כחול, לבן ובכל הצבעים: האתרים הכי ישראלים בארץ

במציאות מורכבת כמו שלנו, לפעמים קשה לנו לשפשף את העיניים, להרים את הראש ולראות כמה אנחנו ישראלים וכמה אנחנו אוהבים את המדינה. לרגל יום העצמאות ה-76 של ישראל, הנה כמה מהאתרים שהם - לפחות לדעתנו - הכי ישראלים שיש.

הטבע שלנו: פארק תמנע, הערבה הדרומית

הפארק שבלב הערבה הדרומית, הוא אחד המקומות הכי מוכרים בארץ ומציע חוויה היסטורית וגיאוגרפית יוצאת דופן, מספר מסלולי טיול ונקודות צילום מדהימות.

צילום: ניצן אביטל

בפארק כמה אתרי חובה שאסור לכם לפספס, ובראשם כמובן הפטרייה המפורסמת, אחת האטרקציות האהובות והמזוהות ביותר עם הפארק. פטריות סלע הן דוגמה לצורת נוף אופיינית שמקורה באבני חול שהתבלו.

עמודי שלמה: עמודי הסלע שהם חלק טבעי מקיר המצוק. העמודים הם צורת נוף טבעית אופיינית, המתפתחת כתוצאה מבליה לאורך סדקים באבן החול האדומה הקשה. העמודים המרשימים בגובהם ובמראם נקראים על שמו של המלך שלמה.

הקשתות נראות כמעשה ידי אדם, אבל גם הן תוצר של הטבע. במשך אלפי שנים רוחות חזקות יצרו חלונות אבן חול המהווים ביטוי יוצא דופן ליצירתיות של הטבע, צורות הנוף בסלע ובעיקר קשתות האבן. המלצה למשכימי קום - הקשתות הן המקום המושלם לצפות בו בזריחה.

צילום: ניצן אביטל

בפארק גם שייט בסירות פדלים, מילוי בקבוקים בחול צבעוני, השכרת אופניים, סיורי לילה לאור ירח ותאורה מיוחדת, בתיאום מראש.

ההיסטוריה שלנו: הספרייה הלאומית, ירושלים

עם ישראל זכה לכינוי "עם הספר" בזכות התנ"ך, אבל בחרנו להתייחס אליו כפשוטו. בתקופות אפלות רבות עריצים וכובשים ניסו לקחת מהיהודים את הזכות לרכוש השכלה ואת היכולת להחזיק ספרים בביתם.

צילום: SHUTTERSTOCK

דפי ההיסטוריה אינם שוכחים את שריפת הספרים בגרמניה הנאצית, ואפילו את השלטון העות'מאני שניסה להשמיד את אוסף ספריו המפואר של אהרון אהרונסון, מנהיג מחתרת ניל"י, כאמצעי להתרסה ונקמה.

הספרייה הלאומית מאגדת ושומרת את האוצרות המודפסים, המצולמים והמוקלטים של העם היהודי. על פי חוק הספרים, כל פרסום שמופץ בחמישים עותקים ומעלה מוכרח להישלח בשני עותקים לספרייה. כך היא שומרת את כל הספרים, כתבי העת ויצירות הקולנוע במקום אחד. היא מאפשרת נגישות לציבור הרחב, מסייעת לקיים מחקר, ותורמת לחינוך והתרבות הישראלית.

ציונות היא שימור זיכרונות העבר והבטחת העתיד של העם היהודי, והספרייה הלאומית מאפשרת לנו להיאחז במורשת שלנו, להשכיל ולהותיר חותם עבור הדורות הבאים.

עיר הנופש שלנו: אילת

עיר הנופש הדרומית, בשונה ממבצעים צבאיים ומלחמות קודמות, הפכה לאחד הסמלים של האירועים הקשים שעוברים על המדינה, אם תרצו – חזית נוספת למלחמה הממושכת.

צילום: SHUTTERSTOCK

לצד אירוח מפונים מהצפון ומהעוטף בבתי המלון המפורסמים של העיר, היא נאלצה להתמודד גם עם היום החות'י ולא מעט טילים וכטב"מים יורטו בדרכם ליעד שתמיד חשבנו שהוא בטוח, אולי אפילו מנותק מההתרחשות הישראלית.

בחודשיים האחרונים מנסים באילת להחזיר את תיירות הפנים אל העיר, באמצעים שונים ביניהם הטבות למי שיבחרו לנפוש בה ובמלונותיה. אז למרות שרבים מאיתנו אהבו לאורך השנים קצת לצחוק עליה, אולי זה הזמן דווקא להראות לה אהבה ולשוב לנפוש בעיר הנופש הדרומית שלנו, עם החופים המדהימים, המלונות המפנקים, הטיילת המתחדשת וכן גם הקניות ללא מע"מ. כי אין יותר ישראלית מאילת.

הטוסקנה שלנו: כביש 99 (הסגור)

קשה לומר על כביש שהוא "הכי ישראלי", אבל אם בכל זאת יש אחד כזה בארץ הרי הוא הכביש המחבר בין קריית שמונה במערב ליער אודם במזרח, כביש 99. דרך פסטורלית שמזכירה את הנופים של טוסקנה שלמרבה הצער נסגרה בעקבות המלחמה הנוראה שאנחנו עדיין חווים בצפון.

צילום: SHUTTERSTOCK

על תוואי הכביש שאותו חוצים מרבית נחלי הצפון (דן, חצבני, דפנה ואחרים) נמצאות האטרקציות הכי כיפיות שיש לנו ושאנחנו כל כך מתגעגעים אליהן. הקיאקים בגושרים, המסעדות של גן הצפון, חורשת טל, היקבים, מסלול ההליכה אל הטנק הסורי (ואל הנחלים כמובן), שמורת נחל חרמון, יער אודם, שלל צימרים נעימים, מפל סער העוצמתי ונוף להר אחד ויחיד, החרמון האהוב שלנו, שגם הוא סגור בשל המלחמה.

נייחל לימים שקטים של טיולים בנופים הישראלים והמהנים שלנו.

השער שלנו לעולם: נתב"ג

אחד הסמלים הישראלים ביותר שהפך גם לאחד מסמלי המלחמה הוא נמל התעופה בן גוריון, השער המרכזי שלנו לעולם (וגם די היחיד שבהם, אחרי ביטול ההפלגות של החברות הזרות).

נמל התעופה הוא הברומטר של המלחמה. התרחבות או התכווצות מספר חברות התעופה הזרות שטסות אלינו, טיסות חילוץ של החברות הישראליות, שגרת פסח או חופשת קיץ - דרך הפעילות בנתב"ג אפשר בהחלט להבין את מצבנו.

צילום: SHUTTERSTOCK

אבל גם לפני ובתקווה גם אחרי המלחמה, נתב"ג הוא בעיקר השער שלנו אל העולם. מהבידוק הביטחוני האישי שהוא חלק בלתי נפרד מחיינו, דרך שביל האושר שלוקח אותנו אל הדיוטי פרי, שער העלייה למטוס וההמראה. וכמובן, גם בכיוון ההפוך, כשגם אם כבר לא שרים "הבאנו שלום עליכם" בנחיתה, אנחנו עדיין מוחאים כפיים (בטיסות ישראליות שבהן אנחנו לא מתפדחים לעשות את זה), כי אין כמו בבית.

בהכנת הכתבה השתתפו ניצן אביטל, אירה מקיינקו ועמית קוטלר