יציאת מצרים על גלגלים: החג בו ישראל יוצאת לדרך
פסח, חג החירות, הפך בעשורים האחרונים גם לחג הרכב הישראלי. מאות אלפי כלי רכב עולים על הכבישים, והנסיעה הופכת למנהג כמעט קדוש של חול המועד. אבל איך התפתחה המסורת הזו, ומה היא אומרת על התרבות המקומית?

פסח הוא לא רק חג של ניקיונות ומצות - הוא גם החג שבו מדינת ישראל עולה על ההגה.
חול המועד פסח הפך כבר מזמן לשם נרדף לפקקים, פק"לים של קפה, ושלטים זמניים שמכוונים נהגים לחניוני טבע עמוסים. זוהי אולי התקופה היחידה בשנה שבה נדמה שכל המדינה, על שלל מגזריה, יוצאת יחד לדרך. ההקבלה לסיפור המסע במדבר ביציאת מצרים נראית כמעט מתבקשת.
מסורת הטיולים המשפחתיים בפסח החלה כבר בשנותיה הראשונות של המדינה, אך אז הייתה מבוססת בעיקר על תחבורה ציבורית, אוטובוסים מאורגנים, או כלי רכב משותפים. ככל שהרכב הפרטי הפך לנגיש יותר, גם אופיו של הטיול השתנה: אינטימי יותר, גמיש, ונתון לשליטת המשפחה עצמה. החופש לבחור יעד ולעצור היכן שרוצים הפך לחלק מהחוויה.
הרכב הפרטי בישראל הפך מזמן ליותר מאמצעי תחבורה. במדינה קטנה עם תחבורה ציבורית שקשה להסתמך עליה, ובייחוד בפריפריה, הרכב הפך לסמל של חופש. בפסח, תחושת החופש הזו מועצמת: כשאין בית ספר, מקום עבודה סגור, והכבישים - גם אם עמוסים - פתוחים בפניך, החוויה נתפסת כמעט כביטוי האולטימטיבי לחירות.
אבל אין חופש אמיתי ללא סיכון. עם השנים, הפכו כבישי הארץ לחלק בלתי נפרד מסיפור פסח. כביש החוף, כביש 6, כביש הערבה וכבישי הגולן, כולם חווים עלייה דרמטית בעומסים. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מפרסמת מדי שנה המלצות לנהיגה זהירה בחג, ומדגישות את העייפות, חוסר הסבלנות, והעומס כגורמי סיכון עיקריים. לצד החירות, נדרשת גם אחריות.
המסע הוא היעד
אם בוחנים את המנהג הזה לעומק, אפשר לראות בפסח על הכביש גם מימד טקסי. המסע עצמו הוא העיקר, ולא היעד. משפחות יושבות יחד ברכב, צופות בנופים, מקשיבות למוזיקה, עוצרות להפסקות קפה. מדובר בזמן איכות שנדיר למצוא בימי שגרה, גם אם הוא מלווה בתלונות, חום, ולעיתים גם ריבים.

לא במקרה, התיעוד המשפחתי של החג עובר משולחן הסדר אל התמונות בטבע, או אל הסלפי לצד האגם. החג, שהחל בהיסטוריה היהודית כיציאה מארץ זרה לעבר עתיד לא נודע, ממשיך להתקיים - גם אם הוא עובר דרך כביש 90 וכולל עצירה בתחנת דלק.
פסח בישראל הוא גם חג הרכב, לא רק במובן הפיזי, אלא כחלק מהותי בזהות התרבותית המקומית. היציאה לדרך, עם כל המשתמע ממנה, הפכה לריטואל שבו מרכיבים כמו עצמאות, שייכות, משפחתיות ותרבות ניידת משתלבים זה בזה. במובן מסוים, יציאת מצרים של ימינו היא לאו דווקא נס חציית ים, אלא היכולת לצאת יחד, לרגע, מהשגרה.
למבחני רכב וחדשות נוספות מהארץ והעולם:
מדור הרכב של פספורטניוז