לטייל ברמת הגולן עם "האיש שלנו בדמשק". זוכרים את אלי כהן

"בבוא הזמן". כך השיב נשיא סוריה, בשאר אל אסד, למכתב ששלחה לו נדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן, המרגל הישראלי שנתפס ונתלה ב-1965 בכיכר המרכזית של דמשק. כל בקשותיה במרוצת השנים להשיב את עצמות בעלה לקבר ישראל, נדחו שוב ושוב על ידי הסורים. מורה הדרך, גיל ברנר, שחקר את סיפורו של המרגל הישראלי שהפך לאגדה מציתה דמיון, לסמל ולמופת של הקרבה ונתינה לארצו ולחלק מתכנית הלימודים בבתי הספר וגם לסדרה בנטפליקס - יזם לפני שנים אחדות את "שביל אלי כהן", המנציח את פועלו של כהן מחמת גדר ועד פאתי העיר קוניטרה בין השנים 1962–1965. https://youtu.be/ie6dgcgvIXw שביל אלי כהן ברמת הגולן, המסומן בצבעים לבן-כחול-לבן, הוא לא שביל הליכה קלאסי. אלא אוסף של 8 תחנות הפזורות לאורך כביש 98 וקשורות בדרך זו או אחרת לפעילותו של כהן, או כפי שהציג את עצמו בסוריה, כאמל אמין ת'אבת - סוחר ערבי עשיר שגדל בארגנטינה וחזר להשתקע מחדש במולדתו (סיפור כיסוי בגינו נדרש ללמוד ספרדית ברמת שפת אם). היכן נמצאות התחנות לאורך שביל אלי כהן? מהו סיפורן? ומה עוד אפשר לראות בסביבתן? הצטרפנו לסיור הראשון של חברת הטיולים "פגסוס" בשביל אלי כהן בהדרכת מדריך הטיולים, אסף שקד:

תחנה 1: אל חמה

מיקום: חמת גדר חמת גדר מוכרת לרובנו כאטרקציה עם תנינים ובריכות מים חמים, אך סמוך לחמת גדר ניצבים עד היום שרידיו של מחנה צבאי סורי באל חמה, כיום חמת גדר. באוקטובר 1962 בילה כאן כהן בחברתם של קצינים סורים רמי דרג, וזאת לאחר שהצליח להשיג אישור כניסה אל תוך השטח הצבאי הסגור בזכות קסמו האישי, כישוריו החברתיים וכנראה גם יכולת המשחק המצוינת שלו. חברו הטוב של כהן, רס"ן מועז זהר א-דין, היה אחיינו של רמטכ"ל צבא סוריה, האלוף עבד אלכרים זהר א-דין. לאחר שאלי התלונן בפניו על הקור הדמשקאי העז שעוד יגרום לו לשוב לארגנטינה החמה בה גדל (סיפור הכיסוי), השיג מועז מדודו את האישור הנדיר לכניסה למרחצאות החמים באל חמה. במקום ניצבת כיום אבן הנצחה ומסבירן (עמדת הסברה קולית) המלמד על שהתרחש כאן. השיג אישור להיכנס למרחצאות החמים באל חמה, כיום חמת גדר. צילום: ספיר פרץ זילברמן

תחנה 2: בית המכס הצרפתי

מיקום: צומת חמת גדר בכביש היורד אל חמת גדר עומד מבנה קטן ששימש בעבר בית מכס צרפתי ונקודת ביקורת. אלי כהן עבר בנקודה זו אחרי שהצליח להשיג את האישור שהתיר לו כאמור להיכנס אל תוך השטח הצבאי הסגור באל חמה - שטח אליו הורשו להיכנס רק קצינים. הצרפתים, לטובת מי שאינו מצוי בפרטים, שלטו בסוריה עד 1946 והם אלה שהקימו את בית המכס הצרפתי והם גם אלה שכנראה שתלו את עצי האקליפטוסים כדי להצל על בסיסיהם ברמת הגולן ולא הסורים בעצת אלי כהן, כפי שכל עם ישראל מאמין. בתוך המבנה תלויות תמונות המנציחות את אלי כהן תחת סיפור הכיסוי שלו ומחוץ למבנה תלויה לוחית עם האישור שקיבל. לנו היו את הבריטים ולסורים היו את הצרפתים שהם אלה שכנראה שנטעו את עצי האקליפטוס בגולן ולא אלי כהן כפי שעם ישראל מאמין. צילום: נטע גפני שלט גולן הנשקף מתוך חלון בית המכס הצרפתי. צילום: ספיר פרץ זילברמן

תחנה 3: מחסום טנקים

מיקום: יער מבוא חמה בולדרים ענקיים שימשו בנקודה זו כמחסום טנקים. אלי כהן שעבר 3 פעמים בכביש קוניטרה-אל חמה, צילם בראשו את פריסת הכוחות הסורים בגולן והעביר לישראל את מיקומם המדויק, כולל את מיקומו של מחסום הטנקים. במקום ניצב כיום פסל בן 4 פרצופים עם הפנים לארבע מדינות: ישראל, סוריה, לבנון וירדן או לחילופין 4 פרצופים כמשל לפניו הרבים של המרגל. פניו הרבים של המרגל. תחנה מס' 3 בשביל אלי כהן. צילום: ספיר פרץ זילברמן

תחנה 4: מועדון קצינים במחנה פיק

מיקום: קיבוץ אפיק "מרפסת הר נבו", כך כינה גיל ברנר, יוזם שביל אלי כהן, את המרפסת של מועדון הקצינים הסורים במחנה הצבאי פיק, כיום סמוך לקיבוץ אפיק. הר נבו, משמע שאלי השקיף מהמרפסת הזו על ארצו - כל כך קרובה מצד אחד וכל כך רחוקה ולא נגישה מצד שני. המבנה שימש כמועדון קצינים של המחנה הצבאי פיק שנבנה ככל הנראה אי שם בשנות ה-50 על ידי מהנדסים רוסים. ואם הגעתם עד כאן, במורד הגבעה עליה ניצב המבנה האמור, יש את בריכת הקצינים של עין פיק החוסה בצל עצי תאנה ריחניים. "מרפסת הר נבו". מכאן השקיף אלי כהן על ישראל. צילום: ספיר פרץ זילברמן

תחנה 5: צומת אל על

מיקום: תחנת אוטובוס בצומת אל על התחנה היותר מצמררת בסיפורו הבלתי ייאמן והטרגי של אלי כהן נמצאת צמוד לתחנת האוטובוס בצומת אל על. אנדרטה ומסבירן במקום מספרים על לכידתו, משפטו בבית דין צבאי וגזר דינו - מוות בתלייה באשמת שהייה כאזרח מדינת אויב בשטח הצבאי הסגור שפעל קרוב לכאן והעברת מידע לאויב. ב-18 במאי 1965 אלי כהן הי"ד נתלה בכיכר המרכזית בדמשק כשגזר הדין מונח על חזהו. תמונתו של אלי כהן במהלך החקירות על הקיר בבית המכס הצרפתי. צילום: ספיר פרץ זילברמן אחרי שעונה קשות, נתלה בכיכר המרכזית של דמשק כשגזר הדין תלוי על חזהו. צילום: ספיר פרץ זילברמן אסף שקד, מדריך טיולים של חברת פגסוס מספר את סיפור לכידתו ותלייתו של אלי כהן בתחנה מס' 5. צילום: ספיר פרץ זילברמן

תחנה 6: חניון פיקניק

מיקום: צומת מגשימים לא הרחק ממושב רמת מגשימים בנקודת המפגש שבין הכביש הסורי הישן וכביש 98, הוצבו שולחנות פיקניק ונשתלו עצים כפינת מנוחה לעוברים בציר. בעמדה הקולית במקום ניתן לשמוע עדויות/הקלטות של אנשי המוסד שעבדו עם אלי - עדויות שהמוסד שחרר במלאת 50 שנה למותו, בשנת 2015. ואם אתם כבר בסביבה לכו לראות את תופעת עמודוני הבזלת ומפל עיט (עדיף בחורף) סמוך לתחנה מס' 6 בשביל אלי כהן. צילום: ספיר פרץ-זילברמן

תחנה 7: המפקדה הסורית בקוניטרה

מיקום: סמוך לקיבוץ מרום גולן חדרים מימין וחדרים משמאל. מסדרונות מלפנים ומסדרונות מאחור. קומת מרתף, קומת אמצע וקומה שנייה. הבניין העצום הזה שימש עד מלחמת ששת הימים כמפקדה של הצבא הסורי שפיקדה על כל הגולן. כיום זו חורבה מכוסה כתובות גרפיטי. המבנה לא הוכשר למבקרים ולכן הכניסה אליו היא על אחריותם של המטיילים. אלי כהן עבר במפקדה זו מספר פעמים מאחר והיה זקוק לחתימתו של קצין המודיעין של המפקדה כדי להמשיך ולהיכנס לשטח הצבאי הסגור, הנמתח מכאן ועד אל חמה (חמת גדר). בחזית המבנה האדיר הזה ניצבת כיום אנדרטה ומעליה מנעול מפוסל המסמל את עבודת המודיעין שמטרתה לפרוץ מנעולים של מוסדות אחרים כשפיהם של העוסקים במלאכה נעולים. המפקדה הסורית הנטושה בפאתי קוניטרה. צילום: ספיר פרץ זילברמן לא פחות מ-250 חדרים בתוך המפקדה שכוסתה עם השנים באינספור כתובות גרפיטי. צילום: ספיר פרץ זילברמן המפקדה הסורית בפאתי קוניטרה. כיום מבנה נטוש שהכניסה אליו באחריות המטיילים. צילום: ספיר פרץ זילברמן עוד ועוד גרפיטי במפקדה הסורית. צילום: ספיר פרץ זילברמן גן עדן לחובבי גרפיטי ומבנים נטושים. צילום: ספיר פרץ זילברמן

תחנה 8: פסלה של נדיה והילדים המחכים לאלי

מיקום: למרגלות הר בנטל רגע לפני שעולים על הכביש המתפתל במעלה הר בנטל לתצפית מרהיבה ולהתרעננות בקפה "קופי ענן" (על שמו של מזכ"ל האו"ם המנוח), ניצב פסלה של נדיה, אלמנתו של אלי כהן ושלושת ילדיהם, מביטים לעבר סוריה עם הכיתוב: "מחכים לאלי". הפסל יובל לופן מקיבוץ גינוסר, שפיסל את כל הפסלים בשביל אלי כהן, יצר את נדיה, אלמנה צעירה בת 23 וילדיה הקטנים, עם מבט של ציפייה להחזרת עצמותיו של אלי כהן לקבורה בישראל, מה שלא קרה עד עצם היום הזה. פסלה של נדיה, אלמנתו של אלי כהן ושלושת ילדיהם ממתינים לשובו. צילום: ספיר פרץ זילברמן הכותבת הייתה אורחת חברת פגסוס בסיור בעקבות אלי כהן

אני מעוניין לקבל חדשות, עדכונים והודעות פרסומיות מפספורטניוז ואני מסכים לתנאי השימוש ולמדיניות פרטיות.

אל תפספסו

ליסבון מאחורייך: הצצה לפנינה הנסתרת של פורטוגל -פורטו

הכתבה הבאה במדור

אשת טורס תחדל משימוש בביטוי "הדקה התשעים" ו/או "הדקה ה- 90"