אוכל, ברים ואווירה תוססת: סיטי ברייק של 48 שעות בעיר האירופית הלוהטת

נתחיל מזה שאחרי שנים שלא הייתי במדריד, פשוט הופתעתי מכמה שהעיר חיה. האמת, אני חושב ששנים לא ראיתי עיר כל כך חיה באירופה. האוכל, הברים בכל פינה, האווירה הצעירה, הרחובות הסואנים, והכל עד השעות הקטנות של הלילה. 

למרות שאפשר להעביר במדריד גם שבוע כדי לגלות את כל מה שיש לה להציע, אנחנו קפצנו לסיטי ברייק קצרצר של כ-48 שעות. בדרך כלל כשמגיעים לעיר אירופאית אחרי השעה 22:00, נאלצים להסתפק בערב ראשון קצר בו מתפשרים על אוכל מזדמן אחרי הטיסה, ולא מצפים ליותר מדי באותו היום. אז זהו, שכבר בהגעה משדה התעופה למלון שבחרתי ב׳גראן וייה׳ המפורסם והמלא, הבנתי כמה כאן זהו לא המצב. ללא קשר לשעת ההגעה שלנו, הספרדים אוהבים לאכול מאוחר, ובניגוד לערים אחרות בהן לא תוכלו להזמין שולחן אחרי השעה 21:30, כאן תוכלו להזמין מקום למסעדות גם אחרי השעה 23:00, וזאת רק ההתחלה.

קומו והתהלכו ברחובות מדריד 

הגראן וייה הוא מעין "הברודווי של מדריד". זהו הרחוב הראשי של העיר המתפרש לאורך של כ-1,300 מטרים. זהו לא רק הציר המרכזי והחשוב במדריד, אלא גם הלב הפועם של הקניות בה, אליו נוהרים מרבית התיירים והמבלים. לכל אורכו תוכלו למצוא חנויות, מסעדות ואטרקציות שונות, כך שאין מקום יותר מרכזי וכיף לישון בו בעיר, בו ניתן להעביר מספר שעות מדי יום. 

מבחינת תחבורה, חשוב לדעת שיש מחיר לכמה שהעיר מלאה. לאלו שאוהבים להתנייד במוניות, שכחו מזה. באזורים המרכזיים הפקקים רבים, למוניות לוקח זמן רב להגיע וההליכה למקום תיקח לכם פחות זמן מאשר המונית. כמובן שאפשר לעשות כרטיס למטרו, אך מבחינתי הכי כיף היה פשוט להסתובב ולחרוש את העיר ברגל. ההמלצה שלי: הצטיידו בנעליים נוחות וטיילו ברגל לכל מקום שתרצו. מזג האוויר נעים, הרחובות נעימים וידידותיים להליכה והאווירה באמת מחשמלת, כך שרק לטייל ברגל ברחובות העיר זו אטרקציה בפני עצמה. 

את הביקור שלי בשישי בערב, מאוחר כפי שציינתי, פתחתי בארוחה במסעדת טאפאסים מקומית הנקראת Bodegas el Maño. מבחינתי, אי אפשר לבקר בספרד מבלי לאכול במסעדת טאפאס, הן מבחינת הטעמים והן מבחינת התרבות, מה גם שהעיר מפוצצת בכאלה, וגם אלו שתמצאו ברחוב מבלי לחפש מראש יהיו אותנטיות וטובות. המסעדה הייתה מעולה והכניסה אותי ישירות אל האווירה המדרידאית.

משם, לפני שחוזרים למלון לישון, המשכנו לביקור קצר בבר Sala Equis. מקום מגניב באווירה מקומית שמזכיר מעט את 'התדר' בתל-אביב למי שמכיר. ניתן ליהנות בו משתייה ונשנושים קלים, כשבכל ערב ישנם גם אירועים מתחלפים, כמו הקרנת סרטים והופעות שונות.

את השבת פתחנו בבראנץ׳ מקומי בבית הקפה Natif Coffee & Kitchen שהיה מצוין, ובכללי במדריד ישנם המון מקומות לבראנץ׳ כיפי וקליל לפתוח איתו את היום. כמה דקות הליכה ומגיעים לשכונת מלסניה (Malasaña), שהיא בעצם השכונה של הצעירים ומשמשת כאזור המגורים של סטודנטים רבים. השכונה מלאה בבתי קפה שווים, ברי יין וחנויות וינטג׳ ייחודיות שבהן ביקרנו. מומלץ פשוט להסתובב ברחובות ולהתמזג עם האווירה המיוחדת.

המשך היום שלנו במדריד כלל ביקור בפלאזה מאיור, הכיכר המפורסמת שממוקמת במרכז העיר (מספר דקות הליכה מהגראן וייה) ומהווה יעד מרכזי עבור תיירים ומקומיים. הכיכר, שנבנתה במהלך המאה ה-17 ושימשה לאורך השנים בין היתר כמקום לטקסים מלכותיים וקרבות שוורים, מכילה כיום מגוון רחב של חנויות, מסעדות ובתי קפה באווירה ספרדית אותנטית. 

משם במרחק של כ-10 דקות הליכה נמצא ה-פלאסיו ריאל, הארמון המלכותי של מדריד, שנחשב לאחד מהארמונות הגדולים והמרהיבים באירופה ומשמש לא רק כארמון רשמי של מלכי ספרד, אלא גם כמוזיאון פתוח לקהל. הוא נבנה במאה ה-18 ומתהדר ביותר מ-3,000 חדרים ובארכיטקטורה ואמנות מהתקופות השונות שחלפו בספרד. ביקור בארמון מציע למבקרים הצצה לעושר ההיסטורי והתרבותי של ספרד, והוא נחשב כחובה לכל מי שמבקר במדריד. לפני שהמשכנו עצרנו לטעום את הצ׳ורוס המפורסם בשם Chocolatería San Ginés שהיה פשוט וואו. התור אמנם ארוך לעיתים, אך מקבלים מנה של 6 צ׳ורוס מעולים שנאפים במקום, אותם טובלים בשוקולד נוזלי חם שמשאיר תענוג פה.

בהמשך ביקרנו גם בשכונת סלמנקה היוקרתית של מדריד, שהיא מעין מיני בוורלי הילס. זהו אזור מומלץ להסתובב בו לשופינג, שכן הוא רגוע ופחות המוני משאר אזורי הקניות במדריד. ניתן למצוא בו מותגי על יקרים וגם את מיטב המותגים המוכרים והרגילים.

ואיך אפשר שוב בלי עוד קצת אוכל לגוף ולנשמה. לאחר מנוחה במלון יצאנו למסעדת הטאפאס שהייתה הכי מיוחדת וטובה שאכלתי בה בחיי. המסעדה נקראת Sala de Despiece. יש להם שני סניפים, כשאחד מהם ממוקם ברחוב סמוך לגראן וייה. המסעדה מעוצבת כולה כבר אחד גדול, כאשר כל מנה פשוט מיוחדת במינה ושונה ממה שאתם מכירים. המלצרים מכינים את המנות מול הלקוחות ומגישים כל מנה בצורה ייחודית, כך שהרגשתי שאני בסוג של הופעה, בנוסף לארוחת הערב. השירות מצוין, היינות מעולים, ולמרות שהמחירים מעט יותר גבוהים ממסעדות טאפאס אחרות, זהו מקום שאי אפשר שלא לבקר בו. שימו לב, חובה להזמין מקום מראש ומומלץ שכמה שיותר זמן לפני. 
קצת לפני השינה עצרנו לדרינק בבר רופטופ שנקרא Riu 360° ונמצא במלון RIU בפלאזה אספניה. בכלל, מדריד פשוט מלאה בברי רופטופ בכל פינה. חלקם רגועים יותר, חלקם תוססים ומרביתם אף נמצאים על גגות של מלונות שונים בעיר. החוויה של דרינק תוך כדי תצפית פנורמית, דרכה אפשר להבחין בקסם של מדריד מלמעלה, מהווה פעילות חובה בביקור בעיר, בין אם אתם מחפשים מקום לשקיעה או לערב רומנטי בשעות מאוחרות יותר.

עדיין באוכל עסקינן. את הבוקר האחרון שלנו פתחנו בביקור בשוק האוכל סן מיגל, הנמצא בסמוך לפלאזה מאיור ומהווה חוויה קולינרית בפני עצמה. זהו אחד מהשווקים הפופולריים והאהובים בעיר. הוא מציע מגוון רחב של דוכנים המוכרים מזון טרי, מעדנים מקומיים, טאפאסים, יינות ומאכלים מסורתיים ספרדיים. השוק נבנה בתחילת המאה ה-20 ועבר שיפוץ לאחרונה. הוא נפתח מחדש בשנת 2009. לצד המוני התיירים שפוקדים את המקום, ניתן להבחין שם גם בלא מעט מקומיים אשר תורמים לתחושת האותנטיות שלו. 

בחרנו בשוק מטעמים שונים, מאפים, גבינות ויין והמשכנו איתם לפיקניק בפארק רטירו, שהוא הפארק הגדול והחשוב ביותר של מדריד. הפארק משתרע על פני שטח של כ-10 דונם ומכיל מדשאות רחבות ואזורי צמחיה רבים לצד פריטי אומנות, אנדרטאות מעוצבות, פסלים, מוזיאון, אטרקציות שונות וכן אגם מדליק, בו תוכלו לשוט בסירה. מומלץ להגיע לפארק ביום שמשי ולהעביר בו שעות ברביצה על המדשאות ובהסתובבות בין חלקיו המרהיבים שמשלבים בין אומנות וטבע. 

לפני חזרה למלון ביקרנו בשוק הפשפשים ״אל רסטרו״ שפתוח בימי ראשון בלבד. השוק עצום, מתפרש על מספר רחובות וכיכרות ומציע פריטי אומנות שונים. תמצאו בו ביגוד, אקססוריז, חנויות עתיקות, פריטי אספנות ועוד, כל זאת לצד דוכני אוכל ושתייה המספקים חוויה אותנטית ספרדית. 

את כל זה כפי שהספקתם להבין עשינו בקצת פחות מ-48 שעות במדריד. חזרנו ממנה שבעים, שיכורים ומרוצים, אך בעיקר עם טעם של עוד מכל מה שיש לה להציע. האמת, אני כבר לא יכול לחכות לביקור הבא שלי בעיר.

אני מעוניין לקבל חדשות, עדכונים והודעות פרסומיות מפספורטניוז ואני מסכים לתנאי השימוש ולמדיניות פרטיות.

אל תפספסו

מרגשת וכובשת: טוקיו

הכתבה הבאה במדור

אולימפיאדה 2024: שווה זהב