דווקא עכשיו מסעדה חדשה, ואולי זה הדבר הכי נכון: ״אי אפשר להישאב אל חוסר האונים"

האווירה ברחובות מוזרה. מצד אחד, העניינים חוזרים לשגרה עד כמה שאפשר, ומצד שני אנשים עדיין מתנדבים בטירוף בכל מיני חמ"לים חקלאיים או במטה החטופים. התמונות הקשות מלוות אותנו בימים ובלילות, וגם כשאני יושבת לעבוד בבית קפה לכמה שעות של אוויר מהחדשות, אני מרגישה לא בסדר שיש לי את היכולת ליהנות כשאחרים סובלים. ואני לא היחידה.

המסעדה החדשה (צילום: אמיר מנחם)

לכן, כשהקבוצה של פאט קאו וטריגר הודיעו על פתיחה של ג'אנגו תל אביב, מסעדת בשר מושקעת, היה משהו שהרגיש לי מוזר, אני מודה. הגעתי לשבת לדבר איתם, אבל אני מודה שיצאתי משם עם תחושה מדהימה של התרוממות רוח, ועם ההבנה שאנחנו זקוקים לכל אנרגיה חיובית שאפשר - כי זו הדרך להיות חזקים באמת.

למה דווקא עכשיו לפתוח מקום חדש? אתם לא חוששים שזה "לא בסדר" או שלא יגיעו?

"כשהכל התחיל וקמנו אל אותה שבת שחורה, התגייסנו כולנו מיד ופתחנו בכל אחת מהמסעדות שלנו חמ"ל שהתחיל לבשל לכל מי שהיה צריך", מסביר שגיא שיושב לצדי עם השותף שלו איתי. "תבינו שמדובר בחמישה מקומות שנסגרו ביום אחד וב-250 עובדים שאין להם עבודה תוך יום אחד. אנחנו קבוצה חזקה שיודעת לנייד את ההכנסות וההוצאות בצורה מחושבת ויש לנו גיבוי למקרי חירום, אבל עדיין, זה היה מטורף ומפחיד".

"אנחנו לא מתנצלים שפתחנו. ממש לא", הם אומרים בביטחה. "עבדנו על הג'אנגו חודשים רבים, היעד היה לפתוח אותו ברעש וצלצולים ב-10 באוקטובר ושלושת הימים הראשונים כבר היו מוזמנים מראש. אבל כשהמלחמה התחילה בכלל לא חשבנו על הפתיחה. היינו עסוקים בלהתנדב ולדאוג לעובדים שהיו המומים וחסרי אונים, אבל באיזשהו שלב הבנו שאנחנו חייבים להניע שוב את הגלגלים. זה לא הולך להסתיים בקרוב, אנשים תלויים בנו כלכלית וגם נפשית".

"יש לנו פה ברמן ש-50 מחבריו היו ונהרגו במסיבה הנוראית הזו, 50, הוא שבור. לשבת בבית רק דירדר אותו יותר, אז פשוט הכרחנו אותו לעבוד, גם כשהמקומות סגורים הבאנו אותו לעבוד איתנו, לבנות את התפריט, להפעיל את עצמו, וכשהתחלנו להפעיל את המקום החדש וראינו את החיוך על הפנים שלו לראשונה, הבנו שזה היה הדבר הנכון ביותר לעשות".

מסעדת ג'אנגו (צילום: אמיר מנחם)

"אי אפשר לקום בבוקר רק לשלילי ולהישאב לחוסר מעש ולחוסר אונים. אנחנו חייבים להתקדם, לדחוף קדימה, ולשרוד כלכלית כי כל ההון שלנו מושקע במדינת ישראל, לא פתחנו מקומות בחו"ל אלא במדינה הזו, אם לא נפעיל את העסקים שלנו, לא יהיה לנו איך לשלם לעובדים שלנו, לא יהיה לנו איך לשרוד והכל יקרוס. לא להפעיל את המשק, לא לחזור לשיגרה זו לא אופציה. והג'אנגו הוא בעינינו המקום הכי נכון לתקופה הזו, בנינו פה מקום שבא לתת מקום של שפיות כלכלית וחווית בילוי."

מקום של בשר ושפיות כלכלית

"לא פתחנו עוד מסעדה, פתחנו סוג של דיינר בשר כיפי וקליל, שבעולם שעוד התעסקנו ביוקר המחיה ולא רק במוות, רצינו להביא לאנשים חוויית אכילה ובילוי במחיר לכל אדם. מקום בו תוכלו לקבל ארוחה משתלמת ממש של המבורגר או סטייק עם תוספת ושתייה במחיר העיקרית ועם אופציה להוסיף דרינק במחיר ממש שווה של 21 שקלים, מתי לאחרונה שתית כוס יין במחיר הזה? עשינו גם דיל ערב-לילה של המבורגר עם תוספת ודרינק (יין, בירה או קוקטייל) ב-98-105 שקלים".

חף מתוספות. ההמבורגר של ג'אנגו (צילום: אמיר מנחם)

"המטרה הייתה לייצר תפריט כיפי וטעים שאנשים לא מתחשבנים עליו, שאנשים מזמינים ממנו ומתענגים עליו בלי לחשוש מסוף החשבון, והצלחנו. לדעתנו לפחות".

גם לדעתי הם הצליחו. קודם כל כי הכל ממש ממש טעים במקום, התפריט לא גדול אבל מדוייק, הרוב בשר, לטבעונים יש פה המבורגר טבעוני וסלטים והמנות מתומחרות נמוך מאשר בהרבה מסעדות אחרות.

שנייה לפני שנספר על האוכל, מילה על אלכוהול. אני בטוחה שאני לא היחידה שאכלה ושתתה קצת יותר בתקופה הזו, אבל עדיין אני חייבת לפרגן לדרינקים במקום, יש פה קוקטיילים מושקעים במחיר של 39 שקלים שזה נהדר, בירות שנעות סביב 29 שקלים ובקבוקי יין במחיר שלא עובר את ה-150 שקלים - מה שכבר מאפשר להוריד את מפלס הלחץ בקלות יותר.

אז מה בתפריט? כנפיים (42 שקלים) בציפוי מושלם, לא שמנוני ומלא טעמים עם סיומת של תערובת תבלינים מעקצצת מופלאה, וכדורי פילה עוף קריספיים (43 שקלים), שמנמנים וטעימים שגורמים לכל מבוגר להרגיש קצת כמו ילד לכמה שניות.

שני ביסים של טרטר על לחם בריוש (38 שקלים) מגלים טעמים אסיאתיים מפתיעים וערימה של לבבות חסה ברוטב סלט קיסר יפני (49 שקלים) מגלה שאפשר לעשות סלט קיסר גם אחרת.

אבל כיאה לאנשי בשר, בג'אנגו גולת הכותרת היא המנות העיקריות וחוץ מההמבורגר המפורסם שלהם שמגיע נטו כבשר ללא שום ירק או מחמץ, מקסימום עם פיסת גאודה הולנדית, לחמנייה רכה (69 שקלים עם צ'יפס) אתם חייבים לעצמכם לנסות את השניצל שייטל הנהדר (69 שקלים עם צ'יפס). כל כך התרגלנו לשניצל עוף ששכחתי את טעמו של המקור, השניצל מגיע כבר פרוס, בציפוי קראנצ'י ולא שומני אלא כזה שמפרגן לנתח ולא משתלט עליו והכי כיפי לנשנש אותו ביד.

לעומת ההמבורגר שמגיע חף מתוספות, הקריספי צ'יקן (69 שקלים עם צ'יפס) מגיע שמנמן ועסיסי ממש עם תועפות של סלט כרוב במיונז יפני ומתגלה כמנה מטורפת, משביעה וטעימה במיוחד. בהמשך לבשרניות יש גם נתחים משתנים מהקצביה ושיפוד של וואסיו עם חמאת קצבים.

לקינוח פשוט זללנו כל אחד פחזניה אחת, אחת שתעיף לכם את החך. היא שמנמנה, מלאה בקרם פטיסייר ונילי מבצק דקיק ונמס. אחת בלבד שסגרה לנו את הפינה ושלחה אותי הביתה הרבה יותר אופטימית.

זו הייתה הפעם הראשונה שהרשיתי לעצמי לצאת, למרוח אודם, להתלבש יפה ולצאת כביכול "לבלות". ואתם יודעים מה, זה עשה לי יותר טוב. המחשבות עדיין לא ורודות אבל יש רצון לאופטימיות. לכו. תהנו. זו הדרך שלנו להיות חזקים - לא לוותר על הנורמליות.

הלל הזקן 12, תל אביב, 03-6317773, ראשון-שבת, 12:00-23:00