ממגפי קיפי ועד מיטת מוקסין: התערוכה שגרמה לי להסתכל אחרת על נעליים

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

אני אוהב נעליים. מאוד. אבל גם בתור מי שמתעניין בהן, לא חשבתי עד כמה אפשר לקחת חפץ שאנחנו נועלים בכל בוקר ולבנות סביבו תערוכה שלמה שעוסקת בהיסטוריה, אמנות, טכנולוגיה, תרבות, זהות ואפילו קסמים.

וזה בדיוק מה שקורה ב"סיפורי נעליים", שנפתחה בקיץ האחרון באגף הנוער והחינוך לאמנות ע"ש רות במוזיאון ישראל בירושלים. לראשונה בתולדות המוזיאון מוקדשת תערוכה שלמה לנעליים, וזה כשלעצמו רעיון נורא חדשני ומסקרן. ואל תתנו למיקום באגף הנוער להטעות אתכם. זו בהחלט תערוכה שמתאימה לילדים, אבל היא ממש לא רק בשבילם.

זו בהחלט תערוכה שמתאימה לילדים, אבל היא ממש לא רק בשבילם. צילום: מתן חצרוני

פתאום נעל היא לא רק נעל

הרעיון שעומד מאחורי התערוכה פשוט אבל פותח את הראש. אנחנו כמעט אף פעם לא עוצרים להסתכל באמת על הנעליים שלנו. הן תמיד נמצאות שם, מתחת לרגליים, אבל מתברר שהן יכולות לספר הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

התערוכה בוחנת נעליים דרך זהות, מעמד, אמונה, זיכרון, אופנה, טכנולוגיה וחלומות. יש בה נעליים שמסמלות כוח ויוקרה, נעליים הקשורות למיתוסים ולאגדות, נעליים עתיקות בנות אלפי שנים, עיצוב עכשווי ונעליים ישראליות מוכרות. לצד פריטים מאוספי מוזיאון ישראל מוצגים גם פריטים שהושאלו במיוחד ומיצבים אינטראקטיביים שנוצרו עבור התערוכה.

בעיניי זה בדיוק מה שהופך את "סיפורי נעליים" לתערוכה כל כך מעניינת. אתה נכנס בגלל הנעליים ויוצא עם מחשבות על האנשים שנעלו אותן, על המקומות שמהם הגיעו ועל מה שחפץ יומיומי יכול לספר על חברה שלמה.

הנעל של קיפי מרחוב שומשום. צילום: מתן חצרוני

ואז פגשתי את הנעל של קיפי

אחד הדברים שהכי משכו אותי היה הנעל הענקית של קיפי מ"רחוב סומסום". קשה לפספס אותה, וקשה עוד יותר לא לחייך כשרואים אותה. היא מחזירה מיד לילדות וממחישה היטב את הרוח הלא שגרתית של התערוכה.

אבל קיפי הוא רק ההתחלה. אחד המוצגים שהכי אהבתי הוא מוקסין שהפך למיטה. פתאום נעל מוכרת משנה קנה מידה ותפקיד והופכת לרהיט. ויש גם שקפקפים שמוצגים במוזיאון. מי היה מאמין ששקפקפים ימצאו את עצמם יום אחד בתוך תערוכה במוזיאון ישראל?

וזה בדיוק הכיף. לצד חפצים יומיומיים נמצאות נעליים מתרבויות ומתקופות שונות, מישראל ומרחבי העולם, נעליים טקסיות, נעליים עתיקות ונעליים שנראות יותר כמו יצירת אמנות מאשר משהו שאפשר באמת לצאת איתו מהבית.

ויש אפילו שקפקפים. צילום: מתן חצרוני

נעליים בנות אלפי שנים ועיצוב של העתיד

התערוכה מחברת בין עבר רחוק לטכנולוגיה עכשווית. אפשר לראות בה סנדלים עתיקים לצד נעליים שנוצרו בטכנולוגיות חדשות ובהדפסת תלת ממד. המוזיאון מציג את הנעל לא רק כפריט אופנה, אלא גם כמוצר שעבר אינספור שינויים טכנולוגיים לאורך ההיסטוריה.
ויש גם עיצוב ישראלי שלא דומה לשום דבר אחר. בין העבודות נמצאות נעלי הבננה ונעלי הפלמינגו של המעצב הישראלי קובי לוי, שהופך נעליים לפסלים כמעט סוריאליסטיים. לידן מוצגת גם עבודת "Liquid" שלו משנת 2025.

השילוב הזה עובד מצוין. רגע אחד אתה מסתכל על נעל שמספרת סיפור של תרבות עתיקה, וברגע הבא על נעל שנראית כאילו הגיעה מהעתיד.

מוקסין שהפך למיטה. צילום: מתן חצרוני

נעליים, מכשפים ואגדות

אחד החלקים המסקרנים מבחינתי הוא העולם שבו נעליים מתחברות לקסם, לאמונות ולמיתוסים. יש בתערוכה גם נעל מכשפים יוצאת דופן שעשויה משיער אדם, מסוג המוצגים שגורמים לך להתקרב שוב לוויטרינה כדי לוודא שקראת נכון.

וזה הזכיר לי כמה נעליים נמצאות בתוך הסיפורים שעליהם גדלנו. נעל הזכוכית של סינדרלה, הנעליים של דורותי והמגפיים של החתול במגפיים. נעליים בסיפורים יכולות לתת כוח, חופש והגנה ואפילו לשנות את גורלה של הדמות.

הנושא הזה ממשיך גם ב"קסמן של נעליים", תצוגה בספריית האיור של אגף הנוער, באוצרותה של אורנה גרנות, שמחברת בין נעליים לבין אגדות ומיתוסים באמצעות איורים של מירב סלומון וספרים מיוחדים מאוסף הספרייה.

נעלי מכשף. צילום: מתן חצרוני

כמעט מאה נעליים וסיפור אחד גדול

אוצרת "סיפורי נעליים" היא אורנה גרנות, והתערוכה בנויה סביב מחשבה שהופכת אותה להרבה יותר מאוסף של נעליים יפות. במקום לסדר אותן רק לפי תקופות או מקומות, התערוכה בוחנת את הסיפורים והמשמעויות שאנחנו מעמיסים על החפץ הזה.

נעל יכולה לספר מאיפה באנו, לאיזו קבוצה השתייכנו, מה היה המעמד שלנו, במה האמנו ואיך רצינו שהעולם יראה אותנו. היא יכולה להיות שימושית לחלוטין, אבל היא יכולה גם להפוך לסמל, ליצירת אמנות או לחפץ שאי אפשר בכלל ללכת בו.

זו בעיניי המחשבה היפה ביותר בתערוכה. היא עוסקת בנעליים, אבל בעצם היא עוסקת באנשים.

לא רק להסתכל

היתרון הגדול של המיקום באגף הנוער הוא שהתערוכה אינה בנויה רק מוויטרינות. לצד עשרות הפריטים שולבו מיצבים ופרויקטים אינטראקטיביים שנוצרו במיוחד בידי יוצרים ישראלים מתחומי העיצוב, התיאטרון, הסאונד, המדיה החדשה והאמנות החזותית.

יש גם פעילות שמיועדת לילדים, וזה הופך את הביקור לבילוי משפחתי מוצלח במיוחד. הילדים מקבלים צבע, גודל, הפתעות ואלמנטים שאפשר לחוות, והמבוגרים יכולים להתעמק בסיפורים שמאחורי המוצגים.

מגפיים. צילום: מתן חצרוני

מי היה מאמין ששקפקפים יכולים לפתוח את הראש

יצאתי מ"סיפורי נעליים" עם תחושה שזו בדיוק התערוכה שאני אוהב למצוא במוזיאון. כזו שלוקחת נושא שנשמע בהתחלה כמעט קליל ומגלה כמה שכבות מסתתרות בתוכו.
ובתור מישהו שאוהב נעליים, הייתי כמובן קהל קל. נעל ענקית של קיפי, מיטת מוקסין, שקפקפים, נעל מכשפים משיער אדם, נעליים עתיקות, טכנולוגיה ועיצוב ישראלי. מבחינתי זה בילוי מהמם ויוצא דופן.

אבל הדבר היפה הוא שלא חייבים להיות משוגעים על נעליים כדי ליהנות. מספיק להיכנס עם קצת סקרנות. כי אחרי שמסתובבים כאן, מבינים שנעל היא אף פעם לא רק נעל. היא יכולה לספר מי אנחנו, מאיפה באנו ולאן אנחנו רוצים להגיע. אחרי תערוכה כזאת, אפילו הזוג שחיכה לי על הרגליים ביציאה מהמוזיאון נראה פתאום קצת אחרת.