הישרדות קורונה: יומן המסע ההומוריסטי של עובד ענף התיירות בחל”ת

אופרן גם ב...
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
ישי מולד הוא מנהל מחלקת אקטיב באיסתא. כמו רבים בענף ובמשק, גם הוא בחל"ת. כאב לילדים קטנים הוא מנסה לצלוח את אתגר סיר הלחץ המשפחתי בהסגר. איך הוא עושה זאת? כותב יומן מסע הומוריסטי: "הטריק של 'יאללה סרט, אבא עושה פופקורן ואז הולך לנקר', לא עובד יותר מפעמיים ביום". קראו עוד
סיבוב עד 100 מטר. משפחת מולד
סיבוב עד 100 מטר. משפחת מולד

יומן מסע, חל”ת ענף התיירות – חלק א’

תובנות ליום החמישי לחופשה.
1. יצרתי קשר עם הבנות. מעריך שהקטנה תזהה אותי באופן מלא כבר בשבוע הבא. הערכה זהירה שתוך שבועיים היא תקרא לי “אבא”.
2. כעיקרון אני בנוי למצבי חירום, אבל פה גם מגיע עקב אכילס שלי – אני לא מכיר שימורים מעבר לטונה, תירס ועגבניות. אז אני אוגר אותם בלי שליטה. קצת כמו שמספרים שדגים יכולים לאכול עד שמתים ( אל תשאלו מי מספר, או אם זה נכון, אפשר לבדוק בגוגל אני מניח) בכל מקרה, בקרוב נצטרך מזווה…
3. אחרי כל פעולה שאני עושה, קניות בסופר מרגיש לי מתאים, בגלל שזה אמור להיות יעיל. מחזק את סעיף 2.
4. עובר קו דק בין לגרום לילדה בת 3 לא לפחד מחיות לטראומה מנחשים, לכל החיים. זואי החזיקה נחש חנק, בעדינות של הענק הירוק, כאילו היא משחקת עם איזה אוגר סיבירי, באותו הזמן הצלחתי גם להסביר לה על עדינות וגם להזיז את הראש של הנחש מהפנים של הגור התמים… ישי 1 חיים 0.
5. קטע מוזר זה שיש זמן באור יום.
6. קרן כל הזמן מנסה לדבר איתי במשימות, נראה לי שכל תוכניות הפסיכולוגיה שראתה בחייה אומרות שחשוב להחזיר את הנבדק למקום הטבעי, שאצלי הוא מטרות ויעדים. אז זהו שזה פחות עובד עם השאיפה לנוח. כרגע זה בסדר, מסתכל עליה בעיניים מזוגגות ובסוף היא הולכת.
קניתי ים חומרי ניקוי, לא יודע מה לעשות איתם. אעדכן…

 

“מתגעגע לתחושה של להיות רעב”. ישי מולד, מנהל מחלקת אקטיב באיסתא בחל”ת

יומן מסע , חל”ת ענף התיירות – חלק ב’

1. הדבר הראשון שאיבדנו הוא סמכות הורית.
2. הייתה טעות לזרום עם קרן כשאמרה שזה רעיון טוב לקפוץ שנייה ל”מקס סטוק”. חזרה מצוידת כאילו אנחנו הולכים לפתוח פעוטון הכנה למחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר.
3. מצד שני, לילי כבר יודעת לרתך.
4. נצנצים זה השטן!!!! לא יודע איך קרן הצליחה, אבל יש לי בערך טון וחצי של נצנצים לא מעובדים. החרא הזה נכנס לדי אן איי ואי אפשר להיפטר מזה, אני כבר מצליח לזהות את הסוגים השונים לפי הטעם.
5. לולה הכלבה האהובה שלנו לא רגילה לכ”כ הרבה יחס מהבנות. עד שסיפרנו לה את הרסטות, הבנות לא שמו לב שיש לנו כלבה. אחרי התספורת הכלבה הפכה מבוב מארלי לשירלי טמפל. עכשיו היא לא יכולה לשבת שנייה בלי שילדה תרצה למרוח לה לק. ללולה הסיפור לא השתלם. לנו מאוד – פעילות גופנית בריצה אחרי הכלבה, וקצת פחות התעלקות עלינו. לולה ירדה מ- 18 שעות שינה ל- 4 בלחץ…
6. אלכוהול זה חבר.
7. אני מזדקן. הראיתי חולשה כשהתכופפתי להכניס משהו למגירה, זה היה ה-Q לשתי הבנות לזנק לי על הגב ולהכניס אותי לכמה ימים של כיף עם גב תפוס. חרא על החיים שלי.
8. יש מלא תרופות יקרות לגב תפוס. רובן פלסיבו. שום דבר שאי אפשר לפתור עם לום וקצת נחישות, משולבת באלכוהול.
9. אני חושש שהבנות רואות אותי כחוליה החלשה, אני חייב לחפש את הילדה הכי מפחידה בבית ולהיכנס בה חזק כשיוצאים לחצר. סימנתי את קרן.
10. לא בטוח שעובדי חברת חשמל יותר חיוניים ממנקה טובה.
11. קצב התפשטות הקורונה לא מתקרב לקצב ייצור כביסה של משפחה. אקספוננציאלי זה לילדים לעומת כמות המכונות שעפות פה. ואני כבר 10 ימים באותו האוטפיט.
12. בהתחשב בזה שעדיין לא אכלנו פעם אחת טונה, מתחיל לחשוב שאולי ההשקעה בשימורי טונה לא הייתה ההחלטה הנבונה ביותר שיכולתי לקחת…
13. מאוד מהר הכללים מתגמשים ופתאום סכין ביד של ילדה בת 3 זה כוח עבודה לגיטימי. בארץ אין מכרה פעיל, נכון?!

 

“נצנצים הם השטן”. משפחת מולד. כל הצילומים באדיבות ישי מולד

 

“יש מצב שבהשראת “חומות של תקווה” הקטנות התחילו לחפור לנו מנהרה בסלון עם כפיות פלסטיק והכלבה משתפת פעולה”

יומן מסע , חל”ת ענף התיירות – חלק ג’

1. הכיף בהזנחה (חוץ מזה שזה ממכר) שאין הגבלת מיקום, לא צריך אביזרים מיוחדים ומי שאוהב לגוון יכול לעוף על מלא תחומים. אני לדוגמה, ברוח הקיימות, מחכה לראות כמה זמן ייקח לטרנינג שלי להתפרק ולחזור לטבע.
2. הערמה של אלפי המכתבים שאף אחד לא פותח – לא פותחת את עצמה, אבל מצד שני מאוד קל להעביר אותה למחזור הנייר, נעים בעיניים, פחות חכם, אבל סססעמק חיים פעם אחת!!
3. מדיח הוא, ללא ספק, ההשקעה הטובה ביותר בזוגיות, אחרי לא לעשות ילדים.
4. מיותר לרשום את שם הסידרה/הפרק בהופ קטנטנים. אפשר להסתפק בכמה זמן שקט יש לנו.
5. תפסתי את עצמי כבר 4 פעמים היום שנייה לפני שאמרתי לבנות שאין לנו משרתים, פשוט לא הצלחתי למצוא ניסוח אמין לזה.
6. החוק שאומר לא להתערב אם אין דם, פועל ביתר שאת בתקופה הזו.
7. הטריק של “יאללה סרט, אבא עושה פופקורן ואז הולך לנקר”, לא עובד יותר מפעמיים ביום…
8. פופקורן זה אוכל מנחם.
9. יש מצב שבהשראת “חומות של תקווה” הקטנות התחילו לחפור לנו מנהרה בסלון עם כפיות פלסטיק והכלבה משתפת פעולה…
10. לא יודע למה אומרים שטלוויזיה זה לא טוב, דווקא YES מגדלת מאוד יפה את הבנות, אם הייתי יודע את זה קודם הייתי חוסך הרבה כסף.
11. חופשה עאלק… אני חצי שעה מסיום הכשרה של טייח. אגב למישהו יש קונגו?
12. מתגעגע לתחושה של להיות רעב.
13. הדרך היחידה לשמור על בית נקי עם ילדים, זה שהם לא יהיו בבית.
14. עדיין מנסה להעביר אחריות על זואי ללילי, 2 נקודות שעדיין בעייתיות: ללילי אין תפיסת זמן והיא בכיתה א’, אבל שומר על אופטימיות.
15. זואי כבר יודעת לתקל טרף גדול ממנה פי 2. סוף העולם? ברינג איט און ביץ׳!
16. קרן מקשקשת לי להתחיל לשתול גינת ירק ולגדל אוכל אורגני. בינתיים בעולם האמיתי הצלחנו להרוג קקטוס.

 

“יצרתי ברית סודית עם הבנות והכלבה. נראה לי בהדחה הבאה, אם אין הפתעות, קרן הולכת”. ישי מולד ושתי בנותיו

יומן מסע , חל”ת ענף התיירות – חלק ד’

1. בדומה לסג’עייה, גם אצלנו בבית יש אזורים שאנחנו מעדיפים שלא להיכנס אליהם. במקרה שלנו זה בגלל הבנות.
2. הדבר הכי מרגש שקרה לי השבוע היה שהצלחתי לתפוס את שופרסל בוואטסאפ. אבל אז הם איבדו עניין וזה נגמר.
3. הגענו כבר לשלב שלוקחים ילדים לאזור תעשייה ומשחררים אותם?
4. מחכים לרגע שמשרד הפנים יחזור לעבוד ונוכל לשנות רשמית לבנות את השמות לרשע וזדון.
5. המיומנות היחידה שאני מפתח בימים האלה זה שטיפת כלים וסידור המטבח. בשלב זה אני טיפה פחות אופטימי בנוגע ליכולת ההישרדות שלי בתרחיש סוף עולם.
6. הגעתי למסקנה שחסר לנו קרף. לא יודע איך הגענו עד הלום.
7. לאחרונה הפסקתי לרחם והתחלתי לקנא באלה שאוהבים לנקות. אני מתחיל להדאיג את עצמי.
8. אני מרגיש שהעולם קרוב להבין את מה שאני הבנתי עוד בצבא – אין באמת הבדל בין סבון לשמפו.
9. יצרתי ברית סודית עם הבנות והכלבה. נראה לי בהדחה הבאה, אם אין הפתעות, קרן הולכת.
10. מצד שני, זואי קוראת לי אלזה, והן בוכות כשאני משכיב אותן ולא קרן, אז אולי האופטימיות מוקדמת.
11. טוב זה סופי – אני חי בסרט. נכנסתי לחדר בדיוק כשקרן הסבירה לבנות את המושג ״לא חיוני״.
12. חייב ללכד את המשפחה תחת אויב משותף. שותל להן מסרים נגד שופרסל.
13. אומרים שחיוך של ילד שווה הכל, נכון? אז אחרי שבניתי במשך 4 שעות טרמפולינה, עם כלים לא מתאימים, אני יכול להגיד שלא.

 

“קצב התפשטות הקורונה לא מתקרב לקצב ייצור כביסה של משפחה”

עקבו אחרי פספורטניוז בפייסבוק, בטוויטר, בלינקדאין, באפליקציה וב-google.news

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

השאירו תגובה לפוסט

7 מחשבות על “הישרדות קורונה: יומן המסע ההומוריסטי של עובד ענף התיירות בחל”ת”

  1. דינה ויקסלבאום

    מדהים. כתוב טוב וסוחף.
    נא להוסיף כמה מילים על תיירות…
    דינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רוצים לדעת כל מה שחם בעולם התיירות והתעופה?

הצטרפו לשירות הניוזלטר שלנו לקבלת עדכונים 24/7

כתבות פופולריות

החדשות הכי חמות של עולם התיירות והתעופה