דינה בן טל גננסיה: "הבחירה בי הייתה על בסיס מקצועי. לא הגעתי בשליחות העולם המגדרי"

כשדינה בן טל-גננסיה, עלתה על טיסת החזור של אל על מניו יורק, לשם טסה לראיון עבודה עם בעל השליטה קנת' רוזנברג לתפקיד מנכ"לית החברה, היא קודם נכנסה לקוקפיט לומר שלום לטייסים. אחד מהם אמר לה שבגלל שהיא אישה, הסיכוי שלה לקבל את התפקיד – נמוך.

בן טל זוכרת היטב את דבריו של הטייס, גם היום, שנה ו-4 חודשים אחרי שקיבלה את התפקיד ונכנסה לדפי ההיסטוריה כמנכ"לית הראשונה באל על. "באותו יום בקוקפיט, שאלתי את הטייס 'למה אתה אומר את זה?'. הוא השיב, 'אין מה לעשות, שילוב של בעלים דתיים ואישה'", משתפת בן טל-גננסיה בראיון לפספורט. "אמרתי לו, 'אבל אתם תתנו לי צ'אנס'. שבוע אחרי, פורסם המינוי שלי לתפקיד. לפני כחודש יצא לי לחזור בטיסה עם אותו טייס. אמרתי לו 'בוא נסגור עכשיו חשבון'. הוא אמר, 'את ממזרה, ידעת'. עניתי, 'לא יכולתי לדעת עד הבורד עצמו".

בן טל, 49, אם לשניים, נכנסה לתפקיד בתקופה אולי הקשה ביותר בתולדות אל על. עדיין בשלהי הקורונה, חברה מקרטעת פיננסית ומסוכסכת עם עובדיה. כל כך מסוכסכת שגם את מטס יום העצמאות הם טרפדו לה. בן טל-גננסיה, מצידה, מהר מאוד העמידה את כל מי שחשבו שהיא רק גימיק, על טעותם. הראתה שיש יתרון גדול בעצם היותה אישה. שהיא חפה מאגו, דבר שסלל לה את הדרך לשקט מול העובדים, וגם התוצאות הכספיות הנהדרות לא איחרו להגיע. הרבעון השני של 2023 וגם המחצית הראשונה של השנה, מעידים על כך שאל על בדרך הנכונה, אחרי שנים רעות מאוד.

את הזימון לראיון, בן טל-גננסיה קיבלה בזמן חופשת סקי בז'נבה. "פתאום מתקשרים אלי, 'תקשיבי את יכולה להגיע לאמריקה מחר?'. התייעצתי עם הילדים. הם אמרו לי, 'אמא תלכי על זה'. הלכתי לקנות טרולי קטן אבל אז אני מגלה שבדרכון אין לי את הוויזה לארה"ב כי הוא בדרכון הישן. חושבת מה אני עושה ואסור לי לספר שאני הולכת לראיון הזה. אני מתקשרת לאיש סודי, ירום ודיש, ואומרת לו 'תחלץ אותי'. הוא כמובן מצא לי איזה יהודי מאמין ממודיעין שטס במקרה לז'נבה. הוא הגיע לבית שלי, אחרי שהסברתי לאמא שלי שעוד מעט בת 90, איפה למצוא את הדרכון הזה. הוא שם את זה במעטפה. אני מגיעה לניו יורק, עושה את הראיון, שלמרבה ההפתעה לא נחשף כי אגב, ראיינו כמעט את כל הסמנכ"לים".

מה הייתה האסטרטגיה שלך בראיון עם הבעלים?

"הבנתי שחיבור זה המקום שלי, ולא להגיד אני אקצץ פה ושם. אלא חזון של לאן לוקחים את אל על, וגם התחייבות, לתאריך תפוגה לתפקיד. 3 או 4 שנים. לא אמרתי כלום. אמרתי עד שאביא את אל על לשיוט בגובה 30,000 רגל, אז אנחת".

בהתחלה הסתכלו עליך, אישה מנכ"לית אל על. איך את מרגישה כיום בתפקיד?

"בוא נוריד את הפיל הקטן מהשולחן. אני חושבת שזה שאני אישה, זה אולי הבונוס. הבחירה בי הייתה על בסיס מקצועי ואף פעם לא הרגשתי שהגעתי לתפקיד בשליחות העולם המגדרי. צריך להבין שבקורונה אל על עברה שינויים ותהפוכות. כמעט הגיעה לחדלות פירעון, החליפה בעלים, והרבה חברי הנהלה וידע יצאו ממנה. גם המנכ"ל הקודם עזב לאחר שנה וחודשיים. לפיכך, הייתה חשיבות ליציבות וכשחיפשנו יציבות, רק אז העסק התחיל להיפתח מחדש.

אומנם, כל העולם מדבר על שוויון מגדרי ועל עידוד נשים, אבל זו הייתה שנה הכי רולר קוסטר שיש. איך יוצאים מזה, איך בונים את אל על מחדש, איך לא מאבדים את חלון ההזדמנויות שיש בנתב"ג, איך חוזרים נכון ואיך לא חוזרים למקומות של סכסוכי עבודה ולכל המחלות שהיו. לנצל את הקורונה לריסטרט. מתחילים עם מומנטום טוב. עם תהליך שהמראנו, המראנו המראנו, ועכשיו אחרי שנה וארבעה חודשים, אני צריכה לשייט בגובה 30 אלף רגל בבטחה בלי מהמורות. אני תמיד מסתכלת כמה צעדים קדימה והאתגר הכי משמעותי ואולי הכי קשה, זה דווקא היציבות הזו. איך לשמר הישגים, איך להחזיר את אל על לפסי יציבות. לא ניצול של הזדמנות חד פעמית, אלא משהו שנמשך לאורך זמן גם מבחינת הצעת הערך, פוקוס ניהולי, פוקוס פיננסי, מבחינת חזרה לשוק ההון, מבחינת אמנת השירות. חלק מהתפיסה, בטח מה שאני מאמינה בו וגם הבעלים, זה המקום גם להגיד להם תודה על ההזדמנות.

העניין הוא החזון, מהי התפיסה ולאן אל על צריכה ללכת מבחינת השליחות שלה. זו כבר לא חברת תעופה שאתה שואל אותה האם אתם פרימיום, לואו קוסט או עממית, אלא חברה היא שמתמחה בחוויית תיירות. חברה שמייצרת חוויות נסיעה, בדיגיטל, בבחירה, גם לפני ואחרי, בשירות, בקולינריה. להביא שף".

צילום: תמר מצפי

איך הצלחת לסיים את סכסוכי העבודה הממושכים שקרעו את החברה ולייצר שקט לשנים קדימה?

"24 שעות אחרי התהילה מהמינוי, מיד התחלתי להסתכל על מה שקורה. ואז מגיע יום העצמאות, אולי שבועיים-שלושה אחרי, כשאני עוד מנסה להבין מי נגד מי, עשו לי מופע זיקוקים פרטי. אז הבנתי שאולי יש לי את כל הכלים והכישורים לקנות מטוסים, לבנות אסטרטגיה, לפתוח ולסגור יעדים ולעשות עוד הרבה דברים, אבל יש משהו אחד שדורש תפנית של 180 מעלות. אני מחליטה שאני שמה את הז'יטונים ביחסי העבודה. אני מבינה שאם אנחנו לא מדייקים פה, אנחנו הולכים להפסיד את המערכה הזאת להרבה מאוד זמן. אני מבינה שאם נצליח לייצר איזשהו חוסן פנימי, נצליח לייצר את החוסן להתמודד עם התחרות בשוק. במשך חודש אין לי יום ואין לי לילה. אבל לא משנה מה אני צריכה לעבור, אנחנו פותרים את הסוגיות האלה. רק להתחיל לדבר, לקח כמה שבועות טובים לבנות אמון. התחלתי עם צוות האוויר של הטייסים. הסתכלתי מעבר לים וראיתי שיש מחסור בטייסים. ראיתי כמה חברות בעולם הוסיפו. זה המקום שכאישה יש לי יתרון שאני יודעת לספוג שתוך כדי שיחות יש ביטולי טיסות מעל הראש. אתה אומר וואלה עוד יומיים אני מסיימת את המו"מ, אז איך יכול להיות שאנחנו בטוב וזה קורה, ועדיין להבין שיש מנופים".

את אומרת שהאגו לא שיחק פה. אם לא היית מוציאה את האגו, זה לא היה קורה?

"סגרנו דברים יפים. ישבנו פה כל יום עד 4 בבוקר, חזרנו בשמונה בבוקר. אבל ברגע שפרצנו את המחסום הזה של האמון, אנחנו מדברים ויכולים להתקדם, זה היה כמו אפקט דומינו. ברגע שבסיס האמון הזה נבנה, נסללה הדרך למגזרים אחרים בחברה. זה אתם כאילו אחרים, באותה חשיבות שמטוס לא יכול להמריא אם לא מחברים אותו לפושבק, כך גם צריך את התחזוקה. ותתפלאו צריך גם את המטה ואת הדיילים. עשינו אז צריך את התחזוקה, ותתפלאו גם צריך את המטה וגם צריך את הדיילים, ועשינו את זה בספרינט, אחד אחרי השני. אני תמיד אומרת זה כמו בוסטר, התחסנתי ביחד עם אל על ב-3 חיסונים ואחד אקסטרה. ישבתי בהסתדרות ואמרתי להם תקשיבו, אל על צריכה את העזרה שלכם ולאט לאט בנינו. עדיין יש לא מעט סוגיות על השולחן, אבל אנחנו כבר יודעים שיש עם מי לדבר וזה מחלחל. בעניין הזה, אני חושבת שהקורונה עשתה איזשהו שירות. כולם הבינו, מראשון ועד אחרון העובדים, שיכולים להיות מצבים בהם הפרנסה יכולה להילקח. אל על היא חברה של דורות. יש פה אנשים שיש להם חיבור שגם הבעל, האישה או האבא או הבן. זה משהו מאוד מאוד מאוד שורשי. קשה אולי להסביר את זה למישהו שלא באמת חווה את זה פה. מרגישים פה משהו באוויר שלא בהכרח מרגישים את זה במקומות עבודה אחרים. זה הרבה מעבר למקום עבודה, זה כמו משפחה. אגב, לטוב ולרע. אז אני מבינה שבעצם זה המפתח ואני עדיין מאמינה בזה. כששאלו אותי, על מה תהיי חתומה כשתסיימי את התפקיד, אני לא אדבר על רווחיות ותוכנית אסטרטגית והגעה או אי הגעה ליעד כי זה חלק בסיסי מהתפקיד. אבל כן על מערכת יחסי העבודה. להחזיר למקום הזה את הגאווה לאנשי אל על. כששואלים אותך איפה אתה עובד ואתה אומר אני עובד באל על והתגובה היא וואו, כיף לי לבוא למקום העבודה הזה. אני מאמינה שזה מייצר פריון. אני לא באה ממקום של אני רוצה להיות מושא להערצה או משהו כזה, אני מאמינה שזה מייצר פריון בעלות תועלת הרבה יותר משמעותית מכל דבר אחר שאני לא אעשה".

איך ההתנהלות היומיומית שלך מול בעלי וחברי הדירקטוריון של חברת אל על, שרבים מהם הינם אמריקאים? האם יש פערי מנטליות? ואיך ההתנהלות מול היו״ר עמיקם בן צבי?

"קודם כול האנגלית משתפרת. זו הזדמנות לכל הארגון הזה קצת לקבל את הטאץ' והטעם הגלובלי. אנחנו בסוף, גם חברה גלובלית. אחרי הקורונה, כל אדם שלישי שטס לצפון אמריקה טס אל על. עם כל התחרות שיש, זה אחד השווקים שבהם החלק האמריקאי מתוך תמהיל הלקוחות שלנו מאוד משמעותי מכל יעד אחר. פה יש לנו חלוקה מאוזנת ואפילו בעונות מסוימות יותר אמריקאים טסים אל על.
הבעלים אמריקאי ומביא קצת תרבות אמריקאית, זה לא בהכרח דבר רע. הוא גם ישראלי, אז בעצם יש לנו גם את השילוב של הגלובליות, מביא גיוון ועוד ובנצ'מרק. וגם, איך אל על חושבת לא רק ישראלית אלא גם גלובלית. כי בסוף אנחנו זקוקים לתיירות הזאת שתיכנס פנימה, אנחנו זקוקים גם לכסף הזה שיבוא מעוד מקורות. אנחנו זקוקים לאיזון הזה כי בסוף יש תקופות כאלה ותקופות כאלה.
הזכרת את עמיקם, גם עמיקם מביא את הניסיון רב השנים שלו לאל על. חלק מהבחירה שלהם בי, זו ההבנה שהם בחרו מישהו שמכיר את הענף, את המקצוע ואת עולם התעופה ועם ניסיון עסקי. הם מאוד סומכים על הניסיון שיש פה, אבל אני לא לבד. הרכבנו נבחרת של הנהלה שמבוססת מצד אחד על עוגנים. למשל, ירום ודיש. הוא עוגן בענף ובשוק. הבאנו את כל עולם המכירות לגבהים חדשים תוך שמירת יחסים מצויינים עם הסוכנים והתהליך הדיגיטלי".

צילום: תמר מצפי

הבעלים מעורבים ביום-יום?

"מעורבים במינונים מאוד סבירים. אני פה לא מעט שנים, תמיד יש מעורבות כזו או אחרת. אני לא רואה בזה חריגות. דווקא העובדה שהם באמריקה עוזרת לי כי בעצם, רוב שעות היום אנחנו פה עם הנבחרת, המינון נכון נותנים לרוץ. אחת לכמה זמן יושבים ועושים הערכות אסטרטגיות. בסך הכל יש פה גיבוי מלא ואמונה בהנהלה שיודעת להוביל את עולם התעופה. הם מכניסים את האינסט שלהם מבחינת השוק האמריקאי, מבחינת שיטות ניהול, מבחינת סדר בפוקוס מחשבתי, שאני מאוד מאמינה בזה. אז בסך הכל אני חושבת שהעבודה איתם היא מצוינת.

אני רוצה להגיד להם תודה לא רק על זה. גם על זה שאנחנו הולכים יד ביד. זה בסדר שיש מישהו שהוא קצת קשה ויודע לשאול גם שאלות קשות לארגון כזה. כשיש הקשבה, זה טוב. אנחנו גם מחנכים להקשיב ללקוחות. למי ששואל אותי איך מגיעים לתפקיד כזה כאישה, אני אומרת שבסוף 80% מהחסמים זה הנשים לעצמם. בראש הן מוותרות ולא אומרות אני רוצה. אז נכון שמגבר מצפים שהוא ירצה בוודאות להיות מנכ"ל, אישה צריכה להגיד שלוש פעמים אני רוצה להיות מנכ"לית, וברגע שאתה שותל את השתיל הזה ומאמין, מסתכלים עליך. אבל גם צריך את הצד השני, צריך מישהו שייתן את ההזדמנות. אז את ההרצאות האלה של המוטיבציה, צריך לעשות גם לגברים. תפתחו את הראש".

"יש שווקים שלא מצדיקים וגם גם"

סגרתם את הקו לקנדה ויש כוונה לפתוח לאוסטרליה. איפה זה עומד?

"לא סגרנו סתם כי סגרנו. במשך השנים היו קווים שהפסידו והיה חשש לקבל החלטה כזאת. זה באמת קשה, חלק מהשליחות שלנו זה לחבר את הקהילות היהודיות. עם זאת, הפסדנו. יש שווקים שלא מצדיקים את הגם וגם גם. ראינו את זה בסן פרנסיסקו לדוגמה, שכאילו חברה אחת עושה חייל ושתי חברות מפסידות. אין לנו מספיק מטוסים, אנחנו חוזרים לשוק, יש הזדמנויות חדשות, יש יעדים חדשים שיכולים להיפתח ויש לנו אלטרנטיבה להמשיך לטוס ולהפסיד. זה לא רק אם אני מפסידה, אלא לאבד את הרווח שאני יכולה לעשות במקום אחר ולשפר את תמהיל היעדים. בחזרה שלנו מהקורונה, החלטנו שמפסיקים את השיטה הזאת שלא משנה מה עושים בשביל לטוס. כדי שנוכל לתת חווית שירות יותר טובה ללקוחות, אנחנו צריכים להתנהל הרבה יותר מדויק ולכן סגרנו את הנתיבים לקנדה, בריסל וורשה".

תפסיקו לטוס ליעדים שיכנסו אליהם לואו קוסט ויגרמו הפסדים?

"יכול להיות. מצד שני, העולם גדול ואנחנו חברה מנקודה לנקודה. לא יכולתי לפתוח את טוקיו אם לא הייתי סוגרת את קנדה".

בקו לאוסטרליה אפשר להרוויח?

"כן, טוקיו הוכיחה את עצמה כקו מצוין. למדנו לקח מהעבר, לא למהר לפתוח ולא למהר לסגור. אבל גם כשאנחנו פותחים, בטח יעד כזה משמעותי תפעולית, וראה ערך ברזיל שבזמנו נפתח ולא יחזור, אנחנו צריכים לעשות את כל הבדיקות. נכון שפתיחת סעודיה ועומאן הייתה תנאי בסיסי. אנחנו רואים כמה זה היה משמעותי. זה נתיב תפעולי קשה, 15 וחצי שעות לכיוון וגם יכול להיות 16 וחצי שעות. אתה יכול לטוס רק בתנאי טמפרטורה מסוימים, אי אפשר להמריא מתי שרוצים, צריך גם להקפיד על שעות ההמראה. יש שם קהילה יהודית מאוד חזקה, אנחנו רוצים להיות מדויקים ולכן עושים את כל הבדיקות. אני לא רוצה לשגות בטיימינג, בהכנות, בכל המו"מ שצריך מול השדות והגופים שם, לבנות את השוק, מתי זה נכון מבחינה תיירותית. בתכנית האסטרטגית זה נמצא. זה לא יעד איזוטרי שאין בעיה. אני גם תלויה ביצרניות המטוסים שיספקו לנו את המטוסים בזמן".

כמה מטוסים באמת חסרים לכם כדי להגיע למצב אופטימלי?

"זה לא רק מטוסים. האילוץ המרכזי זה צוותים. חסרים טייסים בכל העולם. כל עוד יש מגבלות, צריך לייצר גידול של צוותים. התוכנית האסטרטגית בונה את זה כחלק מהגידול בנתב"ג. מדברים בטווח של 5 שנים, שזה לא טווח משמעותי בענף התעופה, להגיע עד 2028 ל-22 מטוסי דרימליינר. מטוס 19 כבר חתום. כמו כן, רוצים להשלים תוך שנה שדרוג מהיסוד של 4 מטוסי טריפל 777. בסוף התקופה נצטרך לחשוב להחליף את הטריפלים ואת צי צרי הגוף, בטווח של 5 שנים נרצה להגיע לקיבולת ששווה 60 מטוסים".

שנים טוענים שאין מקום לשלוש חברות תעופה ישראליות. מה בדבר מיזוג?

"אני חייבת לפרגן למנכ"לים שהרבה שנים בתעשייה. לאורי סירקיס ולגדי טפר. כולנו, לא עברנו תקופה פשוטה. כל אחד בדרך שלו מנסה לבנות את עצמו מחדש. התהליך של ישראייר עם סמארט ווינגס מאוד מעניין. אצלנו, אנחנו רוצים להעצים את הכניסה לעולם התיירות. חברה שהיא לא רק תעופה, אלא על טרוול אקספריינס. אז כל אחד עושה את המהלכים שלו. הקורונה כמעט קירבה את הסיפור של האיחוד. בסוף כל אחד מאיתנו מציע משהו אחר. אנחנו בפלחי שוק מסוימים ובטח בנתיבים ארוכים לצד נתיבים אירופאים עם רמת שירות שאנחנו ממצבים את עצמנו בליגה העליונה. אנחנו כל כך שמחים על הפעם הראשונה שזכינו בפרס איפקס בשנתיים האחרונות ותחזיקו לי אצבעות כי השנה הם נותנים, רק ל-25 חברות תעופה בעולם את חמשת הכוכבים. בסוף אנחנו לא מדברים על אותם פלחי שוק. יש יותר סיטונאים ואני מפרגנת להם. אני רק חייבת להגיד שבסוף, במדינת ישראל עם כל הרגולציה ועם הכל, ראינו שאיחוד ייקח שנים. בסופו של דבר בחרנו נתיב אחר ובגלל זה אנחנו הולכים עם איסתא".

החיבור עם איסתא הוא ויתור על הסוכנים?

"זה ממש לא ככה. אני לא יכולה לפרט הרבה כי מתווה העסקה עם איסתא עדיין בשלבי גיבוש ואנחנו גם חברה ציבורית. אנחנו צריכים לבנות את המיזם הזה נכון. היו ניסיונות בעבר. אנחנו רוצים להיות מדויקים. יש את מיטב האנשים שמובילים את זה, בבית אצלנו עם ירום וכל הצוות שלנו ומהצד של איסתא. אבל יש לנו דרך ארוכה כדי להביא את זה. בסוף מה שאנחנו מנסים להביא זה לא נגד הסוכנים. איסתא כסוכן נשארת כאיסתא, ואנחנו את מערכת היחסים עם הסוכנים מתכוונים לשמר ולעבוד איתם מצוין. על מה אנחנו מדברים פה, על אנשים שהגיעו אליי לחנות הפרטית שלי באל על, לאתר שלי ורצו להוסיף לזה שירותים ואמרתי להם אין לי. עד היום אמרתי להם אין לי, תלכו למקום אחר לקנות. אנחנו בונים פה שירות נוסף למי שהחליט להגיע אליי, יש עדיין הרבה אנשים שמחליטים להגיע לסוכן".

צילום: נטע גפני

עד כמה המדינה מקלה על חברות הלואו קוסט?

"זה באמת מאבק שיש לנו לא מעט שנים, בעיקר בנושא הגנת הצרכן והביטולים. בסוף, המדינה לא יודעת לאכוף את הלואו קוסטים. בעולם, חברות לואו קוסט לא טסות לשדה תעופה ראשי, אלא לשדות משניים. פה אין באמת את עולם התוכן הזה. למדינה מאוד קל לבוא לאל על, ארקיע, ישראייר ולסוכני הנסיעות ולהגיד אתם כפופים לחוק הגנת הצרכן. ביטול ב-14 יום ולענות תוך 6 דקות. אתה רוצה להגיד לי שבאיזי ג'ט ובוויז אייר צריכים לענות תוך 6 דקות? לא קל לנו עם הרגולציה בהרבה דברים, אבל זו מדינת ישראל ועושים את הכי טוב שאפשר".

מה הסיכוי מבחינה פוליטית שתכנסו לברית התעופה Sky Team?

"אני לא בטוחה שזאת פוליטיקה. עוד לפני, אנחנו צריכים לרצות את זה. כניסה ל- Sky Team מאוד יקרה. צריך שכל המערכות הטכנולוגיות ידברו באותה שפה. אנחנו כיום בשלב שיותר נכון לנו לייצר שותפויות עם חברות מאוד משמעויות בברית. הבשורה שתגיע מההסכם עם דלתא שאנחנו בונים אותו, הוא לא משהו שראיתם בעבר. הוא יפתח את הדלת. הם בחנו אותנו ואנחנו בחנו אותם. יש להם מוצר מעולה, אבל את האנשים שלנו, אין להם".

מה עם חזרה לסין?

"הישראלים לא באמת מוכנים לחזור לסין, למעט נסיעות עבודה. ניסינו לחזור להונג קונג, ראינו שזה לא מחזיק, רוב התנועה הייתה ליעדי המשך. לא נתפזר. נשים את כל התותחים שיש לנו על המקומות שהם היעדים המרכזיים שלנו, צפון אמריקה ותאילנד. נרכז מאמצים במקום אחד שמייצר לנו את כל טיסות ההמשך. כשיגיע היום, נחזור להונג קונג וסין. כדי שאל על לא תאבד את הפוקסים בדרך, אנחנו צריכים לפעול עם שיקול דעת".

איזו מנהלת את?

"התרבות שלנו עכשיו היא שאפשר להגיד הכל. מותר גם לצחוק ולהגיד שטויות או איך עושים את זה אחרת. אני מסתובבת בשטח ומדברת עם לקוחות. לרבים יש את הטלפון שלי. הדלת שלי מאוד פתוחה".