"הדגל המתנוסס כאן - לא ניתן לנו כמובן מאליו"

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

בין יום הזיכרון ליום העצמאות פרושה על ישראל קשת שלמה של רגשות: יגון וגאווה, שבר ותקווה, כאב והודיה. בחיבור הבלתי אפשרי וכל כך הגיוני שבין יום הזיכרון ליום העצמאות אנו מחבקים בכאב את זכרם של הנופלים ומוקירים את זכותנו להיות העם שהארץ הזו היא ארצו.

יום הזיכרון איננו רק התייחדות עם העבר ואלו שאינם איתנו עוד. הוא מבחן מוסרי להווה. הוא תזכורת לכך שהחיים כאן, הריבונות כאן, הדגל המתנוסס כאן לא ניתנו לנו כמובן מאליו. הם נשענים על מסירות נפש, על אומץ לב, על אחריות הדדית ועל ברית הנצח שביננו לארץ.

השנה, הדברים נאמרים בלב כבד במיוחד. פצעיה של האומה עדיין מדממים. הפסוק מספר מיכה: ״וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ״, טרם התגשם בנו, הוא נותר מחוז לכמיהה וגעגועים.

צילום: Shutterstock

ישראל ממשיכה לעמוד במבחנים קשים, ביטחוניים, מוסריים ולאומיים, ונדרשת פעם אחר פעם לגלות את מיטבה: את חוסנה, את אנושיותה, את עמידתה, ואת יכולתה להמשיך ולבנות גם מתוך כאב.

יום העצמאות מזכיר לנו את האחריות והמחויבות לשמור על הבית, לחזק את יסודותיו, להגן על חירותו, לרפא את שבריו ולהנחיל לדורות הבאים מדינה הראויה לגודל ההקרבה שנשאה אותה על כתפיה.

ביום הזיכרון נרכין ראש בענווה ובכאב לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. נחבק בלבנו את המשפחות שנושאות את החסר יום יום, שעה שעה.

לעולם יפרצו מתוך יום האבל המצמית כל נפש בישראל, התעלות והתפעמות על תקומתנו המופלאה.

דבר אינו מובן מאליו. חרף המחלוקות, חרף הימים הסוערים, מדינת ישראל היא פלא של רוח אנושית יוצאת דופן, של החייאת שפה עתיקה, של חלום ויצירה, של העלייה, של התיישבות והפרחת השממה, של בנייה, יצירה ושגשוג.

מי ייתן וימים אלה יחזקו בנו את תחושת השותפות, יעמיקו את אחריותנו זה לזה, ויזכירו לכולנו כי המשותף לנו גדול מכל מחלוקת. מי ייתן ונמצא בתוכנו את הכוח לזכור בלי להישבר, להתאבל בלי לאבד תקווה, ולשמוח בלי לשכוח.

יהי זכר הנופלים ברוך וחתום בליבנו. ותהא עצמאותה של מדינת ישראל נטועה באמת, בצדק, באחריות ובתקווה.

יוסי פתאל וצוות הלשכה