לרוץ בראש טוב: מרתון הבוז’ולה בצרפת וגם המסעדות הכי שוות בליון

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
חושבים שהשילוב של ספורט ואלכוהול, הוא בלתי הגיוני? תלוי את מי שואלים. אישית נשמע לי מופרך לרוץ מרתון ולשתות יין כאילו אין מחר, אז יצאנו לבדוק מקרוב. בדרך הבאנו לכם גם את המסעדות המומלצות של שאול בן אדרת בבירת הגסטרונמיה של צרפת

 

שש בבוקר. חושך מוחלט וקור עז של סוף חודש נובמבר. אני עומדת בטבורה של פלורי, עיירה קטנה ומקסימה במזרח צרפת ומחכה לזינוק למרתון הבוז’ולה.

המרתון שמוזנק זו השנה ה-23, הוא פרי מוחו הקודח של אלין בוהי, מי שמחזיק היום בתואר “נשיא מרתון הבוז’ולה”. בוהי, מרתוניסט ותיק, חלם להפיק אירוע ריצה לא שגרתי, לא עוד מרתון מהמניין, והחליט לשלב את המירוץ בחגיגות הבוז’ולה נובו המסורתיות, שמתקיימות בשבוע השלישי של נובמבר לכבוד היין החדש של השנה.

למרות השעה המוקדמת, במקום הכינוס המסיבה כבר החלה. נגנים עליזים (שאצלנו קוראים להם כליזמרים) קיבלו את פנינו ויין חולק לרצים. תהיתי אם כל הנוכחים כאן זוכרים שלפניהם 42 קילומטרים של ריצה לא פשוטה, בתוואי שחלקו שטוח וחלקו ממש לא. אבל למה לתת לעובדות לקלקל את החגיגה? יריית הפתיחה למשתה ניתנה עוד לפני יריית הזינוק.

בשנה הראשונה מספר בוהי, נרשמו רק 300. השנה משתתפים במרתון 2,500 רצים ובסה”כ 18 אלף בכל המקצים: מרתון, חצי מרתון, 13 ק”מ ומקצה משפחות. למרוץ מגיעים רצים מ-65 מדינות, והמשלחת הכי גדולה- מישראל. 165 רצים טסו מהארץ במיוחד כדי להשתתף בחגיגה של ספורט ויין.

הבוקר עלה וצעדנו לקו הזינוק במשעולים של פלורי היפה. רוב הרצים מחופשים, כיאה למסורת שכבר השתרשה. לצידי גיבורי על ונסיכות, ואפילו ישו אחד, רק צלב עצום על גבו, שמתברר שהוא מוותיקי הרצים וכבר הפך לסמל המירוץ. אני שהייתי מוטרדת מריצה ממושכת בקור ובגשם המאיים לרדת, התפרעתי בתחפושת נועזת שכללה קשת לשיער ועליה פונפונים מקפצים. לידי איש לא צעיר במיוחד, בחליפה בירוק צפרדע, וכפכפי קרוקס. תהיתי עם ככה הוא מתכנן לרוץ מרתון.

יצאנו לדרך. חולפים על פני עיירות וכפרים לאורך חבל הבוז’ולה. פעם ראשונה שאני רצה מרתון בטבע. מולי הרים וכרמים. לצידי השביל פרות מלחכות עשב ופתאום, מימיני סוסים שיצאו לרעות. רצים בתוך גלויה.

תושבי העיירות הגיחו החוצה למרות הקור כדי לעודד אותנו. אני יכולה רק להניח שמדובר באחד הימים היותר תוססים בישובים השלווים, אולי אפילו האירוע הגדול של השנה, כשמאות רצים ממלאים את הרחובות הקטנים.

ה-Ravitaillements תחנות ה”תדלוק” בתרגום חופשי, מצויות בשפע, וכמו בכל מרתון, יש בהן מים, משקה איזוטוני ופירות. בגרסה הצרפתית נקודת הרענון היא פיצוציה לכל דבר. יין (כמובן), חטיפים מלוחים, סוכריות גומי (מעניין איפה נמצא שהן יעילות לריצה) ואפילו גבינות ונקניקים. והרצים? מרוצים. טועמים מכל הבא ליד, והיין נשפך כאיזוטוני.

 

מרתון הבוז'ולה
מרתון הבוז’ולה. צילום: We are Media Makers

 

לרוץ בתוך תמונה אימפרסיוניסטית

כשאנחנו עוברים בין הכפרים משתרר שקט. אין תנועה, אין כמעט אנשים, וגם אין עודפי אנרגיה לבזבז. אל השקט הזה, מסתנן הגשם.

בהתחלה רק זרזיף דק. אני מתפללת שזה הגשם שהבטיחו בתחזית, ואם כך יצאנו בזול. אבל הטפטוף מתחזק, והופך לגשם של ממש שיורד במשך שעתיים. זה המון זמן לרוץ רטוב ואני עוברת למוד הישרדות. קר לי, הכפפות שלי ספוגות מים והאצבעות קפאו בזווית משונה. אני מתקשה לפתוח את חטיף האנרגיה וקצת נלחצת, כי לפניי עוד המון קילומטרים.

כל מרתון זה מלחמה בשדים. אלה שחגים לך בראש ומשכנעים אותך שאת לא יכולה, או לא מוכנה, או גם וגם. אני מכירה את השדים, והם אותי. למודת קרבות אני גם יודעת שאין מצב לתת להם לנצח.

למרות הטיפות אני מרימה ראש. מעליי שמיים באפור אירופאי, ומולי שדות בוהקים מגשם. אוויר צלול ונוף פסטורלי שמפוגגים את מחשבות הייאוש. אני מפנטזת רק על פלח תפוז עסיסי בנקודת הריענון הקרובה, ואז זה קורה.

מסיבה!

אנחנו עוברים במרתף יינות גדול, מוסיקה בקולי קולות מכל עבר, וכוסות יין חם לכולם. גם אם אתה סרבן מסיבות, אין לך ברירה, כי כולם נעצרים לפזז. למתבונן מהצד זו נראית מסיבת תחפושות מוצלחת במיוחד.

הכל נשכח. העייפות, הקור, הגשם, וגם הקילומטרים שלפנינו. יצאנו מהמרתף עם אנרגיות חדשות להמשך. אני חולקת שביל עם סנטה קלאוס, ושני עצי אשוח בנעלי ריצה. לידינו הדבורה מאיה, עם הבסטי שלה, ווילי, מתוקים מדבש.

בוז’ולה על שום מה?

הבוז’ולה הוא קודם כל שמו של אזור בחבל בורגונדי שבמזרח צרפת, אזור הררי ויפה שעליו נאמר שיש בו יותר גפנים מאנשים. כמות הכרמים בחבל נאמדת בכ-220,000 דונם והזן השולט בכרמים הללו הוא הגמאי השחור ממנו מיצרים את יין הבוז’ולה, בשיטת תסיסה מיוחדת המכונה “השריה קרבונית” שלפיה מתסיסים חלק מהיין בתוך הענבים עצמם. יינות הבוז’ולה נובו, כמו יינות ביכורים אחרים, מיועדים לשתייה מידית ולא יאוחר מ-3 עד 6 חודשים מיום ההשקה. וגם אם ממש תרצו לטעום אותו לאחר התקופה המיועדת, לא תוכלו להשיג אותם בשום מקום עד העונה הבאה.

שלוש הערות חשובות למי שבא לו, ובצדק ,להיות חלק מהחגיגה:

1. מדובר באירוע שמח ומהנה מאד, למרות מזג האוויר הגשום. לדעתי, ריצת החצי מרתון היא המושלמת לכך. יש מספיק זמן ומרחק כדי לחוות וליהנות מהאירוע, לטעום מהיין, להתחפש ולחגוג, בלי המשמעת הקפדנית יותר שנדרשת בריצת מרתון.

2. אפשר לטוס עצמאית, אבל כאורחת של תלמה תיירות ונסיעות (ועם הצרפתית הקלוקלת שלי), עדיף לקחת חבילה מסודרת, עם העברות ומלון, כשיש מי שדואג לכל הדברים, ולכם נשאר רק לשתות ולרוץ, לאו דווקא בסדר הזה. (חבילה החל מ-700 אירו לאדם  תלוי במספר הלילות).

3. לינה אפשרית במלונות קטנים ומתוקים בעירה הסמוכה, אם באים לזמן קצר, לימים בודדים. רצים טסים.

אנחנו ישנו בעיר ליון, ואם אתם טסים ל-4-5 ימים היא לגמרי מהממת ושווה ביקור. (המלצות קולינריות בליון בהמשך)

 

וידוי: לא נגעתי ביין. חששתי להעמיס על הגוף שלי שמתמודד עם קור אירופאי, אחרי שטחנתי אימונים בטיילת המהבילה בתל אביב, אבל השמחה מדבקת  גם בלי לשתות. מאיה ווילי מתפוצצים מצחוק. רצים וצוחקים, ואני מתפלאת מאיפה הכוח לרוץ ולצחוק ביחד (תנסו זה ממש לא קל). ואז אני מבינה. מאיה ווילי לא שתו צוף, הם שתו יין.

בקילומטר ה-35, נכנסנו ליער. בגלל הגשם השבילים התמלאו בוץ. אני מורידה ראש ואת הקצב, מרוכזת רק בצעדים שלי. נזהרת לא להחליק. צמרות העצים מאפשרות רק לאור דק לחדור דרכן. אני כבר לא מודעת לקור, או לגשם, מרוכזת רק בצעד הבא בשביל צר מאד, בוצי וחלקלק. החלק הזה קשוח, ולמרות זאת אני לא סובלת. אני בקרב בלימה מול אתגרי הטבע והגוף התשוש, ויש משהו מאד עוצמתי ברגע הזה, במאמץ לגייס את כל הכוח והשקט הפנימי כדי לצלוח אותו.

הדקות האלו הן לא חלק מצהלות הבוז’ולה, אבל הן חוויה חזקה של ריצה בשטח קשה ומאתגר.  שקט מוחלט והפסקול היחיד הוא דריכת הרגליים בבוץ הרטוב. פלאץ’ פלאץ’.

 

מרתון הבוז’ולה. צילום: We are Media Makers

 

יצאנו מהיער, השמים התבהרו, אבל הדרך עדיין חלקלקה. רץ בתחפושת נמר לידי מקבל ביטחון ומגביר את הקצב. כמה צעדים והוא מדגים גלגול מושלם בבוץ. אולי מחר הוא יחשוב שזו חוויה, בינתיים הוא צריך לרוץ רטוב ומלוכלך. איזה מזל שצלחתי בשלום את מרוץ המכשולים הזה.

רץ מתלהב מגיח מאחוריי. הוא כנראה בונה על קריטריון לטוקיו אחרת אין לי הסבר למה הוא טס על המסלול. הוא עוקף אותי במהירות, ובדרך מעיף עלי את כל הבוץ מהשביל, ממלא אותי בעיסה החומה והלחה, מייד אין פרנס.

שתי מסקנות: אחת, אני יודעת לקלל בעברית כמו נהג עצבני בפקק, במכונית בלי מזגן באוגוסט, ובלי לקפח אף אחד מבני משפחתו לדורותיהם. ושתיים, לתמונת הסיום כבר לא אגיע חיננית וצחה.

ועם התובנות החשובות האלה, חציתי את הקילומטר ה-40. מריחים את הסוף והמצב רוח משתפר כשאנחנו נכנסים לעיירה האחרונה והמאד חביבה, וילפראנש-סור-סון.

רצים ברחוב הראשי שהתמלא באנשים, לאורכו חנויות ובתי קפה קטנים, וכולו מקושט בבלונים שיוצרים מעלינו מין חופה חגיגית. זה מרגש כמו קבלת פנים בפסטיבל קאן, רק שאת השמלות הנוצצות, מחליפות תחפושות מרוטות מגשם ובגדי ריצה מטונפים. התרגשות מטורפת, ואני תוהה מה יקרה אם אבכה. האם יחשבו שאלו טיפות של גשם או דמעות של שימחה.

אין ספק שמרתון הבוז’ולה זו חוויה מיוחדת, אחרת, בדיוק כמו שקיווה הנשיא בוהי. לא דומה לשום מרתון שרצתי, וללא ספק היפה שראיתי. לרוץ בתוך תמונה אימפרסיוניסטית. 400 מטר לסוף, איתי גם האיש והקרוקס. מולנו שער הסיום. סה פיני.

מסעדות מומלצות בליון

ליון ידועה כבירת הגסטרונומיה של צרפת, ויש מי שיגיד, אחת מבירות הקולינריה בעולם. מדוכני מזון בשווקים, מסעדות בושון, מסעדות מסורתיות עממיות, ועד מסעדות שף יוקרתיות מעוטרות בכוכבי מישלן.

השף שאול בן אדרת מהתרנגול הכחול, שזכה לבשל בבית הספר של השף פול בוקוז האגדי (שהחזיק ב-3 כוכבי מישלן עד מותו בשנה שעברה), ממליץ על כמה מתוך רבות ששווה לפקוד:

מסעדת collonyes av mont dor – שיאן הניקוד של מדריך מישלן מחייב קוד לבוש אלגנטי. מנות מומלצות: מרק בצל עם כמהין עטוף בבצק , דג סול, יונה בפטריות מורל,  אסקרגו שבלולים בחמאת פטרוזיליה, צלחת פטיפורים וקינוחים מדהימים וכמובן עגלת גבינות מיושנות לקינוח.

ליון דה ליון, Leon de Lyon – ביסטרו ותיק שפועל מעל 100 שנה (ולו עוד שתי מסעדות בעיר), מנות מומלצות: צלע חזיר בפטריות, דג נהרות בציר לובסטר, עוף ממחוז ברס בשמנת וחרדל, קרפ סוזט לקינוח.

דניאל ודניז, Daniel & Denise – אוכל ליונסי מסורתי: אומלט בביסק סרטנים,  פואה גרא, טרין בשרים עטוף בבצק עלים, כליות בשמנת ולקינוח איים צפים, קצף ביצים מרנג המבושל בחלב הנמס בפה.

שוק les halles – פשוט לטייל בין הדוכנים ולעצור לטעימות: נקניקים ,נקניקיות וטרין של בשרים, גבינות, פירות, יינות, לחמים, קינוחים ובמיוחד את זה האדום שמציץ מכל עבר: פרלין מצופה בגלזורת פטל אדום.

בשוק ישנה מסעדה מקומית gvignol bovchons Lyonnais שמציעה תבשיל בשר מבטן הפרה, רביולי בשר שבלולים, קציצת כבדי עוף וניוקי תפוחים פריכים מעל בבא רום חלומית לקינוח.

 

(רק תזכרו ששום מרתון לא יעזור פה לקזז את הקלוריות…..)

 

הכתבת היתה אורחת של תלמה תיירות ונסיעות.

עקבו אחרי פספורטניוז בפייסבוק, בטוויטר וגם, באפליקציה

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

השאירו תגובה לפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רוצים לדעת כל מה שחם בעולם התיירות והתעופה?

הצטרפו לשירות הניוזלטר שלנו לקבלת עדכונים 24/7

  • flying sport 2020

כתבות פופולריות

החדשות הכי חמות של עולם התיירות והתעופה

אני מעוניין לקבל חדשות, עדכונים והודעות פרסומיות מפספורטניוז.