"מאיפה מגייסים אופטימיות ותקווה שזה זמני ויסתיים בקיץ? בסתיו? אולי בחורף?"

"ההרגשה שאתה נוסע על כביש 6 במהירות 160 קמ"ש ותוך כדי נסיעה מישהוא מרים את בלם היד והוא ננעל, כך תיארתי את ההרגשה עם תחילת הקורונה לחבר ששאל מה שלומי. מעבר חד משנות פעילות אינטנסיביות ועמוסות אתגרים ניהוליים משמעותיים בתיירות לישראל ולעולם, לעצירה כמעט מוחלטת. ביטולים המוניים וכניסה לזמן בלתי ברור ובלתי צפוי. הקושי העיקרי ב-18 החודשים שחלפו מתחילת המגיפה ועצירת התיירות לישראל, היה בעיקר בחוסר היכולת להמשיך ולקיים את מערכות היחסים המיוחדות והקרובות עם הצוות של "עמיאל טורס" והחברות שבקבוצה, שהיא מקור ההצלחה רבת השנים שלנו (עמיאל הוקמה לפני 45 שנים ע"י אבי, חוזי עמיאל ז"ל). "האנשים והרוח העמיאלית", אומרים עלינו בענף. אני ממשיך את המפעל הזה כדור שני ושניים משלושת ילדי, בחרו להשתלב ולהמשיך בעשייה (יובל עמיאל, כמנכ"ל עמיאל טורס ונעה עמיאל, משתלבת בחברת עמיאל איוונטס). בנינו קבוצת חברות בתיירות בארץ ובעולם (חברה בגרמניה שאני הקמתי, שיתופי פעולה ושותפויות עם חברות נוספות באירופה ובארה"ב - עמיאל גלובל, סניף שלנו ביפן והפעילות בישראל). לפתע, הכל נעשה מרחוק. בזום ולא באופן אישי, במעבר חד מקשר צמוד ובלתי אמצעי לתקשורת דרך מסכים. ישיבות ושיחות מרוחקות וניהול מנוכר וקר, פשוט קשה. הפרידה והקטיעה החדה של הקשר עם הצוות והוצאת חלק גדול מהם לחל"ת, קשה ועצובה. מאיפה מגייסים עוד ועוד אופטימיות, חיוביות, חיוניות ותקווה שזה זמני ויסתיים בקיץ? בסתיו? אולי בחורף?. כל כמה שבועות נכנסת תקווה חדשה שאולי הדברים יסתדרו ונחזור לסוג של שגרת תיירות נכנסת, אבל אז שוב אכזבה, עצירה והדממה. בכל זאת, מגייסים מחדש חיוביות ותקווה ומנצלים את הזמן לשדרוגים ועדכונים של נושאים חוצי חברה שעכשיו יש זמן לטפל בהם. משדרגים את מערכת המידע שלנו עם תכנה חדשה ומעצבים אותה לצרכינו, מסיירים ומטיילים מדן ועד אילת, מגלים ומתעדכנים באתרים ומקומות חדשים שהרי המקצוע שלנו דורש היכרות עמוקה ופרטנית של ישראל. המקצועיות והיכולת לשווק ולמכור את המוצר, הכרחית יותר מתמיד. עם הצוות שהצטמצם, חושבים ביחד ובונים תכניות חדשות מותאמות 'מציאות קורונה' וממשיכים כל הזמן לחשב מסלול מחדש. מעצבים מבנה ארגוני 'מכונס' ושומרים את השלד המקצועי החיוני של עמיאל הלאה. הצלחתי עד היום לקום ולגייס כוחות ואנרגיה חיובית ולנסות להיות דוגמא לצוות שנשאר ולעובדים שבחל"ת. הרי מצפים מאיתנו לתת דוגמא אישית, אחריות וניהול גם כשמאוד קשה ולא ברור. אחד האתגרים בתקופה שבעצם אין ממי ללמוד או לקחת דוגמא ומה לעשות נכון. כל חברה וארגון שונה מאחרים. יש צורך בקבלת החלטות כל הזמן, כשמסביב חוסר ודאות, עליות ומורדות והכל תלוי במצב תחלואה וגורמים שאין לך שליטה עליהם. בכל זאת ולמרות הכל, מצליחים לקיים שגרות ניהול אחרות ומבינים ש"מה שהיה הוא לא מה שיהיה". נולדנו למציאות חדשה, זרה ואחרת. מתארגנים לעבודה בסביבה של "הרים וגבעות", של עליות וירידות תכופות. הארגון חייב להיות 'זמיש', כלומר - זמין וגמיש. המדינה תומכת בנו בתקופה הזאת, אבל הדברים מתנהלים באיטיות ואיחורים גדולים תוך כדי חוסר ודאות, סתירות בהנחיות ובכללים וכרגע (אוגוסט 2021) הכל באוויר בלי ידיעה מה הלאה. בפעילות שלי רבת השנים כחבר נבחר בהנהלת לשכת מארגני תיירות נכנסת, תרמתי בזמן האחרון והצלחתי עם חברי להנהלה להשמיע את קולנו במשרדי האוצר והתיירות ובכנסת, אבל לא זכינו למספיק הכרה והתייחסות כפי שמגיע לענף החשוב שלנו בכלכלת ישראל. התסכול הגדול שמדינת ישראל לא מבינה ולא מטפלת מספיק בתיירות הנכנסת שמגיעה לכל חלקי ישראל מצפון ועד דרום ומעסיקה ומפרנסת אלפי בתי אב, בעיקר בפריפריה. ממשיכים לקוות ששר התיירות החדש, יואל רזבוזוב, ידאג וישמר אותנו ובעיקר יפעל כדי לאפשר לנו להתחיל להביא תיירים. להמשיך את מתווה הפיילוט שהתחיל והוכיח את עצמו ובעקבותיו נקווה להרחבת המתווים הבטוחים לתיירות המסיירת שהוכח בפיילוט שהוא בטוח ובשליטה. אני תקווה שבמהרה נוכל לחזור ולהביא תיירים לארץ הנפלאה שכל כך הרבה אנשים בעולם מחכים ליום שבו הם יגיעו לבקר ולחוות אותה וכפי שאומרים בכל שנה 'תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה'".

אל תפספסו

בין התשה לכתישה: משרד הבריאות VS ענף התיירות והתעופה?

הכתבה הבאה במדור

"צריך להיות היום הורה נאיבי וסהרורי כדי לממן לימודים אקדמיים של ילדך בתחום המלונאות"