שתיקת ההסברה הישראלית: ״העולם אינו מחכה - הוא ממלא את החלל שישראל משאירה בשקרים"

במאמר חריג בעוצמתו ובחדותו, מפרסם יוסי פתאל, מנכ״ל לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל, קריאה דחופה למקבלי ההחלטות , לשבור את מחסום השתיקה.

"שתיקת ההסברה הישראלית מול שטף הדיבה העולמית לא רק שאינה מועילה היא מחמירה את הנזק", כותב פתאל, בהתייחסות ישירה להתרסקות מעמדה של ישראל ברחבי העולם מאז פרוץ המלחמה.

הוא פותח בציטוט מתוך ההיסטוריה הרומית Silent Musae inter Arma כאשר כלי הנשק מדברים, המוזות שותקות", ביטוי שנולד ברומא של קיקרו והפך עם השנים לסמל לשתיקה תרבותית בזמן מלחמה. אך בניגוד למסר המקורי, טוען פתאל כי דווקא בעידן של מאבק, המוזות צריכות לדבר בקול ברור, בעיקר המוזות השיווקיות של מדינת ישראל.

לדבריו, המשבר בו מצויה ישראל כיום , 608 ימים מאז פרוץ האירועים, אינו דומה לשום משבר קודם. התקווה לשוב לימי שגרה מיד עם סיומו, כבר אינה ריאלית.

"העולם אינו מחכה, והוא ממלא את החלל שישראל משאירה בנרטיבים שליליים, שקרים וחצאי אמיתות", מזהיר פתאל.

הביקורת של פתאל מופנית גם כלפי ממשלת ישראל, ובעיקר כלפי משרדי החוץ.

הוא מציין כי למרות הקצאת תקציב נכבד של 556 מיליון שקל לטיפול במשבר התדמיתי בשנת 2025, לא נרשמת פעילות אפקטיבית בשטח. לדבריו, שתיקה רועמת אינה אסטרטגיה , היא כישלון מדיני.

"מעמד בינלאומי ותדמית הם נכס אסטרטגי לכל מדינה נורמלית", כותב פתאל. "עולם התיירות הוא לא רק כלכלה – הוא חלון ראווה אנושי. שתיקה בעת כזו אינה נייטרלית - היא הרסנית".

הפתרון שהוא מציע פשוט אך נועז: לא עוד קמפיינים מעוצבים ומלוטשים מדי, אלא שימוש בקולות התיירים עצמם. "יש לשקף את החיים בישראל כפי שהם עם ביטחון, תנועה חופשית, אתרי תיירות פעילים, תרבות, חיים. להפיץ את זה ברשתות החברתיות. לצאת למלחמת גרילה שיווקית, חצופה ומדויקת".

פתאל מוסיף כי ישראל מדורגת במקום ה־25 בעולם במדדי ביטחון לתיירים, לפני מדינות רבות המקבלות מיליוני תיירים. "זה נתון שלא עובר. כשסוכנים בחו"ל רואים אותו , הם מופתעים. הם מבקשים את המצגת. זו הדרך להיאבק בעובדות, בשקיפות, באומץ".

לדבריו, לא מדובר בעידוד תיירות מיידי, אלא בבניית תמונה אמינה ובלתי מוטה של המציאות הישראלית. "יש חיים בישראל. אין סגר. אתרי התיירות פתוחים. זו לא תעמולה , זו אמת שמתחייבת להישמע".

המסר המרכזי שלו ברור: ההימנעות מהתמודדות עם התדמית הבינלאומית מזיקה יותר מכל טיל. זהו נזק אסטרטגי שמתגלגל לכלכלה, לדיפלומטיה וליכולת של ישראל לשקם את עצמה.

לסיום, מצטט פתאל את ספר עמוס: "המשכיל בעת ההיא יידום", אך מדגיש: "זו לא העת לדממה. בעת הזאת, הדממה היא כניעה".