עם נשק ביד, קוקטייל בלב ו-370 ימי מילואים: הלוחם שנאבק להציל את חלום חייו

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

ניתאי קורן, בן 30, נולד וגדל בקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון וגר בתל אביב בשלוש השנים האחרונות. לפני כשלוש שנים, שנה לפני שהמלחמה פרצה, הקים ניתאי את החברה חיות בר - שירותי בר וקוקטיילים לאירועים שהיא החלום שלו לשלב בין שורשים כפריים לתשוקה לעולם הבר. החלום הזה הוליד קונספט שבא לספק חווייה שמחה, צבעונית ומוקפדת.

מאז פרוץ המלחמה ניתאי נמצא ברובו במילואים: מאז האוקטובר האחרון צבר כבר מעל 370 ימי שירות פעיל, ומאז המצב הכלכלי של העסק עומד על סף התמוטטות.

צילום באדיבות ניתאי קורן

עם קוקטייל ונשק ביד
"עבדתי כל חיי בקיבוץ עם בעלי חיים, בעיקר עם סוסים כשעברתי לתל אביב וגיליתי שאין סוסים, חשבתי במה עוד אוכל לעבוד. חבר טוב הציע לי לבוא לעבוד איתו בבר קוקטיילים. שם התאהבתי בתחום ונכנסתי לזה בכל הכח, הייתי בא לעבוד בבר 7 ימים בשבוע, רק על מנת ללמוד וידעתי שאני אקים משהו משלי" מספר ניתאי בחיוך.
"חיות בר" מספקת שירותי בר מקצה לקצה לאירועים פרטיים וחברותיים: בר קוקטיילים מעוצב, בר בירות, תפריט יינות וקפה. הקונספט המרכזי משלב קוקטיילים פרימיום עם חומרי גלם טריים ומקומיים, פירות וירקות מחקלאיים ומשקאות איכותיים והכל עם אנרגיה ושירות של צוות מקצועי וחייכן.

כל קוקטייל בחוט המקשר של המותג מקבל שם של חיה כי בכל זאת גדלתי עם חיות: "האווז המעופף" מבוסס רום מתובל בקרמל עם ורמוט ופסיפלורה; "פלמינגו" מקבל נגיעת ג'ין ואפרול עם עלי בזיליקום ועגבניות שרי; "אריה חריף" הוא וודקה מושרית בצ'ילי ומנגו טבעי. בתפריט עשרות קוקטיילים שמותאמים לאופי האירוע וללקוחות.

המצב הנוכחי והאתגר הכפול
הצורך לשלב בין פעילות עסקית לבין שירות מילואים הופך את הניהול ליומיומי למאבק. בניסיון לתמרן בין המצב בשטח לבין הזמנות לאירועים, ניתאי מתאר כיצד ההיעדרות המתמשכת פוגעת בהכנסות, בקשרים עם לקוחות וביכולת לתחזק צוות ושירות: "הצורך 'לתמרן' בין מילואים לבין החזקת העסק הוא מאתגר ולעתים מרגיש בלתי אפשרי. בדרך כלל מה שקורה זה שהעסק נפגע עקב היעדרות ממושכת" יחד עם זאת הוא מדגיש שהעסק גם מהווה עבורו מקור של תקווה וכוח: "העסק שלי נותן לי את הדרייב המטורף לחזור מכל סבב מילואים לעשייה, בכל אירוע שאני מוציא אני יודע שאנחנו משמחים אנשים ומאפשרים להם כמה שעות של ניתוק."

צילום באדיבות ניתאי קורן

הקריאה לסיוע ולמענה המדינה
ניתאי מבטא אכזבה מהחוסר בתמיכה מספקת מצד הרשויות כלפי בעלי עסקים שנקראו לשירות: "כאשר המדינה שלי צריכה אותי, אני הראשון להתייצב. כשאני צריך אותם בפיצויים ובתמיכה על מה שהפסדנו - המענה אינו מספק."
הוא פועל סביב השעון כדי להחזיק את 'חיות בר' בחיים, ומפנה קריאה נרגשת לממשלה ולמחוקקים: לגייס ולדרוש עזרה כלפי אלה שנשאו בנטל כדי שיוכלו להמשיך ולעזור אבל גם שיהיה להם לאן לחזור. הוא מזכיר גם את החטופים שעדיין שם: "יש בשבי החמאס חברים שלנו, משפחות, אנשים יקרים. המאבק הכי משמעותי צריך להיות על החזרתם הביתה."

חיות בר היא אולי סיפור על יצירתיות קולינרית, על נותני שירות שמביאים שמחה ואסתטיקה לאירועים אבל בעיני היא גם על מחיר השירות למדינה. ניתאי קורן מייצג בעל עסק צעיר שבנה במו ידיו את החלום שלו, שנקרא למילואים שוב ושוב, מנסה לצלוח את המתח בין לחימה לפרנסה, ומשקיע את כל כוחו בשמירה על המדינה ובחירוף נפש על מנת שחייהם של האזרחים יימשכו בשגרה. בבסיס הסיפור עומדת בקשה פשוטה: אל תשאירו אותם לבד.

ליצירת קשר עם "חיות בר"