"לא על חרבנו אנו חיים": הרצוג מציב חזון ליום שאחרי המלחמה

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

נאום נשיא המדינה יצחק הרצוג בעצרת הממלכתית ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שהתקיימה הערב (שני), התמקד השנה ברוח שהותירו אחריהם הנופלים ובאחריות של החברה הישראלית להמשיך ולבנות מתוכה את העתיד.

את דבריו פתח הנשיא בסיפורו של רב-סרן ד"ר איתן מנחם נאמן ז"ל, רופא ילדים בבית החולים סורוקה ולוחם מילואים. נאמן פעל להצלת פצועים בבוקר השבעה באוקטובר, ובהמשך יצא ללחימה בשדרות, שם נפל בקרב לאחר שהסתער לעבר מחבלים. בהמשך התברר כי ברגעיו האחרונים אחז ברימון שנזרק לעבר חבריו, בניסיון להצילם.

הנשיא קשר בין סיפורו של נאמן לבין מסורת יהודית ארוכת שנים של כאב, זיכרון ויצירה, תוך אזכור פיוט קדום שחיבר רבי נתן בן ישועה לאחר מות בנו לפני כאלף שנה. לדבריו, מדובר בשרשרת בין-דורית שבה כאב אישי נשזר בזיכרון הלאומי לצד יצירה ורוח.

הרצוג ציטוט: ״בָּכֹה אֶבְכֶּה,״ כותב רבי נתן. ״בָּכֹה אֶבְכֶּה, וְרוּחִי תִּתְעַטָּף עָל אֶשְׁכּוֹל, מִגֶּפֶן נִקְטָף עַל תִּירוֹשׁוֹ דְּמָעוֹת, עֵינִי תִּטַּף עַד לֹא אֶשְׁתֵהוּ - מֵ֫נִי נֶחְטַף".

"בפתחו של היום הקדוש הזה, אני מבקש לשאת תפילה לשלומם של לוחמינו וכל חיילי צה"ל וכוחות הבטחון, בסדיר, בקבע ובמילואים, בכל מקום שהם. עם שלם עומד מאחוריהם! אנחנו עדיין מצויים במערכה, רק בימים האחרונים נוספו לדאבון הלב, עוד בנים יקרים ואהובים לרשימת הנופלים.

מלחמה, היא רגע גורלי, מבחן לאומי, ואנו כאומה עומדים בו בצורה מפעימה, ונוסיף לעמוד בו - בנחישות ובעוצמה, עם כל הכאב הנורא. אני מבקש להודות לכל גורמי הביטחון, החירום, ההצלה והתמיכה. ולאחל רפואה שלמה והחלמה מהירה, לכל מי שנפצעו בגוף ובנפש, במערכה הזו ובכל מלחמות ישראל, לחבק אותם ואת משפחותיהם", הודה.

בהמשך פנה הרצוג למשפחות השכולות ותיאר את השקט שלאחר הקרבות כמציאות קשה וריקה מנחמה. הוא ביקש בשם העם לעמוד לצידן ולחלוק עמן את האובדן.

"במעמד הזה, אני ניצב בפניכן המשפחות השכולות, עומד בחרדת קודש על מפתן ביתכן ובשם העם כולו - מבקש את רשותכן: להיכנס, לשבת אתכן. להיות אתכן. לבכות אתכן. לכאוב יחד, את החלל שאין בו אוויר לנשימה. לזכור את יקירכם כולם".

עוד התייחס הנשיא לנוכחות המתמשכת של הנופלים במרחב הציבורי, דרך תמונות, משפטים וציטוטים שהותירו אחריהם. הוא כינה זאת "שירת הסטיקר" של הדור הנוכחי - פסיפס של קולות, שהופך לשיר זיכרון משותף.

במהלך הנאום שולבו סיפוריהם של לוחמים ולוחמות נוספים, בהם בארי חזק ז"ל, עדי אודיה ברוך ז"ל, זכריה פסח הבר ז"ל, עברי דיקשטיין ז"ל ומאהר חטאר ז"ל. באמצעות סיפוריהם הדגיש הרצוג כי לצד האובדן, הותירו הנופלים גם מורשת רוחנית ויצירתית שממשיכה להשפיע.

בהמשך הציג הנשיא תפיסה ערכית באשר לאיזון בין כוח לרוח: לדבריו, אף שישראל נאלצת להילחם, אין זה יסוד קיומה. הוא הדגיש כי לצד האחיזה בחרב בעת הצורך, הרוח היא שמגדירה את מטרות החברה - חתירה לשלום, חירות, כבוד ואהבת האדם.

"שכן, לא על חרבנו אנו חיים, אלא לצידה. נאחז בה בעת הצורך, כמו עכשיו - ביד האחת, והיא תהיה חדה ונחושה. אך הרוח תמיד תהיה - וחייבת להיות - עוצמתית ונטועה ביד השנייה. הרוח, כן, הרוח - החולמת, הרוצה טוב. הרוח השואפת לשלום לחירות ולכבוד. הרוח שמלאה באמונה, באהבת האדם, העם והארץ.

זוהי הרוח שיכולה לכל האתגרים, זוהי הרוח שבזכותה, מתוך הכאב אנו קמים, זוהי הרוח, שאנו מאחלים לפצועים - שאיתה ישובו למסלול החיים. זו הרוח שעומדת בבסיסם של כל השירים. רוח של עם, שבזכותה הוא מגיע להישגים מדהימים. הרוח הזו - היא הרוח עליה אנחנו נלחמים. החרב - היא כלי בידינו, אבל הרוח - היא מטרתנו".

הרצוג התייחס גם לרעיון הרציפות הבין-דורית דרך דימוי "שיר החיילים", וציטט את שירו של אריק איינשטיין "שיר אחרי מלחמה", כמבטא מסורת של עם שיודע לשוב ולחלום גם לאחר כאב.

לקראת סיום פנה הנשיא לדור הלוחמים הנוכחי וקרא לו להביט קדימה, אל היום שאחרי המלחמה, ולבנות עתיד טוב יותר. הוא הדגיש כי לצד ההקרבה והעמידה במבחן, ראוי לדור הזה גם לחלום וליצור.

בנאומו שם דגש גם על חשיבות האחדות, והזהיר מפני סכנות הפילוג. באמצעות דימוי היסטורי ציין כי כאשר החברה מפסיקה "לשיר יחד", היא נחלשת, ואילו שותפות בין קולות שונים מחזקת את האומה.

בסיום דבריו קרא הרצוג להמשיך לשאת את זכר הנופלים ולבנות מתוכו עתיד משותף, תוך שמירה על הרוח הישראלית המאחדת.