“הרוח הישראלית ניצחה”: המסע לעוטף שמשאיר את כולם בלי מילים

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

סערת "ביירון", שפקדה אתמול (שישי) גם את עוטף עזה וסיפקה תפאורה קודרת מלווה בגשם כבד, בוץ ושלוליות ענק - הרגישה כמו סמל לסערה האיומה והמדממת שפקדה את העוטף באותה שבת שחורה של ה-7 באוקטובר.

לעוטף עזה הגענו במסגרת סיור "טעמים של תקווה". כמונו, עוד מספר מכובד של ישראלים, יצאו בשעת בוקר מוקדמת מהפוך החם בבית בכדי לראות, לטעום ולהרגיש מקרוב. רובם הגיעו מאזור תל אביב, אבל לא רק. היו שם זוגות, סינגלים וגם כאלה שבחרו לחגוג בדרך זו את יום ההולדת שלהם.

מאחורי הסיור העוצמתי והמרגש הזה, שאין מילים אחרות לתאר אותו, עומד היזם הקולינרי, תמיר ברלקו, שמאחוריו קילמוטרז' קולינרי נאה. הוא נחשב לאחד מחלוצי תרבות הקפה האיטלקי בארץ והיה, בין היתר, ממייסדי והמנכ"ל הראשון של רשת ארקפה.

היזם שמאחורי "טעמים של תקווה", תמיר ברלקו. צילום: ספיר פרץ

לּצדו, מירב שגב, מאמנת אישית ומדריכת טרקים שמחברת את אהבת האדמה החקלאות והאדם לקונספט במעטפת אישית.

הסיפור של ברלקו עם העוטף, התחיל בכלל בתל אביב, כשזה החליט לפתוח בעיר את "קפה עוטף", בית הקפה הראשון של הרשת, בעזרת תרומות של חברות וארגונים חברתיים. "רצינו שיהיה למפונים מהעוטף מקום להתפרנס ממנו וגם לשתות בו קפה טוב", הוא מספר ומוסיף ש"בית הקפה נמסר לניהול ולתפעול של תושבי נתיב העשרה, ש-20 מחבריו וילדיו נרצחו ב-7 באוקטובר, מתוך חשיבה של לתת להם חכות במקום דגים".

שני בתי קפה כאלה נפתחו בתל אביב: הראשון בפארק שרונה לגביו צייץ בזמנו יאיר לפיד: "הקפה נפלא. בחיי. לא רק בגלל הסיפור, לא רק בגלל החיבוק שמגיע להם מאתנו, בגלל שהוא מצוין כמו האנשים שעושים אותו". בית הקפה השני, נפתח בשכונת פלורנטין בעיר.

לפני כשבועיים, התווסף "קפה עוטף" שלישי במספר, אלא שהפעם הוא נפתח בקיבוץ יד מרדכי שבעוטף - סיבה מצוינת בפני עצמה לחגוג את ניצחון הרוח הישראלית. את המקום מנהל איתי לוי ממושב נתיב העשרה, שגולל בפני משתתפי הסיור את סיפורו הבלתי יאמן מאותה שבת ארורה. כיצד נלחם, כיצד פינה פצועים ומתים ממיטב חבריו ושכניו וכיצד לכד מחבלים שאותם החליט לאזוק ולהשאיר בחיים. "החלטתי לא לשחוט אותם, כי אנחנו לא כמוהם חלאות המין האנושי", התוודה בפנינו.

איתי לוי מנתיב העשרה, מנהל "קפה עוטף". צילום: ספיר פרץ

בית הקפה עצמו, מקסים. תמצאו בו קפה מצוין, כריכים, עוגות, מאפים, סלטים, שקשוקות ועוד נהדרים על טהרת רכיבים מאדמת העוטף. במקום גם מוצעת למכירה תוצרת מקומית מגוונת: יינות, ריבות, עוגות, ירקות ארוזים יפה, פירות יער, עוגות, בגדים וחפצי אומנות של אמנים מקומיים - והכל, ממותג בלוגו הכלנית של המיזם.

אוכל וואו. צילום: ספיר פרץ

ושוב כלניות פורחות בגיא. צילום: ספיר פרץ

מכל טוב העוטף. צילום: ספיר פרץ

מ"קפה עוטף", המשכנו על בטן מלאה לנקודה הבאה בסיור: אנדרטת התצפיתניות, להתבוננות לזכרן של נופלות מוצב נחל עוז בהתקפת השבעה באוקטובר. במקום המצמרר הזה, קיבלנו הסבר מאדם, בן קיבוץ שעזב לאילת ואחרי הטרגדיה הגדולה של העוטף החליט לחזור לקיבוץ. בעזרתו, השקפנו על המוצב, על קיבוץ נחל עוז ועל עזה, שלמרבה ההפתעה, קו האופק שלה עדיין עמוס בבניינים גבוהים.

גם השמיים בוכים. צילום: ספיר פרץ

צילום: ספיר פרץ

השמות והפנים של התצפיתניות שהיו כאן ואינן עוד. צילום: ספיר פרץ

במעבר חד, מהטרגדיה של התצפיתניות, המשכנו לחממות האמריליס הפורחים בקיבוץ סעד. "העוטף חוזר לפרוח. חזרנו לעשות את מה שאנחנו עושים ב-40 השנים האחרונות ויודעים לעשות הכי טוב", אומרים בחווה לגידול פקעות של הפרח המרשים.

צילום: ספיר פרץ

מספר צעדים מחממות האמריליס, נמצאת חוות הפטריות המטריפה: "מוגו פטריות מהנגב". הפטריות לא צצות כאן אחרי הגשם, אלא גדלות על מצע גבוה מורם מהקרקע בחממה מבוקרת ומפוקחת בתנאי מעבדה כמעט. מאחורי פטריות השמפיניון והפורטבלה שגדלות כאן בכיף, עומדת קרן בוברובסקי, הייטקיסטית לשעבר שבסך הכל חיפשה לקנות פטריות מיוחדות כמו שטעמה בסין ולא מצאה כאלה בארץ. החיפוש אחרי הפטרייה הטעימה הובילה אותה לקריירה חדשה בחקלאות שנגדעה ב-7 באוקטובר ועכשיו חזרה.

הפטרייה המושלמת. צילום: ספיר פרץ

התחנה הבאה היא יקב אורן. אורן שטרן ז"ל, לא זכה לטעום את הבירה והיין שחלם והחל לייצר שבועיים בלבד לפני מתקפת ה-7 באוקטובר. הוא היה חבר כיתת הכוננות של מושב נתיב העשרה, מהראשונים שקפצו מהמיטה להילחם במחבלים, ומהראשונים שנרצחו. בן 49 במותו.

אהב לגלוש. דמותו עם גלשן הפכה ללוגו של היין. צילום: ספיר פרץ

"אורן, יין זה נוצר בעזרתך ולא זכית לטעום. נלחמת בגבורה לשמור על תושבי נתיב העשרה והמשפחה בשבת השחורה 7.10.23. שבועיים לפני כן, הקמת במו ידייך את החלום, את היקב המשפחתי ולעד תהיה חלק מאיתנו וממנו. אוהבים ומתגעגעים כל יום, בכל שעה, המשפחה", כך מגולל שלט הניצב בכניסה ליקב את סיפורו הטרגי.

סיפורו של אורן שטרן ז"ל בכניסה ליקב. צילום: ספיר פרץ

גיסתו, מלי שטרן, פגשה אותנו ושיתפה בכאב הגדול אך גם בעובדה, שלמרות הכאב העצום: "כאן זה לא מקום עצוב, זה מקום שמח. בדיוק כמו שאורן היה. בן אדם שמח שאהב את החיים", סיפרה. ביקב המקסים הזה, הנושק לכרם הגפנים המטופח שלו, ניתן לרכוש מגוון יינות מעולים.

במתחם המקורה ביקב, זכינו לארוחת שף נהדרת בניצוחו של השף חגי בלעיש, שמגדיר את עצמו "איש של אנשים, שאוהב לארח ולשמח". אחרי שניהל מסעדות כמו OPA ו-נאיפה, החליט לחזור הביתה, למושב ניר משה שבצפון הנגב. בימים אלה הוא מארח בביתו לארוחת טעימות.

"אני ואשתי ורד עברנו למושב ניר משה. הקמנו לנו בית, גינת ירק צמודה ולול תרנגולות. והנה, החלום סוף סוף הופך למציאות. אני מזמין אתכם לאירוח אינטימי בחצר ביתי, בו אבשל לכם מנות מיוחדות ומותאמות לעונה, שגיבשתי יחד עם הניסיון שצברתי לאורך השנים. מנות שמשקפות את האזור, את האנשים ואותי. אז אם מתחשק לכם חוויה קצת אחרת, דברו איתי להזמנת מקומות", כך בלעיש. מומלץ עד מאוד על סמך הטעימות להן זכינו בסיור.

השף חגי בלעיש מציג את כל הטוב שהכין לנו. צילום: ספיר פרץ

טרי וטעים מתוצרת מקומית בניצוחו של השף חגי בלעיש. צילום: ספיר פרץ

התחנה הקולינרית הבאה, הייתה "הפטל של עופר" – חממות לגידול פטל, כן יש דבר כזה בנגב. במשק של משפחת ביידר במושב נתיב העשרה, מגדלים את הפרי הקטנטן עם המון אהבה. בהקשר תיירותי, המקום מציע קטיף פטל חוויתי ורכישת מוצרים מבוססי פטל: מריבות ועד אבקות פטל, דרך מיצים ושוקולדים.

חממות פטל בנתיב העשרה. צילום: ספיר פרץ

הנקודה הבאה והאחרונה בסיור: "גן העשרים" בקצה הדרומי ביותר של נתיב העשרה. את הגן, שממש נושק לגדר ההפרדה עם עזה, הקימו לפני כשנה תושבי המושב כסמל לתקומה, ובמרכזו ניצב תורן עם דגל ישראל הגבוה במדינה, כ-53 מטרים גובהו, המונף אל מול רצועת עזה, כאומר אנחנו כאן להישאר, תמיד. בגן העוצמתי הזה, ניצב גם עץ זית עם שלט לזכרם של בני המושב שנרצחו ולזכרם של כל הלוחמים והלוחמות שנהרגו במלחמת חרבות ברזל. "לנצח נזכור, נבנה ונמשיך לצמוח לכבודם", נחקק.

גן העשרים במושב נתיב העשרה לזכרם של הנרצחים והנופלים. צילום: ספיר פרץ

הדגל הגבוה במדינה כסמל לתקומה מונף מול עזה. צילום: ספיר פרץ

כזה קרוב לגבול עם עזה. צילום: ספיר פרץ

ומתוך הכאב הזה והאתגרים, נסכם ונאמר שכאן בעוטף עזה, פגשנו אנשים שלמרות הצלקת הגדולה שהותירה בהם השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, הם מתעקשים להיות שמחים וליצור תקווה. וכל שנותר לנו, הישראלים היפים מכל רחבי הארץ, הוא להדרים לעוטף, לתמוך ולעודד אותם להמשיך ולעשות דברים נפלאים.