ישראל רשמה הישג ענק באיכות האוויר, אבל הנתון הזה צריך להדאיג את כולנו

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

לרגל יום איכות הסביבה הבין-לאומי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת לקט נתונים מקיף המציג את מצבה הסביבתי של מדינת ישראל. הנתונים מגלים כי המודעות הגוברת לנושאי סביבה אכן מובילה לשינויים חיוביים בשטח, בראשם ירידה חדה בפליטות של מזהמי אוויר מרכזיים. עם זאת, המשק הישראלי עדיין מתמודד עם אתגרים משמעותיים בתחומי הטיפול בפסולת, פליטת גזי חממה ומטרדים מקומיים המשפיעים ישירות על איכות חיי התושבים בערים הגדולות.

נפרדים מהפחם: פליטות מזהמי האוויר בצניחה

הבשורה החיובית ביותר בלקט הנתונים נוגעת לאיכות האוויר. בין השנים 2000 ל-2024 נרשמה ירידה דרמטית ומתמשכת בפליטת מזהמי אוויר שמקורם בשרפת דלקים.

הגופרית הדו-חמצינית רשמה את הצניחה החדה ביותר עם ירידה של 94 אחוזים. פליטות החומר החלקיקי המרחף פחתו ב-88 אחוזים, ועופרת רשמה ירידה של 87 אחוזים. גם בתחמוצות החנקן (71 אחוזים), בפחמן החד-חמצני (66 אחוזים) ובפחמימנים (49 אחוזים) נרשמו מגמות שיפור עקביות.

בלמ"ס מסבירים כי השיפור המרשים נובע בעיקר משני ענפים מרכזיים: ייצור חשמל ותחבורה יבשתית. המעבר המסיבי של תחנות הכוח משרפת פחם ומוצרי נפט לשימוש בגז טבעי יעיל ונקי יותר, הפחית את פליטות הגופרית הדו-חמצנית והחנקן מתחנות הכוח ב-90 וב-80 אחוזים בהתאמה. בתחום התחבורה, השיפור באיכות הדלקים וכניסתם של כלי רכב חדישים ומזהמים פחות במקום המכוניות הישנות, הובילו לניקוי משמעותי של כבישי הארץ.

גזי החממה יציבים, אך פליטות המיזוג מזנקות

בניגוד למזהמי האוויר המקומיים, זירת גזי החממה מציגה תמונת מצב סטטית יותר. סך פליטות גזי החממה בישראל עמד בשנת 2024 על 78.1 מיליון טונות. בעשור האחרון נשמרת יציבות יחסית בתחום זה, כאשר התנודות הקלות נובעות בעיקר משינויים בתמהיל הדלקים המשמשים לייצור חשמל.

צריכת האנרגיה נותרה מקור הפליטה המרכזי של גזי החממה בישראל, והיא אחראית ל-77.8 אחוזים מכלל הפליטות. מקורות משמעותיים נוספים הם פסולת (10.8 אחוזים) ושימוש בגזים המכילים פלואור (5.9 אחוזים). נתון מדאיג חושף כי מאז שנת 2008 נרשם זינוק של 150.9 אחוזים בפליטת גזים המכילים פלואור, המשמשים בעיקר למערכות קירור ומיזוג אוויר, לצד עלייה של 33.7 אחוזים בפליטות שמקורן בהטמנת פסולת.

בהשוואה בין-לאומית, מצבה של ישראל מעודד יחסית בכל הנוגע לפליטה לנפש. בשנת 2023 עמדה הפליטה הממוצעת של ישראלי על 8.03 טונות גזי חממה, נתון נמוך מהממוצע במדינות ה- OECD עומד על 10.44 טונות לנפש.

תושבי תל אביב וחיפה סובלים מזיהום ומעודף רעש

השיפור במדדים הלאומיים לא תמיד מורגש ברחובות הערים. סקר עמדות שבוצע בשנת 2025 מראה כי זיהום האוויר והרעש מהווים מטרד יומיומי עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה הבוגרת. קרוב לשליש מהתושבים (28.4 אחוזים) דיווחו כי זיהום האוויר באזור מגוריהם מפריע להם, ו-33 אחוזים מתלוננים על רעש מחוץ לדירה.

המטרדים מורגשים בעוצמה גבוהה במיוחד במרכזים האורבניים הצפופים:

• תל אביב-יפו: ניצבת בראש טבלת הרעש העירוני, כאשר כמעט מחצית מהתושבים (48.5 אחוזים) מתלוננים על מפגעי רעש, לצד 37.5 אחוזים המוטרדים מזיהום האוויר בעיר.
• חיפה: מובילה בשיעור התושבים שזיהום האוויר מפריע להם באופן ישיר עם 39.5 אחוזים.
• ירושלים: מציגה נתונים מתונים יותר בנושא זיהום האוויר (27.1 אחוזים), אך מטרדי הרעש מפריעים ל-39.3 אחוזים מהתושבים. בסקר נרשמו גם הבדלים תרבותיים, כאשר בירושלים הרעש מפריע ל-42.3 אחוזים מהתושבים היהודים לעומת 35 אחוזים מהתושבים הערבים.

כדי להתמודד עם אתגרים אלו, המגזר הציבורי נדרש להוצאות כספיות כבדות. בשנת 2023 הסתכמה ההוצאה הציבורית לשמירה על הסביבה ב-20.8 מיליארד שקלים. נתח הארי של תקציב זה הופנה לטיפול בפסולת (39.7 אחוזים), לטיפול בשפכים (27.3 אחוזים) ולשמירה על החי, הצומח והנוף (26.5 אחוזים).

תחתית הדירוג במִחזור: ישראל הרחק מאחורי אירופה

האתגר הגדול ביותר של ישראל נותר הטיפול בפסולת הביתית. בשנת 2024 נאספו ברשויות המקומיות 6.38 מיליון טונות של פסולת, נתון המתרגם ל-645 קילוגרמים של אשפה בשנה לכל תושב, עלייה של שני אחוזים לעומת השנה הקודמת.

מתוך כמויות האשפה האדירות האלו, רק 24.4 אחוזים הועברו למִחזור (כ-1.6 מיליון טונות). עיקר הפסולת הממוחזרת מורכב מחומר אורגני (636.7 אלף טונות, שרובו הגדול עבר טיפול מקדים לייצוב וצמצום נפח לפני הטמנה) ומנייר, עיתונות וקרטון (263.7 אלף טונות). מרבית המִחזור בישראל (כ-80 אחוזים) מבוצע באמצעות הפרדה בתחנות מעבר ייעודיות, ורק כ-20 אחוזים מופרדים במקור על ידי התושבים בבתים.

בחלוקה לפי ערים גדולות, בת ים מובילה את מהפכת המִחזור המקומית עם 39.8 אחוזים של פסולת המועברת למִחזור. אחריה ברשימה חולון (38.7 אחוזים), רמת גן (37.8 אחוזים), ירושלים (37.4 אחוזים) ותל אביב-יפו, שמציגה נתון יפה אך מעט נמוך משכנותיה עם 36.5 אחוזי מִחזור עירוני.

למרות המאמצים ברשויות מסוימות, תמונת המצב הבין-לאומית עגומה. בהשוואה שבוצעה בשנת 2023, ישראל דורגה במקום ה-20 מתוך 22 מדינות OECD שדיווחו על נתוני מִחזור. עם 25.3 אחוזי מִחזור באותה שנה, ישראל משתרכת הרחק מאחורי ממוצע ה-OECD העומד על 57 אחוזים של פסולת עירונית המופנית למִחזור - נתון המצביע על פער עצום שישראל תיאלץ לסגור בשנים הבאות.