רונן קרסו: "עוד נגלה שעיקר קורבנות הנגיף יהיו בתחום הכלכלי"
רונן קרסו, מנכ"ל איסתא הולידייס כותב מדם ליבו: "לדור מקימי המדינה הייתה אימרה שראוי לזכור אותה: 'בכי זו לא תכנית עבודה'. מדינת ישראל לא זקוקה כיום לתחזיות בהלה ולאיומי שוטרים ברחובות, אלא בעיקר לתכנית עבודה", מאמר דעה
רונן קרסו. צילום: יוראי ליברמן וכך כותב רונן קרסו, מנכ"ל איסתא הולידייס: "כמו צונאמי - המכה תחילה בקו החוף ולאחר מכן ביבשה פנימה - כך נגיף הקורונה היכה קודם בתעשיית התיירות ואחר כך במשק כולו. היינו הראשונים שהרגישו את נחת זרועו, ומכך גם אולי אפשר היה לנבא את השלכותיו ונזקיו. כבר לפני שבועיים, כשמספר חולי הקורונה בישראל עמד על מספר דו-ספרתי (היו זמנים...) כתבתי כאן: "אם תימשך אווירת המשבר, הצריכה הפרטית תצטמצם באופן משמעותי, הפעילות המשקית תיכנס למיתון, האבטלה תגדל ותוביל לפגיעה ישירה גם בהכנסות המדינה, שמשמעותם בין היתר – קיצוץ בתקציבי הרווחה והבריאות". לצערי, קריאותיי, והקריאות של עמיתיי לענף, לא הועילו. עוד כתבתי אז: "'אומת הסטארט-אפ' יכולה ואף צריכה להניב גם פתרונות יצירתיים יותר מסגירת השאלטר של נתב"ג, ושליחת רבבות ישראלים לבידוד. למשל, כפי שנהגו במזרח אסיה (סין, דרום קוריאה וסינגפור) - עריכת בדיקות לגילוי הנגיף לכל ישראלי השב מחו"ל, או לכל מי שנחשד במגע עם נושא נגיף". באותה עת, כמות הבדיקות שנערכה בישראל עמדה על כ-200 ביום. היום מספרן עלה ל-4,000 ביום והמודל הדרום-קוריאני נישא בפי כל. אך ההנהגה הישראלית עדיין לא הפיקה את מלוא הלקחים מן המשבר ומן הניסיון שנצבר במקומות אחרים. זיהינו נכון - פעלנו לא טוב. עוד לפני שבועיים כי מדינת ישראל צריכה לפעול על סמך המידע הנצבר ולקבל "החלטות מדויקות ומצומצמות יותר, שיטפלו במוקדי המשבר". לצערי, אני חש כי ההחלטות לא היו טובות דיין. במקום שבו נדרשו לחתוך באבחת סכין – פעלו לאט מדי, ובמקומות שבהם היה קל יותר לפגוע – פעלו בפזיזות. יותר משהייתה יד מכוונת – היתה כאן היסחפות בעקבות הכותרות המאיימות ואיומים מעליבים על הציבור. צילום: 123rf גם כעת, חודשיים בתוך האירוע, אין מנהיגות ממשלתית. לא זו של הצהרות לתקשורת, אלא מנהיגות של החלטות מעשיות. בארצות הברית סיכמו הבוקר הממשל ובית הנבחרים (שמצוי בליטה דמוקרטית) על סיוע בגדול של 2 טריליון דולר, הגבוה ביותר בהיסטוריה. מדינות נוספות נקטו בפעולות מידיות והזרימו כספים ונקטו בצעדים על מנת לשמר את הכלכלה כשם שאיננו יכולים לחכות עד שמספר הנדבקים ייצא משליטה,ככה אנחנו צריכים להבטיח עוד היום שמצב העובדים והעסקים לא יהפך לבלתי נשלט במקום הצהרות מזרות אימים על תסריטי בהלה, ו'קרן הלוואות' שספק אם מישהו נעזר בה – היו צריכות להתקבל החלטות ברורות. הקפאת פירעון של הלוואות לבתי עסק לחצי שנה בערבות מדינה, סיוע מיידי למגזרים שנפגעו (מלונאות,תיירות ותעופה) בראש ובראשונה, כרית ביטחון לקשישים והזרמת הון לשוק גם במחיר של עליה מסוימת באינפלציה במשק. אלו צעדים שצריך לקבל עוד היום! הציבור הישראלי, המסוגר מאחורי הפלדלת הדירתית, שיווע להתגייסות לאומית, לרתימתו למשימות לאומיות. אפילו יוזמה מרגשת, אך בלתי מעשית בעליל, של 'מחיאות כפיים לצוותים הרפואיים' זכתה כאן להיענות ממרפסת למרפסת. כבר עם פרוץ המשבר, בתחילת פברואר, סברתי כי אסור להשאיר את המשבר הזה רק בידי קברניטי מערכת הבריאות, אלא צריך להקים קבינט חירום, שיטפל במכלול ההיבטים. כבר אז היה ברור את מה שכולם יודעים כעת ומה שנגיד בנק ישראל נזכר להגיד אמש שללא בריאות אין כלכלה, אבל ללא כלכלה בריאה וחזקה - גם לא תהיה בריאות. לדור מקימי המדינה הייתה אימרה שראוי לזכור אותה: "בכי זו לא תכנית עבודה". מדינת ישראל לא זקוקה כיום לתחזיות בהלה ולאיומי שוטרים ברחובות, אלא בעיקר לתכנית עבודה: מהו היעד שאליו שואפים, מה הם האמצעים שבהם נוקטים, איזה אתגרים מציבים בפני האזרחים, ומה הם אמצעי הסיוע שנותנים לאוכלוסיות החלשות ולסקטורים הנפגעים. נדרשת כאן 'תכנית גדולה', מהסוג של ה'ניו דיל' שהציב רוזוולט לאמריקאים לפני 90 שנה, או, אם תרצו, מנסה להגדיר יורשו בבית הלבן כיום. בלי 'ניו דיל' ישראלי, אנו עוד עלולים לגלות שהנגיף הוא בוודאי המחולל של הצונאמי, אבל עיקר קורבנותיו יהיו דווקא בתחום הכלכלי".