אפריקה – בעקבות שבטים קדומים

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
יבשת אפריקה, על צבעיה העזים, החי והצומח הייחודיים שלה והשבטים הקדומים החיים בה מספקת הצצה על חייהם של בני השבטים ופותחת לנו צוהר אל אפריקה הבראשיתית והקדומה, אפריקה של פעם. עולם אחר מוציאה טיול ליעד ב- 13 באפריל.

הסקרנות היא אחד ממניעי ההתנהגות האנושית. היא מתעצמת כשמדובר במפגש עם תרבויות שונות, ומחריפה כשמדובר במפגש עם שבטים שתרבותם עתיקת יומין, כמעט בסיסית. מפגש עם חריפות מתעצמת שכזאת מספקת לנו יבשת אפריקה, על צבעיה העזים, החי והצומח הייחודיים והשבטים הקדומים החיים בה. הצצה על חייהם של בני השבטים הייחודים האלה, החיים כיום באפריקה, פותחת לנו צוהר שדרכו אנו נחשפים לאפריקה הבראשיתית והקדומה, אפריקה של פעם.

 

 


שבט ההדז‘בה

קבוצות קטנות של בני שבט הדזבה, המשתייך לשבטי הבושמנים, חיות סביב אגם אייסי אשר בצפון טנזניה. הם עוסקים שם בליקוט מזון ובצייד של חיות קטנות. עולמם הולך ונעלם, בשל תוחלת חייהם הקצרה ומחלות. היום נשארו בסך הכל כ- 700-800 איש משבט מסקרן זה.

שפתם היא שפת הקליקים, שבה מדברים גם שאר שבטי הבושמנים, החיים דרומה יותר, במדבר קלהארי. זוהי שפה, שרבות מהברותיה נהגות באמצעות הפרדת הלשון מהחיך והשמעת קולות צקצוק ונקישה בצלילים שונים, באמצעות הזזת השפתיים והלחיים. שפת הקליקים נולדה בגלל הצורך להעביר מסרים בזמן הציד, בלי להבהיל את החיות, היות וצליליה מזכירים רעשים של ענפים הנעים ברוח.

לעיתים קרובות הם מאשרים למבקרים להיכנס לתחום מחייתם ולצפות בחייהם הפשוטים – חיים במערות, בתוך עצי באובב ענקיים, או בתוך חושה, הבנויה מזרדים וענפים, שאותם הם מלקטים מצמחי המקום. כל ניסיונות הממשלה להעבירם לכפרים חדשים נתקלו בהתנגדותם. הם מעדיפים להישאר באזור מחייתם הטבעי, ולחיות שם כפי שחיו אבותיהם לדורותיהם. הגברים יוצאים באשמורת הבוקר, מצוידים בחיצים רגילים לציד חיות קטנות דוגמת עופות וקופיפים ובחיצים מורעלים לציד חיות גדולות. הנשים עוסקות בלקט צמחי מאכל, שורשים ופקעות. בני השבט עוטים על פלג גופם התחתון פיסת עור בלבד.

שבט המסאי
למרות חדירת תרבות המערב לאזורם, ממשיכים בני שבט המסאי לנהל את חייהם בדרכם המסורתית – חיי נוודים למחצה. סימן ההיכר הבולט של בני שבט מסקרן זה, החיים בקניה ובצפון טנזניה, הוא לבושם המסורתי – מעין שמלות אדומות.

לפי הערכות, מונה היום שבט המסאי כ- 900 אלף איש. רבים מהם מתגוררים בדרום קניה ובצפון טנזניה. הם חיים בכפרים ולא כבודדים, בבקתות העשויות בוץ, עץ וגללי בקר. רוב בני המסאי עודם מתפרנסים מרעיית בקר, וזאת למרות הקושי, ב- 100 השנים שחלפו, להתפרנס מכך עקב הפיתוח באזורי המחיה שלהם. כדי לאפשר לבני שבט המסאי לשמר את תרבותם ואופי חייהם, הקדישו עבורם ממשלות טנזניה וקניה טריטוריות מחיה מיוחדות. בדרך זו השכילו בני המסאי, לשמחתם, לשמר את אורח חייהם.

למרות ששמם יצא למרחקים כציידים מומחים, רוב מזונם של בני המסאי מקורו, למעשה, בבקר שהם מגדלים, והם ניזונים בעיקר מדם ומחלב מהבקר. עושרם מוערך במספר ראשי הבקר שיש לכל פרט, וכך הם יכולים לשאת, בטקסים מיוחדים, יותר נשים בחברה הפוליגמית, שבה הם חיים. הם גם מכינים את רוב בגדיהם מעור הבקר.
בני המסאי משמרים, מדורי דורות, טקסים מסורתיים רבים. בין הטקסים המוכרים ביותר הוא טקס הבגרות, המכונה ”ריקוד הקפיצות“, שאותו מבצעים הנערים הצעירים בטקס התבגרותם. בטקס זה הם צריכים לזנק מנקודת עמידה לגובה רב, כשהם מפגינים בכך את חוזקם, ובעקבות כך את התבגרותם. מניאטה הוא כפר קטן, המהווה את המרכז הרוחני והחברתי של בני שבט המסאי.


שבט ההימבה- נמיביה

בני שבט ההימבה, החיים בנמיביה, מתגוררים זה מאות בשנים בשוליו הצפוניים של המדבר. שם הם מוצאים את המים בשלוליות מזדמנות, בהצפות נקודתיות של נחלים ונהרות או סביב אחת ממאות הבארות, שקדחה עבורם הממשלה.

בזכות אותן הבארות, משנים בני שבט זה את אורח חייהם – מנוודים למחצה ליושבי כפרים למחצה, בבקתות חומר עגולות וקטנטנות. למרות זאת הם ממשיכים ללכת בעקבות עדרי הבקר והצאן מהם הם מפיקים חלב ובשר. בני השבט חיים באזור האוטונומי קאוקולנד [Kaokoland] אזור גבעי וקשה למחיה, בצפון מערב נמיביה, שבצפונו זורם נהר הקוננה ושם נמתח הגבול עם אנגולה. מוצא שבט ההימבה, הפסטורלי והפראי יחסית משבטי הבונטו, שנדדו דרומה לאזור זה, במשך כ- 300 שנה, ונדחקו על ידי בני האובמבו לאזור גבעי ומדברי למחצה זה. נשות השבט מתמרחות באבקה חרסיתית אדומה מעורבת בשומן עיזים, והן מורחות אותה על עורן ושערן. הנשים לבושות חצאית העשויה מעור עיזים ומתקשטות בטבעות מתכת, שברי ביצי יען וחרוזים, העשויים מחרצני פרי דקל האומורונגה, המכונה גם “להלה פאלם” [“Lala-Palm”]. הגברים מנגנים בנבל פה בעל מיתר בודד, העשוי מענפי הדקל, כשמנוזלי העץ הם מכינים משקה אלכהולי.

שבט הדטוגה
בני שבט זה, המונה כ-100 אלף איש, חיים באזור אגם אייסי ובמרכז טנזניה. הם מכונים על ידי שבט סוקומה, [Sukuma] הגדול ביותר בטנזניה, בשם טארטורו [Taturu]. מעריכים, כי מוצאם מדרום סודן ורמות מערב אתיופיה. משם הם נדדו, לפני כ- 1,500 שנה, עם עדריהם לאזור רמות קניה וטנזניה. בתחילה עסקו בני השבט במרעה בלבד, אך כיום הם עוסקים גם בחקלאות.

צבע הלבוש שלהם מתמזג עם צבעי סביבתם – סביבת הסוואנה שבה הם חיים. הם לובשים חצאיות עור ועונדים עדיים ססגוניים, שמעטרים את צווארם וידיהם. בנות השבט נוהגות לצלק את אזור עיניהן במעגלים. בעבר כלל טקס ההתבגרות של הגברים הריגה של כל מה שכונה ”אויב“, יהא זה אדם שאינו בן השבט או בעל חיים מסוכן- דוגמת פיל, אריה או באפלו.

שפת בני שבט הדטוגה והדיאלקטים שלה כלולה בשפת הנילוטים. בני השבט מגדלים עיזים, כבשים, חמורים וגם תרנגולות, אך בקר הוא הגידול הנפוץ ביותר. תרבותם דומה לתרבות המסאית.

בדומה למנהגים המסאים, גם בני שבט הדטוגה משתמשים בחלב, בדם, בבשר, בעורות, בקרניים ובהפרשות הבקר לצרכי מחייתם וקיום מנהגים טקסיים. הנישואין בשבט זה פוליגמיים, כאשר הנשים מדורגות היררכית על פי מועד נישואיהן. הנישואין חייבים להיות בין בני זוג משתי חמולות שונות. טקסי הלוויה הם ארוכים מאד ויכולים להימשך עד שנה. חוקי השבט נאכפים באמצעות לחץ קבוצתי חזק.

שלמה כרמל הוא מנכ”ל חברת “עולם- אחר” המוציאה טיול ספארי לטנזניה ב- 13 באפריל 2009.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

השאירו תגובה לפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אשר מפר את תנאי השימוש לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

רוצים לדעת כל מה שחם בעולם התיירות והתעופה?

הצטרפו לשירות הניוזלטר שלנו לקבלת עדכונים 24/7

פרסומים נוספים מאותה קטגוריה

התיירות חוזרת!

הרשמו למבזקי פספורטניוז וקבלו את העדכונים והחדשות הכי חמות של עולם התיירות והתעופה בארץ ובעולם.