למה במטוסי נוסעים מודרניים עדיין יש מגבי שמשה? ומה קורה בשלג? טייסים מסבירים

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

בתחילת המאה ה-19, מעט הנהגים שנהגו באותם ימים, קיבלו כמובן מאליו את גזירת הגשם שזלג על השמשה והפריע לשדה הראייה. הם לא ידעו שזו בעיה שניתן לפתור, והתמודדו איתה לרוב על ידי עצירה מדי פעם לצורך ניגוב ידני של המים מהשמשה.

צעירה בשם מרי אנדרסון (Mary Anderson) מאלבמה ארה"ב, שינתה את כל זה כשהמציאה את מגב השמשה (וישר) היום (10 בנובמבר 1903) לפני 122 שנים.

הרעיון עלה במוחה בזמן שהייתה בדרכה מאלבמה לעיר ניו יורק ברכבת רחוב (Trolley) שנעה על מסילה. במהלך הנסיעה, היה לה קשה לראות את הנופים בגלל מזג האוויר הקשה. גם הנהג התקשה לראות בבירור ונאלץ לנהוג עם חלונות פתוחים ולנגב את השלג והקרח מהשמשות בידיו. אנדרסון החליטה שניתן לשפר את השיטה הזו, ושרטטה תכניות למכשיר שניתן להפעיל מבפנים לניקוי השמשה.

על פי Lemelson‑MIT Program באוניברסיטת MIT, אנדרסון הגישה בקשה לפטנט וקיבלה פטנט על זרוע מתנדנדת עם להב מגומי ב-1903. המכשיר כלל מנוף שהנהג יכול היה להפעילו מבפנים. המנוף גרם לזרוע עם קפיץ ולהב מגומי להתנדנד על פני השמשה ולאחר מכן לחזור למיקומה המקורי, ובכך להסיר טיפות גשם או פתיתי שלג משטח השמשה. התקנים דומים הומצאו קודם לכן, אך שלה היה הראשון שעבד בפועל. בנוסף, ניתן היה להסיר את המכשיר בקלות אם רצו בכך לאחר חורף.

בעת שהגישה את בקשת הפטנט, רכבים עדיין לא היו נפוצים מאוד. למשל, מכונית Model A של הנרי פורד אפילו לא יוצרה עדיין, הוא ייצר את מכוניתו המפורסמת Model T רק ב-1908. במקביל, אנשים רבים לעגו לאנדרסון (שנפטרה ב-1953 ונכנסה להיכל התהילה ב-2011) ולרעיון מגבי השמשה שלה. רבים חשבו שהזזת המגבים תסיח את דעת הנהגים. עם זאת, הצחוק הזה לא נמשך זמן רב. עד 1913, אלפי אמריקאים נהגו במכוניות, ומגבי שמשה מכניים הפכו לציוד סטנדרטי. כיום, כ-120 שנים אחרי, כמעט בלתי אפשרי לדמיין מה נהגים היו עושים בלעדיהם.

וישרים גם במטוסים, ממש כמו באוטו: "פועלים בעיקר בהמראה ונחיתה"

לא רק ברכבים, מגבים מותקנים בימינו אנו גם במטוסי נוסעים מתקדמים.

"מגבים נמצאים עדיין בשימוש גם במטוסי נוסעים היום. הם מיועדים לשלבי ההמראה והנחיתה כדי לראות את המסלול גם בגשם כבד", אומר לפספורטניוז קברניט ניר גרנות בחברת התעופה ארקיע. לדבריו, "בשלבי המראה ונחיתה, מהירות המטוס יחסית נמוכה ולכן אפשר להפעיל את המגבים, ממש כמו באוטו. בשאר שלבי הטיסה, אין צורך בהפעלת המגבים והם מעוגנים".

וישרים גם במסוקים. צילום: shutterstock, Andres ricardo gonzalez

אלון פרג, קברניט אל על בדימוס, מוסיף: "במטוסי נוסעים גדולים ומוכרים יש מגבים על השמשה הקדמית, בדרך כלל בחלק התחתון. אם אתם לא רואים אותם, זה בגלל שברוב המטוסים הם מוסתרים כשאינם פועלים".

גם פרג מציין שהמגבים לא מיועדים לטיסה בגובה 35 אלף רגל. "השימוש שלהם הוא רק על הקרקע או בגובה נמוך ובמהירות נמוכה סביב הנחיתה. כשמסיעים מטוס מהשער למסלול או בחזרה, מה שנקרא 'הסעה' או Taxi, נוסעים במהירות נמוכה יחסית. אם יורד גשם או שלג, המגבים עוזרים לטייסים לראות, בדיוק כמו ברכב שלכם".

פרג מציין מקרה אחד קריטי בטיסה שבו המגבים חשובים לטייסים והוא נחיתה בגשם כבד במיוחד. ככל שמתקרבים למסלול והמהירות יורדת (בשלבים האחרונים לפני ה'נגיעה' בקרקע), היכולת של המגבים שפועלים במהירות גבוהה מאוד נותנים עוד קצת ראות, וזה יכול להיות ההבדל.

לדברי פרג, אין שימוש במגבים בגובה כי חוץ מהמראה ונחיתה כאמור, אין צורך לראות החוצה. "הטיסה במטוסי נוסעים מתבססת על מכשירים והראיה החוצה נדרשת רק להמראה או נחיתה. וגם, במהירות טיסה גשם לא מצטבר על השמשה הקדמית ולכן אינו מפריע למי שמעוניין לראות קדימה".

ומה קורה בשלג? לדברי פרג, השמשה הקדמית במטוס היא לא סתם זכוכית. היא רב-שכבתית, חזקה במיוחד ומחוממת חשמלית. "החימום הזה חשוב לשמירת גמישות השמשה וגם מונע הצטברות קרח עליה במהירויות נמוכות. במהירות גבוהה שום דבר לא נדבק על החלון. כמו כן, יש חומרים מיוחדים (ציפוי הידרופובי דוחה מים) שמרוחים על השמשה. כשהמטוס טס במהירות גבוהה, המים פשוט מחליקים ובורחים מהשמשה לבד, בלי צורך במגב. זה כמו אפקט ה'כדוריות' שאתם רואים על מכוניות עם ווקס".

פרג מוסיף ואומר כי בחלק מהמטוסים משתמשים בשיטה נוספת של הזרקת אוויר חם בלחץ כדי "לדחוף" את המים והקרח מהחלון. "אז בפעם הבאה שתעלו לטיסה, דעו שלמטוסים יש מגבים חזקים שמתאימים לקטע בו המטוס מתנהג כמכונית, ושבטיסה בגובה, ברוב הזמן אין צורך במגבים בכלל ובכלל, כוח הרוח האדיר שעושה את עבודת הניקוי הרבה יותר טוב מכל מגב שהייתם יכולים לדמיין.