"שוב עומדים חברי הלשכה כקבצנים על מפתן דלת מנהל השיווק במשרד התיירות"

חברי לשכת לתיירות נכנסת לישראל נגד מנהל השיווק במשרד התיירות.

יוסי פתאל, מנכ"ל הלשכה יוצא בביקורת גדולה ואומר: "שוב עומדים חברי הלשכה כקבצנים על מפתן דלת מנהל השיווק במשרד התיירות. בקטלוג האכזבות שלנו מהתנהלות המדינה עומד להתווסף פרק חדש. קיוונו שאחרי שהעפלנו אל פסגת  האכזבות בהתנהלות המדינה לעניין התיירות, כפי שפורט גם בדו"ח מבקר המדינה, ישובו ההיגיון והשכל הישר למושל בכיפה".

עוד ממשיך פתאל: "לקראת פרסום קרן השיווק "החדשה" שתקנונה היה אמור להתפרסם ב-1 באפריל 2023, מצטברים סימנים ועדויות שתקנון הקרן החדשה עומד להיות אוסף של סעיפים ההופכים את הקרן לפטורה מכל היגיון והתכלית השיווקית בשמה ועבורה היא אמורה לפעול. בתקופת הקורונה הודיע מנהל השיווק על כוונתו לשפר, לייעל, לקצר ולהקל את הגשת הבקשות וקבלת התשלומים. ליבנו גאה וחשנו כחולמים העדים לרגע התגשמות כל התקוות".

עוד מוסיף מנכ"ל הלשכה: "עפ"י הידוע לנו תקוותינו עומדת להתבדות. עפ"י חצאי הדברים שנמסרו לנו, מספר התיירים יהפוך לאבן הראשה החדשה לתשלומי התמיכה. בפועל הקרן שנועדה לתמרץ את המארגנים לשווק את ישראל ולפרוץ בפניה שווקים חדשים, עומדת לשנות את עורה לקרן המתגמלת לפי תפוקת מספר התיירים הנכנסים לישראל. לא הצלחנו להבין מה תהיה הנוסחה המפולפלת שתוכל לעמוד בנטל ההיגיון הישר.

עפ"י המודל שחלקים ממנו נמסרו לנו בע"פ  וברמיזות, תקנון הקרן החדשה הוא סלט שהוצא מהקשרו. לא ניתן להימנע מהרושם כי כבו מאורות השכל בבניינים בהם נכתבו הפסקאות שיביאו אל העולם קרן שבינה לבין תכליתה פעור מרחק השווה למרחק בין מזרח למערב.

מבחינת הארכיטקטים של הקרן החדשה, סכום העבר הוא אפס, העתיד הוא מוחלט ולא סופי, והבטחות הן רק קולות. הוצאות השיווק של המארגנים נעשות עבור תיירים שיגיעו בשנת התקציב הבאה של הקרן. כיצד ניתן להשתתף בהוצאות שיווק שנעשות השנה, עבור תיירים שיגיעו בשנה הבאה עפ"י מדידת מספר התיירים של השנה שעברה? עוד לא נולד הגאון המתמטי שיוכל לאתגר".

פתאל עוד מציין כי: "חשוב לסייג את הדברים לאור העובדה כי טרם (למרות שסוף יולי 2023 ) ראינו את הנוסח  שעומד להתקבל. הובטח לנו מספר פעמים כי נוכל להיות שותפים ולהביע עמדה טרם יחתם תקנון "הקרן החדשה". את כל האמור אני מבסס על קרעי מילים. שיחות מסדרון ואמירות שהנסתר בהן רב על הגלוי. המחלה בה לוקה הבירוקרטיה בישראל היא שכחת התכלית. בעיני מקבלי ההחלטות, הוצאות המדינה ע"י המדינה, אינן חייבות בחובת הוכחת התכלית".