ביקור במחלקה הראשונה של לופטהנזה: פרק 2, לטוס ב״פירסט קלאס״
בילינו 9 שעות במחלקה הראשונה של לופטהנזה וחווינו שירות יוצא דופן שהשאיר טעם של עוד. איזו שמפניה מגישים ואיך זה לישון במחלקה הראשונה?
צילום: מייקי לוי בפרק הקודם ״פרק 1, טרקלין מחלקה ראשונה״ חתמתי בכך שעליתי על המטוס עם לא פחות מאשר פורשה קייאן שהסיעה אותי עד לדלת המטוס, שם התבצע ״טקס העברה״ של הנוסעים מידי הטרקלין, אל הדיילות המסורות. ב-747 של לופטהנזה ניתן למצוא 3 שרוולים: שרוול ייעודי למחלקה הראשונה, שרוול למחלקת העסקים ושרוול למחלקת התיירים.
כבר כאן ניתן לראות את ההקפדה. חשוב לציין, שגם אם רכשתם כרטיס במחלקת עסקים (תלוי מחלקת כרטוס) ניתן לשדרג למחלקה ראשונה באמצעות נקודות של יונייטד וחברות אחרות ב-Star Alliance, אך לא כולן. השדרוג שלי נעשה תמורת 40 אלף נקודות של יונייטד - השימוש הטוב ביותר שעשיתי אי פעם. כרטיס הטיסה אגב, ממש לא נמסר לכם כנייר פשוט, אלא מוכנס אל תוך כיסוי מיוחד (בכל זאת מנייר) עם הכיתוב באדום ״מחלקה ראשונה״, שחלילה אף אחד לא יפספס.
צילום: מייקי לויהטיסה שלי הופעלה ע"י 747-8, הדור האחרון של ״מלכת השמיים״, המטוס האהוב עליי ביותר. צי מטוסים שהולך ונכחד, אך עדיין ניתן למצוא אותו במספר בודד של חברות, כמו לופטהנזה. תמיד מרגש אותי לטוס במטוס הזה, יש חוויה ואווירה שאי אפשר להסביר אותה במילים. המחלקה הראשונה נמצאת בחלקו הקדמי של המטוס, בקומה הראשונה, בדומה לחברות תעופה אחרות שהפעילו מחלקה ראשונה בעברן ב-747. במחלקה ניתן למצוא בסך הכל 8 מושבים, ו-2 דיילות ייעודיות למחלקה.
המושב: לא בדיוק סוויטה סגורה, אבל מרגיש מאוד פרטי
הדיילת ליוותה אותי מהכניסה למטוס עד למושב שלי ל-9 שעות הקרובות, מושב 1A, בשורה הראשונה, צמוד לחלון. אבל רגע לפני שהגעתי למושב, עצרנו ב״לוקר״ שלי. מדובר בלוקר שמיועד לאחסון הטרולי, מאחר ובמחלקה אין תאי אחסון בדומה למחלקת העסקים או התיירים, וזאת על מנת לשמור על תקרה גבוהה ככל הניתן.
מדובר במעין כורסה שעברה התאמות לפרטיות עם השנים, כמו מחצית פרטיות שניתן להרים ישירות מהמושב. הכורסא מפנקת במיוחד, ואולי הכורסה המפנקת ביותר שישבתי בה עד כה, בטח במטוס. בחלקו הקדמי ניתן למצוא תא אחסון שגם מיועד כמקום להניח עליו את הרגליים, והוא מתכוונן באמצעות כפתורים הנמצאים על המושב. ניתן למצוא לא מעט תאי אחסון: קונסולה ארוכה שבה יש 2 תאים עם שקעים חשמליים, התא הגדול לרגליים ועוד. עוד אם מדברים על הקפדה, ניתן למצוא מעין אגרטל קטן מובנה במושב, ועליו ורד, וכמובן - ורד טרי. המושב מתכוונן בערך מכל צורה אפשרית - אפשר לשנות כל זווית אפשרית במושב, להגביה את המושב, לקרב את התא אחסון מקדימה שמשמש גם כהדום לרגליים, ועוד שלל אפשרויות, כדי שלא ישעמם חלילה.
ערכת נוחות בשיתוף עם Porsche Design
עוד על המושב המתינה לי ערכת נוחות מהמפנקות ביותר שראיתי - בשיתוף עם Porsche Deisgn. בתיק המפנק והשימושי במיוחד ניתן למצוא כיסוי עיניים מגניב מאוד עם תמונה של משקפי טייס, כף לנעליים, קרמים של חברת Augustine Bador, מברשת שיניים מעץ, קליפס לשיער עבור נשים, ואטמי אוזניים. בנוסף לערכת הנוחות, מקבלים גם שובר לאינטרנט, לאורך כל הטיסה וללא הגבלות למיניהן. בפועל, ברוב הטיסה האינטרנט לא עבד, אך זה קורה וצריך לקחת את זה בחשבון.
10 שניות מהרגע שמתיישבים ועד שנשאלת השאלה: מה אפשר להביא לך?
מהרגע שהתיישבתי, לקח בדיוק 10 שניות עד שהתחיל השירות, כלומר ״החוויה האמיתית״. מיד הגישו לי את התפריט אוכל ותפריט האלכוהול, והכיף התחיל. כתבי התעופה אוהבים לשתף איזו שמפניה הגישו, ומה נמצא בתפריט האלכוהול. לא יכולתי שלא לעשות זאת גם, המשימה מחייבת, בכל זאת. בטיסה הוגשה שמפנייה של Thienot, משנת 2007 שהייתה נהדרת. עוד ניתן למצוא בתפריט היינות, Chateau Langoa Barton משנת 2013, אדום נהדר. באופן כללי, באמצע המחלקה הראשונה, ניתן למצוא ״בר״ עליו מונחים כל הבקבוקים, ניתן להתרשם, לטעום, ולבקש מהדיילות למזוג. רק תיזהרו שלא למזוג בעצמכם.
הבר באמצע המחלקה. צילום: מייקי לויאת הבורדינג פתחתי עם שמפניה ופיצוחים חמים, ובמעבר חד להרגשה של המחלקה: לופטהנזה התקינה שטיחים מיוחדים שימנעו רעשים והרגשה שיש עוד אנשים על המשטח. לצד זה, מדובר במחלקה מאוד מצומצמת שמונה בסך הכל 6 אנשים, ולמרות שלא מדובר בסוויטות פרטיות, במושב 1A הרגשתי כאילו רק אני במטוס, ובטח ובטח עם יחס הדיילות.
ממריאים והכיף האמיתי מתחיל
הבורדינג ארך מעל המצופה, וזו ממש לא הייתה תלונה או טענה - מבחינתי - גם עוד שעתיים על הקרקע יהיו בסדר. הסיבה היא ששדה התעופה בפרנקפורט שמונה 2 מסלולי נחיתה והמראה (3 אם נהיה קטנוניים, אך השלישי מיועד למטוסי מטען) עובר שיפוצים באחד ממסלולי ההמראה והנחיתה, משמע - ישנו רק מסלול אחד פעיל. ההמראה ב-747-8 היא בבחינת ״פלא עולם״, להיות בתוך מטוס כזה שמתגלגל על המסלול, עם דחף על 100% בארבעת המנועים.
ממריאים והכיף מתחיל. צילום: מייקי לויכעשרים דקות עברו מרגע ההמראה, עד לרגע כיבוי שלט החגורות, וזה אומר דבר אחד - הכיף האמיתי מתחיל, והמחיצה של המושב לפרטיות מלאה עולה מעלה, ובלופטהנזה עשו עבודה מצויינת שנותנת הרגשה כאילו אני באמת במעין חצי סוויטה פרטית. כבר ציינתי את זה בעבר, אבל החוויה בלופטהנזה כל כך מוקפדת, בין אם זה הטרמינל מחלקה ראשונה, ההסעה למטוס, ה-3 שרוולים, או אפילו השטיחים המיוחדים. והחוויה המוקפדת הזאת ממשיכה. הידעתם שלופטהנזה היא החברה שמזמינה הכי הרבה קוויאר בעולם? על פי הערכות, החברה מזמינה כ-10 טון של קוויאר מדי שנה שמיועד לנוסעי המחלקה הראשונה.
כמו ארוחת מישלן, רק בגובה 36 אלף רגל
המנה הראשונה איתה התחלנו את הארוחה היתה מנת הקוויאר המפורסם של לופטהנזה, וכמובן שאי אפשר לאכול קוויאר בלי שמפנייה. המנה השנייה הייתה דג טונה נע, מוגש לצד רוסטביף עם מגוון רטבים, ולמנה עיקרית - פילה דג עם ריזוטו. המנות היו מעולות, גם הקוויאר המפורסם שהיה באמת מיוחד ואפילו היה אפשר לבקש מנה נוספת.
צילום: מייקי לויהקינוח באמת העיף אותי לעננים - תותים טריים, עם רוטב תותים, גלידת תותים וגלידת ווניל, וזה היה מדהים. בין לבין ניתן להזמין מנות נוספות אם רעבים, כמו לדוגמה גלידה עם אפרסקים שגם היא הייתה מדהימה, ובאופן כללי, הגלידות שהוגשו היו פנומנליות.
הקינוח המושלם. צילום: מייקי לויאחרי ארוחה טובה, צריך גם לישון טוב
מיד עם סיום הארוחה, הדיילת שאלה אם אני מוכן לשינה, ובזמן שהלכתי לתא השירותים להחליף לפיג׳מה, היא הציעה את המיטה. במחלקה ניתן למצוא 2 חדרי שירותים ל-6 הנוסעים, וכיוצא בזה, תאי השירותים כמעט ותמיד פנויים. חדרי השירותים כוללים חלון לצפייה בנוף, ומצויידים להפליא עם: מברשות שיניים, ספריי מים של Evian, מי פה, קליפסים לשיער, מגבונים לחים ועוד. מדובר בתא שירותים יחסית גדול שתוכנן היטב.
צילום: מייקי לוינכון, אין פה מקלחות, אבל מעל האסלה ניתן למצוא עוד מחיצה מרופדת עליה ניתן לשבת בזמן שמחליפים בגדים. הפיג׳מה של לופטהנזה נוחה ונעימה, מבד כותנה, כשהחברה מספקת גם נעלי בית מרופדים, עבים ורחבים.
צילום: מייקי לוימיד כשחזרתי, הדיילת סיימה להציע את המיטה וזכיתי למיטה מפנקת במיוחד, עם מצעים שמרגישים כאילו אתם בבית מלון, וממש לא בטיסה. במיטה ניתן למצוא שמיכת פוך מפנקת במיוחד. אחרי שינה של 4 שעות, כשנותרו לי עוד שעתיים בלבד, ניסיתי לסיים את הטיסה על הצד הטוב ביותר: עם קפה ויין. כבר אמרתי כמה מקפידים פה על הדברים הקטנים? הקפה הוגש עם שוקולד קטן של נוהאוס, חברה בלגית. השירות לאורך כל הטיסה היה פנומנלי וכך גם המוצר הרך (שירות, אוכל וכו׳). המוצר הקשה (מושבים) הרגיש בהחלט שהוא בסוף דרכו, ולא בכדי החברה הציגה לפני מספר חודשים את המחלקה הראשונה החדשה.
הטיסה ב״פירסט קלאס״ בבחינת ״התגשמות חלום״. צילום: מייקי לויהירידה מהמטוס הייתה בבחינת ״יוצאת דופן״. השרוול אליו התחברנו היה אל הדלת שנמצאת במחלקת העסקים. בלי להתבלבל, הדיילים לקחו אותנו בשיירה ״מאובטחת״ בתוך מחלקת העסקים, ודאגו שאנחנו אלו שנצא ראשונים.
אפשר עוד?
החוויה הייתה יוצאת דופן, ובסוף הטיסה שאלתי את עצמי - איך עושים את זה יותר. מי שיכול להרשות לעצמו, יכול לטוס במחלקה ראשונה במחיר של כ-7,000 אירו לכיוון. לופטהנזה יכולה ללמד לא מעט חברות שמתהדרות בסוויטות סגורות או במקלחות במטוס, באיך מספקים מוצר רך מהשורה הראשונה.
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.message }}
{{ reply.date_parsed }}