בדיקה של נתוני הגשם השנתיים באוגרי הגשם בדרום הארץ מצביעה על מגמת ירידה בכמויות המשקעים לאורך השנים - כך עולה מדו"ח שפרסם השירות המטאורולוגי הישראלי.
הבדיקה, בוצעה באמצעות רשת של אוגרי גשם בנגב ובערבה, בנוסף לרשת מדי הגשם האוטומטיים והידניים. חלק מהאוגרים מודדים ברציפות כבר משנות ה-50, ובכך מספקים למעלה מ-70 שנות נתונים. בכך מתאפשר ניתוח מגמות ארוכות טווח באזור שבו הניטור הרציף דל יחסית לשאר חלקי הארץ. לצורך בחינת המגמות שולבו גם אוגרים שהוצבו בשנות ה-70 וכן נתונים מתחנות גשם ותיקות באזור.
תוצאות העבודה מצביעות על מגמת הפחתה בכמויות הגשם במזרח הנגב, ברמת הנגב ובאזור ים המלח, כאשר בחלק מהאוגרים מדובר במגמה מובהקת סטטיסטית. לעומת זאת, בערבה ובדרום הנגב לא נמצאה מגמה ברורה של הפחתה בכמויות המשקעים.
על פי ההערכה, הירידה בכמויות הגשם נובעת משתי סיבות הקשורות זו בזו ונובעות משינויי האקלים ומהעלייה בטמפרטורה הגלובלית, הנאמדת בכ-0.6 מעלות לעשור באזורנו.
הסיבה הראשונה היא ירידה בתדירות השקעים הקפריסאים, בשל הפחתה בכניסת גושי אוויר קרים ברום (אפיקי רום) לאזורנו. כתוצאה מכך מתרחשת הסעה פחות יעילה של לחות מהים התיכון אל האזורים הפנימיים של הארץ.
הסיבה השנייה היא הפחתה אפשרית באירועי גשם שמקורם באזורים טרופיים, בהם אפיקי ים סוף פעילים. עם זאת, מצוין כי נדרש מחקר נוסף כדי לאשש השערה זו. גם גורם זה עשוי להיות קשור בחלקו להפחתה בגלישת גושי אוויר קרים לים התיכון ולצפון אפריקה, שכן חלק מהמקרים של הסעת אוויר טרופי לאזורנו מתרחשים בקדמת אפיקי רום עמוקים המגיעים עד צפון אפריקה.
לתוצאות המוצגות בדו"ח משמעות רבה מבחינת מאזן המים בנגב, עבור החקלאות בדרום, הטבע, הסביבה ומשטר השיטפונות באזור הצחיח.
