לרכוב בעקבות הטור דה-פראנס

צרפת, ארץ המקור של מרוץ האופניים המפורסם ביותר בעולם, מציעה שפע של מסלולי רכיבה לתיירות האופניים שהולכת וצוברת תאוצה. גם המסלולים הרבים בשווייץ ובגרמניה השכנות, מושכים אליהם רבבות. לדיווש יצאנו

צילום: 123rf

 

ב-28 ביולי, הסתיים ברחובות פריז מרוץ האופניים המפורסם והחשוב במרוצי ה"גרנד טור", הטור דה-פראנס (Tour de France). שלושה מרוצי כביש, שכל אחד מהם נמשך כשלושה שבועות, מהווים את גולת הכותרת של ענף רכיבת האופניים. הראשון שבהם הוא הג'ירו של איטליה (Giro d'Italia), אחריו בא היוקרתי מכולם, הטור דה-פראנס והאחרון הוא הוואלטה של ספרד (Vuelta a España).

אלה הם מרוצי כביש, ובכל יום מתחרים הרוכבים לאורך קטע שעשוי להגיע למאתיים קילומטרים. נתיבי המרוץ עוברים בכבישים צדדיים, בתוככי עיירות וכפרים וכמובן שבנופים המקיפים אותם. הקטעים הללו נבחרו בקפידה כדי ליצור מסלול מגוון להנאת צופי הטלוויזיה וגם כדי לתת ביטוי לסגולות העילאיות של הרוכבים הגומאים בשלושת שבועות המרוץ יותר מ־3,000 ק"מ בכל מזג אוויר.

 

רכיבה בין ההרים. צילום: אסף שקד

 

בארצות המארחות זוכים המרוצים הללו לסיקור תקשורתי נרחב ומדי יום ביומו הם מועברים בשידור ישיר (וגם בערוץ הספורט שלנו). עשרות אלפים מחובבי המרוץ אינם מסתפקים בטלוויזיה ומתייצבים לאורך המסלול כדי לראות, לעודד ואף להיראות. הם מניפים את דגלי מדינותיהם, נושאים שלטי עידוד לרוכבים חביביהם ואף מתחפשים בשלל צבעים כדי לזכות בשניות תהילה על מסכי הטלוויזיה או לשם פרסום תמונת סלפי באינסטגרם שלהם.

אין מדובר רק בתושבים המקומיים, אלא גם בחובבי ענף האופניים המגיעים מרחוק רק כדי ליטול חלק בחוויה. במקביל, הערים, הכפרים והאזורים לאורכו של מסלול המרוץ מכינים עצמם לקראת האירוע ומניבים פרי בזכות התיירים הפוקדים אותם בזמן המרוץ ולאחריו. כל עיירה, עמק וארמון זוכים לחשיפה טלוויזיונית ופרנסי הישובים השונים רואים במאמץ המוקדש לקראת המרוץ השקעה לעתיד. אני יכול להעיד – כעוקב מושבע של הטור דה-פראנס – שטיולים אחדים שעשיתי בחבלי ארץ שונים בצרפת מקורם בתמונות הטלוויזיוניות ששודרו במהלך המרוץ.

עבור רוכבי אופניים מושבעים יש פן נוסף לחגיגה. הם מדוושים בקטעי המסלול של המרוץ בצמוד לתחרות הרשמית. הטור דה-פראנס הוא אירוע הספורט השלישי הנצפה בתבל, לאחר המונדיאל והאולימפיאדה. לכן אין פלא שמספרם של רוכבי האופניים גדל כל הזמן. כל מי שטייל בכבישי איטליה, גרמניה או צרפת פגש בסופי השבוע את רוכבי האופניים על תלבושותיהם הצבעוניות.

במקביל לרוכבי הכביש יש תת־ענפים נוספים, כאופני הרים או שטח. הפופולריות הגוברת של הענף והצטרפותם של אנשים מן השורה לעם הרוכבים יוצרות ענף תיור חדש. האופניים המשמשים את הרוכבים החובבים הם אופני "אמצע הדרך" – הכלאה של אופני כביש לאופני שטח. הם מותאמים לרכיבה על כבישים סלולים ועל שבילים כבושים ומאפשרים לשאת עליהם מטען.

באתרי תיירות רבים באירופה (ולא רק בערים) אפשר למצוא תחנות השכרה של אופניים. בשנים האחרונות הוכנסו לתחנות הללו גם אופניים חשמליים, וכך יותר ויותר מטיילים יוכלו להקדיש יום או יומיים לטיולי אופניים. הם ייעזרו במפות שהוכנו בעוד מועד ותואמות את שבילי האופניים שסומנו בשטח.

 

צילום: 123rf

 

שווייץ היא מחלוצות תיירות האופניים. השווייצרים סללו שלושה מסלולי אופניים ארציים ולצידם יש מסלולים אזוריים ושבילים מקומיים, המסלולים התיירותיים המתאימים למשפחתיים מאפשרים לרכוב על אופניים חשמליים (e-bike). עם זאת, רבים בוחרים לרכוב על אופניים מסורתיים ורק תיירים מפונקים הם לקוחותיהם של משכירי האופניים החשמליים.

באופני תיור רגילים אפשר להגיע די בקלות לטווחים של עד 20־30 ק"מ ביום. כמובן שהרכיבה אינה חזות הכל, והיא משלבת ביקורים באתרי תיירות. גרמניה, השכנה שמצפון לשוויץ, מציגה 200 מסלולי אופניים הנמתחים ל-70 אלף ק"מ. הצרפתים בנו אתר אינטרנט המוקדש לתיירות האופניים ובו שפע של מידע על מסלולים. ברחבי צרפת הוסדרו מסלולי רכיבה משולטים (בירוק על רקע לבן).

בסופו של דבר טיולי אופניים של יום אחד, הם המתאימים לתייר הממוצע ואפשר לצאת אליהם כמעט בלי תכנון מקדים.

 

נושאים שמוזכרים בידיעה