חוקרת השימפנזים ג'יין גודול הלכה לעולמה. לזכרה, חזרנו לשמורות השימפנזים ברואנדה ואוגנדה

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

ד"ר ג'יין גודול, מייסדת מכון ג'יין גודול, שליחת שלום של האו"ם ואתולוגית, שומרת טבע והומניטרית בעלת שם עולמי - הלכה לעולמה בשבוע החולף בגיל 91 מסיבות טבעיות.

ד"ר ג'יין הייתה ידועה ברחבי העולם בזכות מחקר של 65 שנה על שימפנזים בטבע, בעיקר בגומבה, טנזניה. עם זאת, בחלק המאוחר יותר של חייה הרחיבה את עיסוקה והפכה לדוברת עולמית לזכויות אדם, רווחת בעלי חיים, שמירת מינים והגנת הסביבה, לצד סוגיות קריטיות נוספות.

ג'יין האמינה בחשיבות העצמת צעירים להשתלב בפרויקטים שקשורים לשמירת טבע והומניטריות, והובילה יוזמות חינוכיות רבות שהתמקדו הן בשימפנזים בטבע והן בשבי. תמיד הנחו אותה סקרנותה לגבי סודות האבולוציה ואמונתה העמוקה בצורך לכבד את כל צורות החיים על פני כדור הארץ.

נולדה כוולרי ג'יין מוריס-גודול, ג'יין הייתה בתם הבכורה של איש העסקים ונהג המרוצים, מורטימר הרברט מוריס-גודול והסופרת, מרגרט מיפנווי ג'וזף.

השאירה חותם. ד"ר ג'יין גודול. צילום: shutterstock

כבר בילדותה גילתה תשוקה לחיות בר, וקראה בשקיקה על עולם הטבע. חלומה היה לנסוע לאפריקה, ללמוד על בעלי חיים ולכתוב עליהם ספרים. כדי לממן את מסעה עבדה כמלצרית וחסכה די כסף למסע ימי לקניה. שם קיבלה עצה לנסות לפגוש את הפלאונטולוג המוערך ד"ר לואיס ליקי. ליקי העסיק אותה כמזכירה במוזיאון הלאומי בניירובי, והדבר הוביל להזמנה להצטרף אליו ולמרי ליקי בקניון אולדובאי בחיפוש מאובנים.

לאחר שהתרשם מסבלנותה ונחישותה, ביקש לואיס ממנה לנסוע לטנזניה כדי לחקור משפחות של שימפנזים בטבע ביער גומבה. לימים אמרה ג'יין שהייתה "חוקרת כל חיה", אך הרגישה בת מזל שניתנה לה ההזדמנות לחקור את קרובו החי ביותר של האדם בטבע.

ב-14 ביולי 1960 הגיעה לראשונה לגומבה. שם פיתחה הבנה ייחודית של התנהגות שימפנזים, וגילתה את התגלית פורצת הדרך כי שימפנזים משתמשים בכלים - תצפית ששינתה את ההגדרה של "מה זה להיות אנושי".

כדי שעבודתה תילקח ברצינות, דאג ליקי, למרות שלא היה לה תואר אקדמי, שתלמד לדוקטורט באתולוגיה בקיימברידג'. עבודת הדוקטורט שלה, התנהגות שימפנזים חופשיים בשמורת גומבה, הושלמה ב-1965. מחקר של שלושה חודשים הפך לתוכנית מחקר יוצאת דופן הנמשכת עד היום.

ג'יין נישאה פעמיים: בעלה הראשון, הוגו ואן לוויק, היה ברון הולנדי וצלם טבע עבור נשיונל ג'יאוגרפיק. הם התגרשו ב-1974. אחר כך נישאה לדרק ברייסון, חבר פרלמנט טנזני ומנהל רשות הפארקים הלאומיים של טנזניה, שנפטר ב-1980.

במהלך חייה חיברה למעלה מ-27 ספרים למבוגרים ולילדים, השתתפה בעשרות סרטים ותיעודים, ואף בשתי הפקות IMAX גדולות. בשנת 2019 פתח נשיונל ג'יאוגרפיק את התערוכה הנודדת, Becoming Jane שמציגה את פועלה וממשיכה להסתובב בארה"ב. ספרה האחרון, ספר התקווה: מדריך הישרדות לזמנים קשים, תורגם ליותר מ-20 שפות.

היא קיבלה פרסים ועיטורים רבים, בהם: שליחת שלום של האו"ם (2002), תואר DBE מטעם מלכת בריטניה (2004), מדליית החירות הנשיאותית של ארה"ב, לגיון הכבוד הצרפתי, מדליית פרנקלין במדעי החיים, פרס קיוטו היוקרתי מיפן, פרס גנדי-קינג לאי-אלימות, מדליית טנזניה, ופרס טיילר להישגים סביבתיים.

בשנת 1977 ייסדה את מכון ג'יין גודול (JGI), בתחילה כדי לתמוך במחקר בגומבה. כיום פועלות 25 שלוחות של המכון ברחבי העולם. ב-1991 ייסדה את Roots & Shoots - תוכנית עולמית לילדים ובני נוער למען סביבה והומניטריות. כיום היא פעילה ביותר מ-75 מדינות. ב-2017 הקימה את קרן המורשת של ג'יין גודול, להבטיח את המשכיות הליבה של תוכניות חייה.

במהלך חייה והקריירה יוצאת הדופן שלה, ג'יין היוותה השראה לדורות של מדענים, העניקה תקווה לאנשים רבים וקראה לנו לזכור ש"כל אחד מאיתנו עושה הבדל בכל יום, ואנחנו בוחרים איזה הבדל נעשה".

המורשת שלה נמשכת במחקר בגומבה, בתוכנית השימור הקהילתית Tacare, בעבודת מקלטי השימפנזים בצ'ימפ עדן (דרום אפריקה) וצ'ימפונגה (קונגו), ובתנועת Roots & Shoots המעצימה צעירים לפעול למען קהילה, בעלי חיים וסביבה.

למרות שנסעה 300 ימים בשנה, ביתה היה בבורנמות', בריטניה, בבית שבו חיו אמה וסבתה לפניה. אחותה ג'ודי ווטרס ובני משפחתה, שיחקו תפקיד מרכזי בתמיכה בג'יין לאורך השנים. היא הותירה אחריה את בנה הוגו אריק לואיס ואן לוויק ושלושה נכדים ואת אחותה, ג'ודי.

לזכרה חזרנו לשמורות הטבע המרהיבות באוגנדה וברואנדה, לספר את סיפורם של השימפנזים שפגשנו שם:

שימפנזים ביער קיבלה שבאוגנדה

לטיול באוגנדה יש לא מעט שיאים. בתחום החי-בר, הם ללא ספק הגורילות והשימפנזים בשמורות. אנחנו ביקרנו ביער קיבלה (Kibale National Park), הבית של השימפנזים. ההליכה ביער סבוך והציפייה לפגוש את מי שאולי היו אבות אבותינו, היא חוויה מפעימה.

אומנם ביער הזה מסתובבים בין 1,400-1,500 שימפנזים, אך הסיכוי לפגוש קמצוץ מהם - תנודתי לכאן ולכאן. חדורי מוטיבציה פילסנו את דרכנו ביער אחרי הריינג'ר החמוש שלנו. הלחות עושה את שלה וגם אי הוודאות. ורגע לפני שבירה, זה קרה. שימפנזה מתגלה בגובה כמה עשרות מטרים על העץ. המצלמות נשלפות והזום מנסה להתפקס על משהו שנראה במצלמת חובבים כמו נקודה שחורה. עוד תמונה ועוד תמונה. הצוואר מתחיל לכאוב וגם רף התסכול עולה. ושוב, רגע לפני שבירה - זה קורה.

משפחת שימפנזים ביער באוגנדה. צילום: ספיר פרץ

שימפנזה, זכר אלפא, מופיע במלוא הדרו: יורד מהעץ, מתיישב, מביט בנו ותוהה מי הקופים הלבנים האלה. אסור להאכיל, בטח שלא ללטף או לרכון על הברכיים לסלפי בגובה העיניים. ואחרי שהדרווין מיצה אותנו, הוא נתן את השואו האמיתי: זינק ממקומו ותוך כדי ווקאליות מרשימה רץ בין העצים ומאגרף בעוצמה על גזעם של עצי ה-Fig האדירים (סוג של תאנה) כדי להראות לכולם מי הגבר של הג'ונגל.

מחזה מפחיד-מרטיט המעורר אינסטינקט של לנוס על נפשנו. אבל זה בדיוק מה שאסור לעשות. כמו עם כלבים: "Stand Still Don’t Move", הורה לנו הריינג'ר. קפאנו. נפעמנו. התרגשנו.

זכר אלפא ביער קיבלה באוגנדה. צילום: ספיר פרץ

השימפנזים של רואנדה

גורילות הרים הן ללא ספק גולת הכותרת של הטיול לרואנדה. דבר לא משתווה לזה. אך ברואנדה, המכונה "ארץ אלף הגבעות", יש עוד הרבה גבעות לכבוש. למשל, מפגש עם שימפנזים בלב יערNyungwe .

טרק מטורף במעבה יער הגשם המרהיב הזה, אומנם לא מתאים לכל ההולכים על שניים (ירידה תלולה וחלקלקה מאוד בהלוך ועלייה קשוחה ובוצית בחזור). אבל מה זה שברי הליכה בהשוואה לאישית לוחצת עם מי שאולי היו אבות אבותינו. ספוילר, זה לא דומה כהוא זה למפגש עם השימפנזים האומללים הכלואים בגני חיות.

ביער הגשם הזה מסתובבים מיני קופים בהם שימפנזים, אך הסיכוי לפגוש קמצוץ מהם, לא גבוה. בבונים, לעומת זאת, פוגשים ועוד איך פוגשים. המשכנו לפלס את דרכנו ביער הסבוך אחרי הריינג'ר עם המצ'טה. הבוץ והקושי הפיזי, עשו את שלהם וגם אי הוודאות, ואז זה קרה. שימפנזה הבליחה על צמרת עץ בגובה כמה עשרות מטרים, ואחת נוספת הגיחה מבין הענפים, ירדה במהירות למטה לאורך גזע עץ אימתני ונעלמה בסבך.

אחרי טרק קשוח ביער, חיוך של אושר במפגש עם השימפנזים. צילום: גולן תומאס

ואם אתם כבר ביער Nyungwe, אז אטרקציה נוספת במקום המטריף הזה הוא טרק לגשרים התלויים - Canopy Walkשלושה גשרים תלויים ומתנדנדים שנבנו ב-2010 ומחוברים זה לזה מעל צמרות העצים. 170 מטר אורכם ו-70 מטר גובהם. בקיצור, אטרקציה וואו. לא לבעלי לב חלש.

גם את הגורילות ההרים פגשנו ברואנדה. צילום: ספיר פרץ

כך נראית הכניסה לשמורת הענק בה מתגוררות גורילות ההרים ברואנדה. צילום: ספיר פרץ