מרכבה סימן 4 בחזית: כך הפך הטנק הישראלי הפועל כעת בלבנון לאחד המתקדמים בעולם

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

טנקי מרכבה סימן 4, חוד החנית של השריון, ממשיכים להוביל בימים אלה את כוחות אוגדה 162 (שריון) של צה"ל גם בזירה הצפונית מול לבנון.

מה אנחנו יודעים על טנק המרכבה סימן 4?

על פי משרד הביטחון, סיפורו של טנק המרכבה הוא סיפור של התמדה ונחישות, של אמונה ביכולות של מערכת הביטחון הישראלית ובעיקר סיפור הצלחה מרשים. הפרויקט, שנולד כתוצאה מאילוץ אמיתי בשטח, הפך לימים לאחד מפרויקטי הדגל של מדינת ישראל ומקור לגאווה גדולה, שהולכת ומתעצמת עם השנים ועם הפיתוחים והשיפורים של היכולות הצבאיות של הטנק.

שנים רבות של תכנון, פיתוח ועשייה קדמו להשקתו של הטנק הראשון - מרכבה סימן 1. ההחלטה לוותר על התלות במדינות המערב כספקיות של טנקים ולצאת לייצור עצמאי של טנק ישראלי התקבלה ב-1970, ואילו הטנק הראשון הושק רק ב-1979.

מרכבה סימן 1 התהדר במיגון ובשרידות שטרם נראו בעולם באותה העת, ובראשם העקרון המהפכני של העברת המנוע לקדמת הטנק. מאז אותה שנה עבר הטנק סדרת שיפורים ושכלולים, וכיום משתמש צה"ל בדגם המתקדם ביותר בסדרה - ״מרכבה סימן 4״, הנחשב לאחד הטנקים הטובים בעולם ומספק לחיל השריון הישראלי הגנה מקסימלית.

״מרכבה סימן 4״ נחשב גם לאחד הטנקים הממוגנים בעולם, בזכות מערכת ההגנה האקטיבית ״מעיל רוח״ המותקנת בו ומסוגלת להתמודד עם מגוון רחב של איומים בכל תנאי מזג אוויר.

ההחלטה לצאת לייצור עצמאי של טנקים לא התקבלה כלאחר יד. קדמו לה שנים רבות שבהן הסתפקה ישראל ב"גרוטאות משופצות" שקיבלה מבריטניה וארצות הברית, בעוד צבאות ערב מצטיידים בטנקים חדשים וחדישים הן מרוסיה הסובייטית והן ממדינות המערב.

בסופו של דבר הבינה ישראל שהמצב הזה לא עתיד להשתנות, והוחלט לבחון את האפשרות לצאת לדרך עצמאית ולייצר את הטנק הישראלי הראשון. צוות של מומחי משרד הביטחון ומהנדסי חיל החימוש בראשות האלוף ישראל טל מונה לבדוק את ההיתכנות והכדאיות של פרויקט מסוג זה, כשלנגד עיניו שתי שאלות: האם מבחינת הידע הטכנולוגי והתשתית התעשייתית יש בכוחה של ישראל לתכנן, לפתח ולייצר טנק? והאם מובטחת כדאיות כלכלית בראייה כוללת של כלכלת ישראל?

הממצאים העיקריים של הניתוח שנערך הצביעו על כך שניתן לבסס בארץ תעשיית טנקים שתספק מענה הולם לצרכים הצבאיים של ישראל, ובתום שלושה חודשי לימוד, באוגוסט 1970, כינס שר האוצר את הדיון הגורלי שבו הוחלט לצאת לדרך עם פרויקט הטנק הישראלי הראשון.

מיד עם קבלת ההחלטה על הקמת תעשיית טנקים, פורסמה על ידי הנהלת משרד הביטחון הוראת יסוד, ששימשה מאז הבסיס שעל פיו התנהלה תוכנית ה"מרכבה". הוקמה מינהלת תוכנית טנק (מנת"ק), בכפיפות לעוזר שר הביטחון. מנת"ק נושאת באחריות כוללת לפיתוח, ליצור הטנק ולהקמת והרחבת התעשיות. בנוסף הוקמה רשות פיתוח טנק (רפ"ט), שעוסקת בתכנון ההנדסי של הטנק ומופעלת על ידי עוזר השר ומנת"ק. את הפרויקט הוביל מראשיתו האלוף ישראל טל, שנודע ברבות הימים כ"אבי המרכבה" וזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל. גם בערוב ימיו נשאר "טליק" בתמונה, ואף הספיק להשתתף בטקס חשיפת מרכבה סימן 4.

בימיו הראשונים של הפרויקט, הכוונה היתה לפתח טנק שמבוסס בעיקרו על מערכות ומכללים קיימים. אולם, מהר מאוד השתנתה המשימה והפכה למשימת פיתוח של טנק חדשני, שיתבסס על מכללים מקוריים וחדשים.

כדי לחסוך בעלויות ומשאבים נקבע כי מנת"ק תשתמש בתשתית הקיימת של משרד הביטחון וצה"ל, כגון מרכז ציוד וחלפים, מינהל הרכש והייצור, יחידת היועץ המשפטי, יחידת היועץ הכלכלי וכו', ואילו צה"ל והתעשיות הביטחוניות והאזרחיות יהוו את התשתית התעשייתית. בין השאר, הוחלט כי המרכז לשיקום ואחזקה של הטנקים בצה"ל (המש"א) ישמש מפעל ההרכבה של הטנק, ו-200 מפעלי תעשייה (ביטחונית ואזרחית) אחרים יקלטו ידע חדש, יוסבו ויתאימו עצמם לייצור אלפי החלקים, המכללים והמערכות של טנק ה"מרכבה". נקבעה מדיניות של פריסת הייצור המקומי על פני כל הארץ, כולל אזורי פיתוח, תוך שיתוף מרבי של התעשייה האזרחית וללא מונופול לתעשייה הביטחונית. מדיניות זו נשמרה לאורך השנים ועד היום.

ייצור במקום שיפוץ "גרוטאות": החלטה משמעותית בתולדות המדינה

לרשות מש"א 7000, שעסק עד אז בשיקום הטנקים הישנים שקיבלה ישראל, כבר עמדה התשתית הבסיסית הדרושה להקמתו של קו הרכבה, ובכללה בעלי המקצוע החיוניים לכך. לא היה צורך אלא בהרחבת היכולת לביצוע עיבוד שבבי של גופים גדולים (תובה וצריח) ולריתוך שריון כבד. לפיכך, הוחלט להעדיף אפשרות זאת על פני הקמתה של תשתית טנקים מן המסד. מש"א 7000 הורחב אפוא, והוקם בו מפעל ייעודי - "מפעל המרכבה", שהצטרף למפעלים האחרים במרכז.

במבט לאחור, מדובר במהפכה של ממש בתעשייה הישראלית. ממדינה שעסקה בהסבה (עמוקה ככל שהיתה) של טנקים קיימים, הפכה מדינת ישראל לבעלת תעשייה מיומנת ועניפה, הכוללת את כל המגוון המקצועי הנדרש ומסוגלת להוציא לפועל ייצור מערכת מורכבת כטנק מודרני, תוך אינטגרציה ושילוב בין-תעשייתי ובין-תחומי מסועף. לתעשייה הזאת יצאו מוניטין רבים בעולם, והתפתחותה המקצועית והעסקית היא רצופה ורבת משמעות.

גם כיום, בעידן של לוחמת סייבר ומערכות ממוחשבות מתוחכמות, נשאר מערך הטנקים של ישראל כלי אסטרטגי משמעותי. במדינה מוקפת אויבים עם מאות קילומטרים של גבולות יבשה העליונות בקרב היבשה חשובה בדיוק כמו העליונות האווירית. עליונות כזאת מושגת רק בכושר תמרון טוב, שאותו מספקים לצה"ל הן טנקי המרכבה סימן 4 והן הנגמ"ש מרכבה (נמר).

​פרויקט המרכבה, שנולד כאמור ב-1970, מהווה את הבסיס עליו נשען מערך השריון של צה״ל. אחרי שנים רבות, ההחלטה להפסיק את התלות במדינות אחרות ולהתחיל לפתח ולייצר טנקים בישראל התבררה כאחת ההחלטות המשמעויות ביותר בתולדות המדינה, הן ביטחונית והן כלכלית.

טנק המרכבה לדורותיו מתבסס על לקחי קרבות השריון של צה"ל, בכל מלחמותיו, מאז מבצע קדש. קרוב לתשע שנים מרגע הקמת מנת"ק, באפריל 1979, נופקו לצה"ל הטנקים הישראלים הראשונים - מרכבה סימן 1. את מרכבה סימן 1 מייחדת התפיסה, המאפיינת את כל דורות המרכבה, שלפיה המיגון והשרידות הם המרכיב המרכזי בתכונות הטנק.

לאורך השנים המשיכה מנת"ק ללמוד מקרבות השריון השונים, להפיק לקחים ותכונות המיגון והשרידות הלכו והשתכללו. כיום, בעידן של לוחמת סייבר ומערכות ממוחשבות חכמות, ממשיכים טנקי המרכבה והנגמ"ש המבוסס עליהם (נמר) להבטיח את עליונות קרב היבשה של ישראל - מדינה מוקפת אויבים בעלת מאות קילומטרים של גבולות יבשה.

מרכבה סימן 4: עוצמת אש גבוהה ומערכת כפולה של תצפית וכוונות

בשנת 2002 הסתיים הפיתוח והחל הייצור של הדור הרביעי של טנקי המרכבה, הנחשב לאחד המתקדמים ביותר בעולם - מרכבה סימן 4. הוא בנוי על אותם עקרונות תכנוניים כמו קודמיו, אבל מצויד בהרבה מערכות חדשות בתחום המיגון, הניידות וכוח האש.

בהשוואה לקודמיו, טכנולוגיית המיגון של מרכבה סימן 4 מתקדמת יותר, כיסוי הצריח והתובה טוב יותר, והוא גם הטנק הראשון הכולל מיגון גג. מרכבה סימן 4 נכנס בשנת 2003 לשירות מבצעי בצה"ל לצד דורותיו הקודמים, "סימן 2" ו"סימן 3", שנמצאים עדיין בשירות מבצעי מלא.

מאפייניו העיקריים של מרכבה סימן 4 הם:

עוצמת האש הגבוהה (דורות מתקדמים של תותח משופר בקוטר 120 מילימטרים בעל רתיעה ארוכה).

מערכת כפולה של תצפית וכוונות: בשעה שהתותחן עובד עם מערכת כוונות אחת ומשמיד טנקי אויב, יכול מפקד הטנק להפעיל את מערכת הכוונות השנייה ולהביט באמצעותה לכל הכיוונים כדי לחפש איומים חדשים.

הטנק מצויד במנוע חדיש בעל 1,500 כוחות סוס, הממוקם, כמו בכל דורות המרכבה, בקדמת הטנק ומקנה יכולות ניידות, תמרון ועבירות גבוהות במיוחד בכל תנאי שטח.

המיגון בטנק משופר באופן משמעותי ונשמר העיקרון המודולרי המאפשר החלפת מיגון באופן פשוט.

בשנים האחרונות הותאם הטנק ללחימה א-סימטרית, ושולבו בו מספר יכולות המאפשרות לו להילחם באופן יעיל כנגד חוליות נ"ט ובשטח בנוי. לצורך כך פותחו הפגזים "כלנית" ו"חצב" כנגד חי"ר ומבנים, ושולבה בטנק מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח".