ציד בבונים וליקוט דבש עם גרזן מהעצים: ביקור בשבט הנדיר ביותר בטנזניה

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

בשעה בוקר מוקדמת, בערך 5 בבוקר, מספר ספוטרים מטעם הלודג' שלי בטנזניה יצאו לשטח. הם מנסים לאתר עבורי את אחד השבטים הכי נדירים בטנזניה, רק 900 איש.

"קשה מאוד לאתר אותם, הסיכוי הוא מאוד נמוך", אמרו לי. אבל החלטתי שאני לא מתכוון לוותר ונותן לזה גם צ'אנס קטן. לפי הסיפורים, מדובר בשבט שחי כמו האדם הקדמון. לעומת המסאי שכבר "התמסחרו", פה מדובר על משהו אחר, בתולי, קטן, נדיר.

טסתי לטנזניה למסע ספארי בפעם השנייה, כשהפעם במקביל לחיות המרהיבות, החלטתי להגיע לאזורים נוספים שלא הייתי בהם כדי לפגוש את השבטים היותר נדירים של טנזניה. יחד עם ספארי קומפני, חברה שמתמחה בטיולים לאפריקה, בנינו מסלול. "מדובר בשבט קטן של ציידים לקטים, ממש כמו האדם הקדמון. אין להם טלפון או כסף, הם היחידים שיש להם אישור לצוד בעלי חיים לטובת אכילה", הם אמרו לי. זה היה נראה לי דמיוני לגמרי.

שבט ההדזבה הנדיר בטנזניה. צילום: מתן חצרוני

שבט ההדזבה הוא מהשבטים האחרונים באפריקה ואולי בעולם כולו שעדיין חיים כחברת לקטים-ציידים כמעט ללא שינוי מאז תקופת האבן. הם מתגוררים בצפון טנזניה, בעיקר באזור אגם אייסי, סמוך לפארק הלאומי סרנגטי, ומספרם הכולל מוערך בפחות מ-1,000 איש. מתוכם רק כמה מאות שומרים על אורח החיים המסורתי, ללא חקלאות, ללא רכוש ממשי וללא מגורי קבע.

הדזבה חיים בקבוצות קטנות של כ-20 עד 30 איש, שנודדות בהתאם לעונות השנה ולזמינות המזון והמים. הם אינם מחזיקים בשום בעלות על אדמה, לא מגדלים גידולים ולא מגדלים חיות משק. גברים אחראים לציד בין אם קופים, ציפורים או אנטילופות, בעזרת קשתות וחיצים משוחים ברעל טבעי, בעוד הנשים יוצאות מדי יום ללקט פקעות, שורשים, פירות בר ודבש. המחסה בו הם ישנים פשוט מאוד, בנוי מענפים ועלים, ולעיתים הם ישנים מתחת לשמיים הפתוחים.

בן שבט ההדזבה הנדיר בטנזניה. צילום: מתן חצרוני

השפה של ההדזבה, שנקראת גם היא הדזבה, נחשבת לשפה מבודדת, כלומר, אין לה קרבה לשום שפה אחרת באפריקה או בעולם. היא כוללת צלילים נדירים דמויי קליקים, שמזכירים את שפות הקויה-סאן בדרום אפריקה, אך אין ביניהן קשר מוכח. בעידן שבו שפות רבות נעלמות, הדזבה נחשבת נדירה וייחודית במיוחד.

מבחינה גנטית ואנתרופולוגית, ההדזבה נחשבים לאחת הקבוצות הקרובות ביותר לאבותינו הקדמונים. מחקרים מראים שהשבט שוכן באותו אזור במשך עשרות אלפי שנים, ויש חוקרים שרואים בהם קבוצה שיכולה ללמד אותנו על אורח החיים של האדם המודרני בראשיתו. כל הידע והתרבות שלהם עוברים בעל פה, מדור לדור, ללא כתב וללא תיעוד מסודר.

בן שבט ההדזבה הנדיר בטנזניה. צילום: מתן חצרוני

הרגע שמצאתי אותם

הגענו אליהם באמצעות שריקות של המדריך (הם ענו לו) וחיפושים רגליים ארוכים מאוד. כשפגשתי אותם הם לא פחדו, אבל הסתכלו עלי כאילו נחתתי ממאדים. מה שכן, אם המשפחה, שנראית בת כ-80, ישר הציעה לי אגוזים שהיא מצאה ופיצחה עבורי. הם היו בין סלעים, אחרי שהדליקו אש באמצעות אבנים.

זמן קצר לאחר מכן, הם פשוט קמו והתחילו ללכת ממש מהר כדי למצוא את הטרף הבא. חלק מהם ניסו למצוא דבש בעצים, ללא הצלחה. הם הלכו, והלכו והלכו – ואני התעייפתי די מהר. בוא נגיד שאני התנשפתי בטירוף בזמן שאם השבט, הלכה הרבה יותר מהר ממני. הם לא ממש הצליחו לתקשר איתנו, גם המדריך, דובר הסוואהילית, דיבר איתם באמצעות הידיים. לא מביאים להם כסף, והם לא מקבלים מתנות - הם פשוט הבינו שזו דרך לחשוף את התרבות שלהם, ולכן כשמגיעים אליהם הם לא תוקפים אלא מקבלים את הבאים בברכה. הם בעיקר עסוקים בלמצוא לעצמם אוכל ולכן לא עמדו וחיכו שאצלם אותם.

החברה ההדזבית פשוטה אך שוויונית. אין בהם מבנה היררכי קשיח, אין מנהיג קבוע או "צ'יף", וההחלטות מתקבלות יחד, תוך שיתוף של כל חברי הקבוצה. רכוש מחולק באופן שוויוני, וכל מה שניצוד או נלקט משותף לכולם. אין להם דת מאורגנת, ולא מתקיימים טקסים דתיים קבועים. האמונה שלהם קשורה באופן ישיר לטבע ולרוח הסביבה, בלי מוסדות דת, חוקים כתובים או תפילות פורמליות.

בן שבט ההדזבה הנדיר בטנזניה. צילום: מתן חצרוני

אבל אורח החיים הזה נמצא תחת איום. ממשלת טנזניה פועלת בשנים האחרונות לעודד את ההדזבה להתיישב קבע, לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ולעבור לאורח חיים חקלאי. צעדים אלו מובילים לא פעם לאובדן הדרגתי של זהותם התרבותית. במקביל, שטחים מסורתיים שלהם נתפסים על ידי חקלאים, חברות כרייה ותעשיות תיירות. התיירות, אגב, היא גם ברכה וגם קללה עבורם - מצד אחד יש הכרה, אך מצד שני, לא מעט מטיילים רואים בהם "אטרקציה", מה שעלול לפגוע בכבודם ובמרקם חייהם.

שבט ההדזבה מעורר עניין עצום בקרב חוקרים, אנתרופולוגים ומטיילים - לא מתוך נוסטלגיה רומנטית, אלא מתוך סקרנות אמיתית להבין איך נראו החיים של בני האדם לפני עידן החקלאות, הערים והטכנולוגיה. עבור רבים, המפגש איתם הוא לא רק הצצה לעולם שלא חשבתי שקיים, אלא גם מראה שמזכירה לנו מה איבדנו בדרך.

מתן חצרוני הוא יוצר תוכן בעולמות הלייף סטייל והיוקרה Matanhetzroni@