הולכים לכנסיה

בילונד (Billund) חצי האי יוטלנד, דנמרק בבוקר יום ראשון, באמצע אפריל, הצפָּנו מבילונד (Billund) שבחצי האי יוטלנד, דנמרק. הכביש הכפרי עבר ביערות עירומים מחורף ממושך. שדות חרושים השתרעו בין היערות וגווני האפור והחום התחרו ביניהם. כנסייה קטנה הפתיעה לשמאל הדרך בלבן בוהק ורעפים של בית חם. בית הקברות היה גינה חזיתית מטופחת. ריבועים סימטריים בירוק-עד נמוך. המכונית נאלצה לעצור. צילמתי סדר, ניקיון, רעננות, וכבר חשבנו להמשיך בנסיעה. פנינו בחזרה אל הכביש כשתנועה איטית, כהה, הסתמנה בלב היער, מימין. היה שם שביל שנמתח ישר לתוך היער ובקצהו המרוחק הופיעה קבוצת אנשים. הם התקדמו לאט בין העצים החשופים. ככל שקרבו נשמע הפטפוט הרגוע שליווה את הליכתם. שתי נשים ושני גברים. אחת הנשים הייתה מבוגרת מן האחרים. אחר כך נראו התרמוסים שכל אחד מהם החזיק בידו. הם באו במעיליהם מאחת החוות הנעלמות. בהליכתם הקבוצתית היה קצב אחיד, שקט. הם ידעו במדויק מה מצפה להם בסוף השביל, אחרי שיחצו את הכביש שעליו עמדה המכונית שלנו. הוודאות שנשאו בהליכתם הפיצה בטחון בהרגל חברתי טוב. שני חצאי התמונה, משני צידי המכונית, יצרו שגרה חגיגית, לא מפוארת אך יציבה. אפשר היה לנחש את ההבל שיעלה מפתחי התרמוסים אחרי התפילה, כשיתחילו לדבר בקולות מתחדשים, עכשיו, כשהחורף הסתיים.

אני מעוניין לקבל חדשות, עדכונים והודעות פרסומיות מפספורטניוז ואני מסכים לתנאי השימוש ולמדיניות פרטיות.

אל תפספסו

ליסבון מאחורייך: הצצה לפנינה הנסתרת של פורטוגל -פורטו

הכתבה הבאה במדור

אשת טורס תחדל משימוש בביטוי "הדקה התשעים" ו/או "הדקה ה- 90"