פה, לטובת המקומיים. שיהיה לתייר טעם לבוא, ולתושבים סיבה להישאר".

בינתיים אנחנו במרדף אחרי הזמן, ולעת ערב מגיעים לפארק הירדן, ממש בפינה הצפון מזרחית של הכנרת. הפארק ענק, כאלף דונם שטחו, ומציע מסלולי טיול בתוך ירק ומים, תעלות דיג, חיי בר ואתרים ארכיאולוגיים, לצד מספר אפשרויות לינה.

כשהחושך יורד, מתרחש בפארק מופע כייפי ומדליק, תרתי משמע: "תופעת טבע". סיור לילי, אור-קולי, להיכרות עם הטבע במקום, כשדיירי הפארק הקבועים, זוכים לדיבוב מלא הומור, בפי כוכבי ארץ נהדרת. חוויה מיוחדת, עם אורות מוזיקה וריקודים. פרטים באתר.

כמאמר הקלישאה, לפעמים החגיגה נגמרת. סיימנו יומיים חווייתיים בגולן, עייפים אך מרוצים (אם אנחנו כבר בענייני קלישאות) ובחזרה לדברים איתם פתחתי: הספקנו המון ,ולא הספקנו כלום. אחרי לגולן- המשך יבוא.