חבל הרוהר בגרמניה מציג: התעשייה הישנה מפנה מקום לאומנות חדישה

החבל העירוני המאוכלס והצפוף בגרמניה מתמודד עם סגירת מפעלי התעשייה הכבדה והאבטלה הגואה באמצעות מיזמי פיתוח סביבתיים ותיירותיים והסבת מתקנים ומבני ייצור לאכסניות מקוריות לתצוגות אומנות ולמופעי תרבות.

פעמי ההיסטוריה והסובלנות בקלן

הברמן הקשיש במלון 'סופיטל' הנושק ל- Dom, הקתדרלה הגותית המפורסמת של קלן, אליו התוודענו בשעת בין ערביים קלה של בירה ואספרסו, סיפר לנו שלא מכבר זכה בעיטור של 'העובד הוותיק והמסור של המלון', ומאז שהיגר מטוניסיה לפני כשלושים שנה, הוא חי בקלן, עובד ב'סופיטל' ו"החיים כאן שקטים ונוחים מאד."

גם השוער של המלון, ממוצא מרוקאי, שהעברית הקולנית שלנו במבואת המלון לכדה את תשומת ליבו, הפליג בשבחי העיר: "קלן היא העיר הידידותית והסובלנית בגרמניה. כאן כל המהגרים הזרים מרגישים טוב," וכדי להקנות משנה תוקף לדבריו הוסיף: "והאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר. חייתי גם במינכן וגם בברלין."

ואכן קלן, העיר הרביעית בגודלה בגרמניה, היא העיר הרב-תרבותית ביותר במדינה. קרוב לרבע ממיליון תושביה הקבועים הם בני לאומים זרים: יותר מ- 100 אלף טורקים, וגם עשרות אלפי איטלקים, יוצאי יוגוסלביה, צפון אפריקה ואחרים. בהיותה מרכז של סובלנות ורב תרבותיות הפכה קלן גם לבירת ההומוסקסואלים והלסביות של גרמניה ושל אירופה כולה ומדי קיץ נערך בה כינוס ענק וססגוני של 'גאים' ו'גאות' מכל רחבי היבשת.

ובכן, את סיור 'התרבות והאמנות' התחלנו בקלן, ואיך אפשר שלא ב- Dom, הקתדרלה של קלן, הנחשבת לכנסייה הגדולה ביותר בחלקה הצפוני של אירופה ואולי לאתר התיירות הפופולארי ביותר בגרמניה. הקתדרלה המרשימה, ששני צריחיה מעטרים את קו הרקיע של העיר כולה, נבנתה לסירוגין במשך כ- 600 שנה, ולאורך כל השנים, ועד עצם היום הזה, נתגלו ומתגלים בסביבתה שרידים ארכיאולוגיים של תקופת השלטון הרומי ואף של תקופת הקמתה הקדומה ע"י שבט גרמאני.


הקתדרלה של קלן


קלן היא אחת הערים העתיקות ביותר בגרמניה והוקמה בשנת 38 לפנה"ס ע"י אחד השבטים הגרמאנים, שהעתיק לכאן את מושבו בעקבות ההשתלטות הרומית על האיזור. הקיסר קלאודיוס הקנה לעיר מעמד מרכזי באימפריה הרומית ובשנת 50 קרא לה קולוניה אגריפינסיס, על שם אשתו, אגריפינה. העיר נהנתה מפריחה ושגשוג קרוב ל- 500 שנה עד שנכבשה בשנת 456 ע"י שבט הפראנקים, בימי הביניים שבה לגדולתה, ובמאה ה- 15 הייתה העיר הגדולה בגרמניה. לתולדות העיר ראוי לאזכר את הפרק העגום של מלחמת העולם השנייה, בה נפגעה קשות ע"י הפצצות מטוסי בעלות הברית, ואחרי המלחמה שוקמה באינטנסיביות ובחיפזון.

ההיסטוריה העתיקה של קלן משתקפת בשלל מוצגים ושרידים ב'מוזיאון הרומי-גרמאני' הצמוד לקתדרלה, שמן הסתם צפוי להתעשר בקרוב בממצאים נוספים, הנחשפים בימים אלה במעבה הקרקע הסמוכה למרתפיו, וכמובן, בסמטאות הציוריות של רובע ימי הביניים המשוקם. ברחוב Judengasse, מרכז הרובע היהודי הקדום, שוכן היום בית העירייה של קלן ולצידו שרידי בית הכנסת המרכזי, שנהרס וזוכה עתה למלאכת שחזור ושיקום, והמקווה המסורתי מימי הביניים, שהפך למוקד עלייה לרגל.


תמונות מהמקווה המסורתי בקלן


מלבד הקשר היהודי של העיר, בה חיה בימי הביניים אחת הקהילות הגדולות והתוססות באירופה, לקלן גם 'קשר ישראלי'. קלן הייתה העיר הגרמנית הראשונה, שחתמה על ברית 'ערים תאומות' עם עיר ישראלית, תל אביב, ואחד מרחובותיה המרכזיים נקרא על שמו של יצחק רבין.

קלן החדשה נגלית במלוא הדרה ותפארתה במרכזים המסחריים הסואנים של העיר, באדריכלות החדשנית של מבני המשרדים העצומים, ב'ריאות הירוקות' הפזורות בכל רחבי העיר, וכמובן, בחנויות המפוארות ובמרכזי הקניות השוקקים.

מכרה פחם, מחסן נחושת ומיכל גז מאכסנים יצירות אומנות

הדרך מקלן שלגדת נהר הריין לעיר אסן [Essen] שלגדת נהר הרוהר [Ruhr], אחד מיובליו של הריין, עוברת במרכז המטרופוליטני הצפוף ביותר בגרמניה. בחבל הרוהר, [Ruhrgebiet], הקרוי על שמו של הנהר, חיים קרוב ל- 6 מיליון תושבים, ובמדינת נורדריין וסטפאלן [ Nordrhein Westfalen] כולה, שבירתה דיסלדורף סמוכה לחבל, סך הכך כ- 18 מיליון תושבים, המדינה המאוכלסת ביותר ברפובליקה של גרמניה.

חבל הרוהר העשיר במחצבים, ובעיקר בפחם, היה עד לא מכבר מרכז התעשייה הכבדה של גרמניה. מפעלי פלדה, מכרות פחם ותחנות אנרגיה היו גאוותו ותפארתו של החבל, והעסיקו מאות אלפי עובדים לאורך כל המאה ה- 20, ובעיקר במחציתה הראשונה. מן הראוי לציין כי העיר אסן הייתה, בין השאר, מרכז תאגיד התעשייה העצום של משפחת קרופ, שייצרה מוצרי פלדה מגוונים, ובמלחמות העולם הייתה אף ספקית הנשק הראשית של גרמניה. לקראת תום המאה ה- 20, עם התפתחות מקורות האנרגיה החלופיים ואמצעי הייצור החדשניים, ירדה קרנה של התעשייה הכבדה והיא הפכה ליקרה ופחות רלוונטית, מרבית המפעלים נסגרו, מאות אלפי עובדים, כולל מהגרים רבים, שמצאו כאן פרנסה בשפע, נפלטו משוק העבודה, והחבל כולו סבל, ועדיין סובל, ממשבר כלכלי ואבטלה גואה.

קברניטי החבל וראשי המרכזים העירוניים הצפופים ישבו שנים על המדוכה וטיכסו עצה, כיצד להתמודד עם הבעיה הקשה, ובשנים האחרונות החליטו ליזום כמה פתרונות, כגון: יצירת תשתית תעסוקתית חלופית באמצעות מיזמי פיתוח סביבתיים, מרכזי בילוי, אטרקציות תיירותיות, וכן שימוש במפעלים ובמבני התעשייה השוממים לאכסון מוסדות תרבות ואומנות.

ואכן, בסיור בחבל הרוהר כיום אנו עדים לתנופת פיתוח של מיזמים סביבתיים, גנים, פארקים ואטרקציות בילוי ונופש מחד, ומאידך מוזיאונים ומרכזי אומנות ותרבות, שמצאו להם משכן ייחודי בחללים של מפעלי תעשייה, מכרות ומבני ייצור.

דוגמא בולטת ניתן לראות במכרה הפחם צולפריין [Zollverein] שבעיר אסן, שזכה להכרת אונסקו כאתר מורשת תרבות עולמית, ולא בכדי. מכרה הפחם העצום העסיק בשיא פריחתו עשרות אלפי עובדים, ובשנים האחרונות, במיזם משותף של האיחוד האירופי, מדינת נורדריין וסטפאלן והעיר אסן, הפך לקריית תרבות ואמנות המאכסנת תצוגות אומנות מגוונות, מופעי מוסיקה ומחול ופסטיבלים בינלאומיים.


מכרה הפחם zollverein באסן


ביוזמתה של הכוריאוגרפית הידועה פינה באוש התקיימו בחודש האחרון בצולפריין מכלול מופעי מחול בהשתתפות להקות ורקדנים מכל רחבי תבל, כולל מישראל, ותערוכת 'האומנות העכשווית' זכתה להדים בכל אמצעי התקשורת הבינלאומיים. בסיור מקיף באתרי המכרה, שכולם נותרו על כנם, התוודענו לתולדותיו של המפעל ולתהליכי ייצור הפחם, שהומחשו באמצעים מוזיאוניים, וביקרנו בשתי תערוכות מרשימות: 'זהב בשחור' – תצוגת תכשיטים ואוצרות של כנסיית אסן, עיצוב שימושי במוזיאון העיצוב Red Dot.

ראוי לציין כי באתר צולפריין כולו ובעיר אסן ניכרת התרגשות של יצירה והתחדשות לקראת שנת 2010, בה תזכה העיר לתואר המחייב 'בירת התרבות של אירופה' מטעם האיחוד האירופי.
בעיר דואיסבורג [Duisburg], השוכנת במוצא נהר הרוהר מן הריין, ניצלו את מפגש הנהרות להקמת 'נמל פנימי' Innenhafen, שפעילותו המסחרית ושלל אתרי הבילוי סביבו מספקים תעסוקה לחמשת אלפים עובדים. אנחנו נהנינו מבילוי של אחר-צהריים אפוף כפור ושלג במוזיאון MKMשב'דרך הפילוסופים', מוזיאון לאומנות מודרנית ועכשווית, אחד המוזיאונים הפרטיים הגדולים בגרמניה כולה, שהוקם ב- 1999 במבנה משופץ ומעוצב מחדש של מחסן לנחושת מותכת.

בעיר אוברהאוזן [Oberhausen] שוכן אולם התערוכות הגדול באירופה, הלא הוא ה'גזומטר' [Gasometer]. הגזומטר, מיכל הפלדה הענק, שגובהו 117 מ' וקוטרו 68 מ', שימש במשך כ- 60 שנה, עד סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, לאחסון גז נוזלי, ומאז כ- 15 שנה הוא משמש משכן לתצוגות אומנות מגוונות. שלל מוצגי האווירונאוטיקה והחלל, המוצבים בו דרך קבע, מרשים מאד ומשתלב באווירה החללית השוררת בתוך המיכל, שתקרתו מעוצבת כרקיע לילי. חוויה יוצאת דופן היא התצפית מגגו של הגזומטר [לא לדאוג, העלייה במעלית] אל מרחביו של חבל הרוהר.
לא הרחק מכאן שוכן ה- CentrO, מרכז הקניות והבילוי של אוברהאוזן, הגדול מסוגו בגרמניה כולה, המאכסן שפע בתי כל-בו וחנויות מותג, מסעדות ובתי קפה, מתקני שעשועים ואטרקציות לבילוי משפחתי.

חודש של חגיגות חג המולד

חג המולד הוא מן הסתם האירוע המרכזי בלוח השנה הנוצרי, ולא רק בשל יום החג עצמו, אלא בעיקר בזכות התכונה לקראתו. לחודש שלפני חג המולד השלכות כלכליות, חברתיות ותרבותיות עצומות. בחודש זה הפעילות המסחרית בשיאה, הקשרים החברתיים והמשפחתיים משגשגים, ואף ענפי התרבות והבילוי זוכים לעדנה. המתנות לחג הן, כמובן, במוקד העניין ותשומת הלב, אך מלבדן, כיצד ניתן לעמוד בפני הפיתוי שלא לחדש את המלתחה או לעצב מחדש את מראה הבית או לפחות לקשט אותו בפריטי נוי כאלה ואחרים, כאשר בתי המסחר והחנויות מציעים שפע בלתי נדלה של מוצרים במבצעים ייחודיים לקראת החג? המולת הקניות וההכנות לאירועים ולסעודות החגיגיות יוצרות בדרך הטבע גם לכידות משפחתית וחברתית ויציאות משותפות לבילויים, והילדים לרוב הם הנהנים הראשיים, והשיא, כמובן, בחג עצמו עם המפגשים החברתיים וההתכנסויות המשפחתיות. בקצרה, אם נוסיף לחג המולד את חגיגות ראש השנה, הרי לנו חגיגה מתמשכת של כחודש וחצי, מסוף נובמבר עד תחילת ינואר.

למזלנו, הזדמן לנו להגיע לעיר דורטמונד [Dortmund] ב- 24 בנובמבר, חודש בדיוק לפני חג המולד. ולמי שאינו יודע, בערבו של אותו יום נפתחות באופן רשמי בכל רחבי המדינה חגיגות חג המולד, וחשוב מכל, נפתחים שוקי חג המולד המסורתיים, בכל עיר, עיירה או כפר.

השלג הראשון החל להתמוסס לפנות ערב, ובכניסה למרכז המסחרי של דורטמונד הקבילה את פנינו בובת סנטה קלאוס ענקית. למרות הקור העז החלו אט אט לזרום המונים אל המדרחוב, החנויות ובתי הכל-בו, ובעיקר אל הכיכרות והרחובות הצדדיים, בהם החלו דוכני שוקי חג המולד לשקוק חיים. תפאורות ססגוניות, שלל קישוטים, אורות מנצנצים, מוסיקה בוקעת מרמקולים, דוכני מזון ומשקה, מתנות ושעשועים, והמוני מבקרים, ובעיקר משפחות עם ילדים, גודשים את השווקים.

"זה ממש פסטיבל המוני", הערנו למוכר נלהב בדוכן ערמונים בכיכר נתניה, [כן, כן, כך היא נקראת, בשמה של העיר הישראלית התאומה] והוא הגיב: "זה עדיין שום דבר. חכה ותראה, מה יהיה כאן בסוף השבוע."

מעט לפני השעה שש החלה תזמורת להנעים, ובשעה שש בדיוק הואר בשלל אורות זוהרים עץ האשוח הענק, עץ האשוח הגדול בעולם, שגובהו 70 מטר והוא מורכב מ- 700 עצי אשוח רגילים, ועליו גאוותה של דורטמונד כולה. ומאותו רגע ואילך, חודש חג המולד החל רשמית, ועד השעות הקטנות של הלילה שקקו שוקי חג המולד והמו קונים ומבלים.


ואם אגב חג המולד בבילוי משפחתי אנו עוסקים, הרשו לי להמליץ על שתי אטרקציות בסביבה. מצפון לחבל הרוהר, במרחק של נסיעה קצרה, שוכן פארק הסרטים MoviePark, המספק מגוון חוויות ושעשועים הן לילדים והן למבוגרים, ובטווח של שעה נסיעה דרומה, ואולי בכלל זה הכיוון ממנו אתם מגיעים, בעיירה Brühl שליד קלן, ממוקם אחד מפארקי השעשועים המלהיבים ביותר, מניסיון אישי, הרי הוא ה- Phantasialand, הזוכה למוניטין באירופה כולה.

סעודה דשנה ב'בית בירה'

אם המושגים שלכם על המטבח הגרמני מסתכמים בארוחה של נקניקיות, כרוב כבוש ותפוחי אדמה, כדאי שתסורו בהקדם למסעדה גרמנית הגונה או אף ל'בראוהאוז' [Brauhaus] מצוי.

המטבח הגרמני העשיר והמגוון זוכה בשנים האחרונות לתנופה גסטרונומית מרשימה. מסעדות רבות ושפים גרמניים מדורגים בעילית הקולינארית העולמית וזוכים לשבחים ולעיטורים בינלאומיים. קרוב לוודאי כי כל ארוחה, במסעדת יוקרה או בבית-אוכל עממי, תערב לחיככם ותעיד על המגמה.

מסעדות רבות מתקראות Brauhaus, בית שיכר, או למען הפשטות, בית בירה, בתוקף השילוב הבלתי נמנע בין המזון לבירה, המוגשת בהן 'מן החבית' עפ"י מושגינו. לעתים צמודה למסעדה אף מבשלת שיכר/בירה Brauerei, והמשקה המוגש לסועדים הוא מתוצרת הבית.

למרות שאין הבדל מהותי בינו לבין מסעדה, ניתן להצביע על מאפיינים ייחודיים של בית בירה, כגון: שולחנות עץ מלבניים, מאכלים לוקאליים אופייניים, אפשרות לארוחת חטיפים ולמנות קיבוציות, וכמובן, הבירה הייחודית המוגשת בו. בכל מקרה, מובטחת לכם סעודה דשנה, ולא יקרה, ממבחר מטעמי המטבח הכלל גרמני או המקומי, ובירה לרוויה.

ואני, בכל זאת, גם בביקור הבא בבית בירה לא אוותר על נקניקיית הפרנקפורטר העסיסית והכרוב הכבוש.

משחק כדורגל כחוויית תרבות

בעת שהותנו בסופשבוע בקלן הזדמן לי לקחת חלק בחוויית תרבות יוצאת דופן, משחק כדורגל באצטדיון RheinEnergieStadion בין קבוצת פ.צ. קלן המקומית לבין הופנהיים 1899, מובילת הבונדסליגה הגרמנית.

החוויה החלה בשעות הבוקר והצהריים, כשאלפי אוהדים צוהלים עטויי צעיפים, אדומים של קלן וכחולים של הופנהיים, הציפו את רחובותיה המרכזיים של קלן, את המסעדות ואת בתי הקפה, ונמשכה בצפיפות החמימה באוטובוס, שהוביל, כמו מאות אוטובוסים אחרים, עשרות רבות של אוהדים נלהבים מתודלקים בבירה.

50,000 צופים הגיעו למשחק, ובכל זאת, הסדר מסביב לאיצטדיון המטופח ובכניסות לתוכו היה מופתי. אוהדי הכדורגל, חלקם לבושים חליפות חגיגיות, משפחות שלמות, נשים לרוב, קשישים וילדים, נכנסו בניחותא בעשרות השערים המרווחים ותפסו את מקומם במושבים המסומנים בכל היציעים, אף לא שוטר או סדרן אחד צריך היה להשליט סדר, ומיד החלו במקהלה המונית אדירה לנפנף בצעיפיהם ולעודד בשירים את קבוצתם האהודה. גם בהפסקה במחצית המשחק לא יכולתי שלא להתרשם מן היציאה המסודרת מן היציעים אל הרחבה החיצונית, מן התורים מול דוכני המזון והמשקה, ואף מן הסדר והשקט בחדרי השירותים, שעל אף היותם מרווחים, היו גדושים, עקב הכפור, ככל הנראה.

דקות אחדות לפני תחילת המשחק עלו לכר הדשא להקת רקדניות ותזמורת, שליוותה את עשרות האלפים, ששרו בהתלהבות את ההמנון של פ.צ. קלן. עם עליית הקבוצות למגרש קרא הקריין את שמות כל השחקנים והצוות המקצועי, וכל אחד מהם זכה לתשואות נלהבות.

המשחק עצמו התנהל בשליטה כמעט מוחלטת של האורחים מהופנהיים, שניצחו לבסוף 1:3, וזכו למחיאות כפיים של הקהל כולו, כולל הרוב המוחלט של אוהדי קלן, שאף כיבדו בתשואות את שחקני קבוצתם על המאמץ הספורטיבי.


בתום המשחק התפזרו עשרות אלפי הצופים בנחת ובשלווה, ובלא דוחק והמולה באמצעות התחבורה הציבורית המאורגנת כעבור כחצי שעה כבר שתיתי קפה בבר של המלון, ולא יכולתי שלא לסכם: גם משחק כדורגל עשוי להיות חוויית תרבות ראויה לשמה.

נושאים שמוזכרים בידיעה