ארקיע להאנוי במחלקת עסקים: כשהדרך הופכת לחלק מהטיול

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

לאחר הפסקה בעקבות המצב הביטחוני, ארקיע החזירה את הקו הארוך ביותר שלה עם טיסה שבועית ישירה להאנוי בימי רביעי מנתב״ג ובחזרה.

מי שעוקב אחרי שוק התעופה הישראלי יודע שארקיע הייתה בין הראשונות לזהות את ההתלהבות הישראלית מווייטנאם, הרבה לפני שהפכה ליעד “חם” באמת. כבר בחורף האחרון הציבה החברה על הקו מטוס רחב גוף חכור עם קיבולת גבוהה, כדי לתת מענה לביקוש שהלך ותפס תאוצה.

הקו אמנם נעצר בעקבות המלחמה עם איראן, אך כעת הוא חזר, ולשמחת לא מעט מטיילים וחובבי תעופה, גם אנחנו זכינו לעלות עליו.

הגענו לטיסה כחלק מפרויקט “וייטנאם מהודר”, במטרה ללמוד את היעד החדש והמסקרן ולהנגיש אותו גם לשומרי כשרות ושבת, ועל הדרך, החלטנו לבדוק איך נראית חוויית מחלקת העסקים של ארקיע בקו.

החוויה מתחילה כבר בנתב״ג

כמו בכל ביזנס קלאס שמכבד את עצמו, גם כאן החוויה מתחילה הרבה לפני שעולים למטוס. לנוסעי המחלקה הוקצה תור צ’ק-אין נפרד, מה שהפך את תחילת הדרך לרגועה משמעותית. לזה מצטרפים כמובן משקל כבודה מוגדל ותיעדוף בתהליך הבידוק הביטחוני.

אחרי השיקוף המשכנו ללאונג’ Aspire החדש בזרוע E - טרקלין שמצליח לספק בדיוק את מה שנוסע לטיסה ארוכה צריך לפני המראה: מקום שקט להתרווח בו, אוכל טוב ואווירה רגועה.

בטרקלין חיכו מגוון סלטים, גבינות, מאפים, פיצה טרייה מהתנור, מרק חם, משקאות קלים ואלכוהול. בהחלט מקום נעים להעביר בו את הזמן לפני טיסה של כמעט 11 שעות.

גם בבורדינג הורגש ההבדל, עם תור Priority ייעודי לנוסעי מחלקת העסקים.

המטוס: לא הכי צעיר, אבל בהחלט מכובד

הטיסה בוצעה במטוס חכור של חברת Hifly, איירבוס A330-200 בן 18 שנה. נכון, זה לא דרימליינר נוצץ מהדור החדש, וחובבי תעופה ישימו לב לזה מיד. אבל לזכותו ייאמר שהמטוס היה מתוחזק היטב והרגיש במצב טוב מאוד.

בכניסה למטוס הצוות קיבל אותנו בחיוך והפנה שמאלה, מעבר לווילון, אל מחלקת העסקים בתצורת 2-2-2.

המושב עצמו רחב ונוח, והכי חשוב בטיסה כזו - נפתח למיטה מלאה. בטיסה לילית ארוכה להאנוי זה כבר לא “פינוק”, אלא משהו שעושה הבדל אמיתי בחוויית הטיסה.

השירות: הרבה מעבר למה שציפיתי

כאן הופתעתי לטובה. לצד הצוות הזר של Hifly, על הסיפון היו גם אנשי צוות של ארקיע דוברי עברית, כולל פרסר (מנהל שירות בטיסה) ודיילים ישראלים. הפרסר בטיסה, עידו, הפגין שירות מוקפד ומקצועי, וכבר מהרגע הראשון היה ברור שהמחלקה מתנהלת לפי כללי הטקס של ביזנס קלאס אמיתי.

זה התחיל עם וולקאם דרינק ומגבות חמות לריענון, המשיך בשאלות אישיות על העדפות אוכל, שתייה ותזמון הארוחה, ונמשך לאורך כל הטיסה בשירות קשוב, זמין ומאוד מקצועי. סבב השירות הראשון כלל שתייה קלה או אלכוהולית לצד פיצוחים קלויים, ובהמשך הוגשה הארוחה המרכזית.

למנה העיקרית הוצעו בחירה בין בקר, עוף או דגים, והכל הוגש בצורה מכובדת על מפה לבנה, עם כלי הגשה נאים וסכו״ם מתכתי - בדיוק כמו שמצפים במחלקת עסקים. אני בחרתי במנת המהדרין של בד״ץ “המשביע”, ולשמחתי היא הייתה מוצלחת מאוד.
הארוחה אף הוגשה עטופה בכיסוי כפול - פרט קטן שנוסעי המהדרין בהחלט ישימו לב אליו ויעריכו.

אחרי הארוחה עברתי לבדוק את ערכת הנוחות שחיכתה במושב. הקיט הגיע בתוך תיק נסיעות שימושי וכלל לא מעט פינוקים: מסכת עיניים, גרביים ממותגות, מוצרי היגיינה וטיפוח, ואפילו מסכת פנים.

מערכת הבידור עצמה פעלה באמצעות טאבלטים אישיים שחולקו לנוסעים, עם תוכן ישראלי של סדרות וסרטים.

Wi-Fi אין כאן, וזה אולי אחד החסרונות הבולטים במוצר - אבל איכשהו, דווקא בטיסה כזו, זה גם הכריח אותי להתנתק באמת.

הורדתי את המושב למצב מיטה, סידרתי כרית ושמיכה, עצמתי עיניים, והדבר הבא שאני זוכר זה שהתקרבנו להאנוי להתעורר לארוחת בוקר ישראלית מפנקת למהדרין של ״המשביע״.

לפעמים, בטיסה ארוכה, זו כנראה המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת למחלקת עסקים. להתנתק להתרווח, ולישון טוב ורגוע.