התיירות הנכנסת על סף קריסה: "ממליץ למדינת ישראל ללמוד מה עשו באמירויות"

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

ענף התיירות הנכנסת לישראל מדמם. בעוד המשק כולו מתמודד עם השלכות המלחמה, מי שנמצאים בחזית הכלכלית השקטה הם מארגני התיירות הנכנסת לישראל, שמביטים בלוח ההזמנות הריק ומבינים ששנת 2026 עליה בנו כהזדמנות להתאוששות מתרחקת במהירות.

ליאור גלפנד, יו"ר לשכת מארגני תיירות נכנסת לישראל, לא מנסה לייפות את המציאות. בראיון נוקב הוא מדבר על אובדן תקווה, על אכזבה ממשרד התיירות ועל חשש ממשי לסגירת מאות עסקים. ויש לו גם מסר ברור למקבלי ההחלטות: בלי חבל הצלה מיידי, בלי מדיניות ברורה ובלי העדפה לתיירים ברגעי משבר, תעשיית התיירות הנכנסת עלולה למצוא עצמה מחוץ למשחק.

איך המלחמה הפעם תופסת אותנו מבחינת התיירים?

גלפנד: "אם חשבנו שיש עוד סיכוי ש-2026 תהיה - לא חזרה לשגרה אלא סדר גודל של 30% חזרה לשגרה לעומת שנה רגילה - אז גם זה כנראה נגמר. החשש הגדול הוא כמובן פסח והקיץ. אנחנו חוששים שאפשר למחוק את 2026 מהמפה כל עוד האש בסביבה. זה שיש אש גם אצל השכנים, זה לא חצי נחמה עבורנו. אני חושב שמארגני התיירות שחשבו שעוד יש להם איזשהו סיכוי לשרוד ב-2026, ותוסיף לזה גם את חוסר התמיכה של משרד התיירות, הולכים להיכנס לבעיה מאוד קשה".

אתה מאוכזב ממשרד התיירות?

"אנחנו מרגישים ששר התיירות (חיים כץ), שאנחנו מאוד מעריכים, עזב אותנו. עזב אותנו לטובת תפקידים נוספים שהוטלו עליו, כנראה ברצונו או שלא ברצונו, ובסופו של דבר אתה מרגיש את זה. אתה מרגיש את זה בנוכחות, אתה מרגיש את זה בהתייחסות. המנכ"ל (מיכאל יצחקוב) באמת מאוד משתדל, אבל כשאין לך שר שמצליח להביא לך את התקציבים הנכונים, אז בסופו של דבר אנחנו נשארים עם דיבורים ופחות עם מעשים. וזה לא יעזור שנחנוך עוד טיילת או עוד השקעה. יש לך 150 מארגני תיירות שיושבים פגועים, וברגע שאתה לא תצליח לקיים אותם, אתה יכול לסגור את הבאסטה. כי זה לא מקצוע שיילמד בשום מקום ללא הידע השגור היום בקרב החברות שפועלות בשוק הזה. ואם חשבנו שאת 2026 נעבור ונתחיל לאט לאט להחזיר עטרה ליושנה, זה כנראה לא יקרה. אז אנחנו צריכים כבר לעבור ל-2027, ואני מצפה מהשר להפוך פה את השולחן מול האוצר ולהגיד: או שנספיד את התעשייה ודמכם בראשכם עם בכי לדורות על הריסתה, או שנדאג שיהיה לה אוויר לנשימה".

אתה חושב שעוד מעט מארגני תיירות פשוט יסגרו את העסק?

"כן, בטוח. אני בטוח שאחרי הסבב הזה, אם לא נצליח לייצר איזשהו חבל הצלה, נראה סגירה משמעותית של עסקים. בייחוד של כאלה שעובדים בשווקים שמבטלים ראשונים וחוזרים אחרונים".

מבחינת התיירים שהמלחמה תפסה אותם בארץ, איך אתה רואה את התנהלות המדינה?

"טובה יותר מהפעם הקודמת, אבל לא מספיקה. אני ממליץ למדינת ישראל ללמוד מה עשו באמירויות. שם לא חשבו פעמיים ודאגו להרגיע אותם במימון שהיה עד שיוכלו לטוס חזרה. אנחנו פה כסוכנים בלבד נלחמים על התיירים שנשארו ללא שיש מי שיממן את השהייה שלהם פה. אין לשכוח התייר הגיע לארץ עם תקציב מסוים והוא נתקע פה עכשיו לעוד שבוע או שבועיים, ללא טיסות חילוץ".

מי יממן את זה?

"אני חושב שאם השר, למשל, היה מטפל בתיירים כמו שהוא טיפל במפונים, על ידי הסדרת מחיר מאוד-מאוד סביר למי שנשאר, לא היה קורה כלום. שלא לדבר על כך שמדינת ישראל יכלה לממן את התיירים הקבוצתיים שנשארו כאן אני לא מדבר על הבודדים שנמצאים אולי עם המשפחות שלהם, אלא לפחות על הקבוצות שכיבדו אותנו בנוכחותן ב-2026 ונתקעו כאן. אמנם אין לנו את המשאבים של האמירויות, אבל גם אין לנו את כמות התיירים של האמירויות. יכולנו לייצר פה נכס לדורות על ידי זה שהיינו מנפנפים בכך שהמדינה מכבדת את התיירים שלה. אבל כמובן שזה לא קרה".

מבט קדימה ודרישה לעדיפות לתיירים בנתב"ג

לאן הולכים מכאן? מה אתה מתכוון לעשות כיושב ראש לשכת מארגני תיירות נכנסת?
"כרגע אנחנו מלקקים את הפצעים. אנחנו מטפלים בשילוח אותם תיירים שצריכים לצאת מכאן דרך ירדן ודרך מצרים. משרד התיירות תרם את התחבורה החלקית לקבוצות שנתקעו כאן. להערכתי, תוך כשבוע לא יהיו פה יותר קבוצות תיירים. מי שיישאר אלו בודדים שיש להם אולי משפחות או זיקה כזו או אחרת למדינה. אני אצטרך להתחיל את הכל מחדש ברגע שיירגע כאן".

איך נעשה את זה?

"נצטרך לבוא ולדפוק על הדלתות בשביל לייצר מצב שאנחנו מסוגלים להביא תמיכה ומימון לחברים שלנו. או לחילופין לסגור".

כמה אתה אופטימי או פסימי?

"אני מאוד רוצה להיות אופטימי בעניין ההכרעה במלחמה ואני מקווה שהמהלך יצלח ברמה של הסרת האיום. אני פחות אופטימי לגבי כמה זמן זה ייקח, כי זה נראה כמו משהו ארוך. אבל בסוף, יש מושג באנגלית שנקרא Resilience - חוסן, עמידות, שרידות. אנחנו כל פעם מצליחים להפתיע את עצמנו מחדש בעניין הזה, והחברים שלנו פיתחו עור מאוד עבה. אבל גם לזה יש גבולות, זה לא אינסופי. אני מקווה שלפחות רובנו נצליח לשרוד; אני לא בטוח בכך. נצטרך להמשיך לשמור על עצמנו. בינתיים התוצאות הטרגיות הן לא נעימות, בטח למי שזה קרה לו. אני מקווה שמי שמקבל את ההחלטות ידאג לכך שהאיום יוסר מהר ככל האפשר".

בסיום הראיון מדגיש גלפנד נקודה קריטית נוספת, אולי הבוערת מכולן: "דבר נוסף והכי חשוב, וזה הדגל האדום שלנו, הוא לדאוג לכך שברגע שנתב"ג נפתח, התיירים מקבלים עדיפות ראשונה לצאת מכאן, מכל הסיבות שבעולם. אי אפשר יהיה לתקוע אותם כאן לעוד זמן ולשים אותם אחרונים בתור אחרי הישראלים שצריכים לצאת. זה תפקידו המובהק של משרד התיירות לדאוג שזה קורה. אני יודע שזה בידיים של משרד התחבורה, אבל מישהו כאן צריך לעמוד על שלו. בואו קודם כל נדאג לתיירינו".