קנס של עד 3,000 אירו על חופשה תמימה: היעדים הפופולריים שמחמירים את החוקים לתיירים

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

יעדי תיירות פופולריים ברחבי העולם מחמירים את הכללים במטרה להתמודד עם עומסי התיירות ולשמור על אתרי טבע ומורשת. מי שלא יכיר את החוקים החדשים עלול למצוא את עצמו משלם קנסות של עד 3,000 אירו.

מספר שיא של מטיילים ממשיך לפקוד את יעדי התיירות המבוקשים בעולם, ובתגובה ממשלות ורשויות מקומיות מאמצות שורה הולכת וגדלה של תקנות חדשות, שחלק גדול מהמבקרים כלל אינו מודע להן.

מתשלום רק כדי להיכנס לעיר היסטורית, דרך איסור להביא שמשייה או מגבת לחוף ועד הגבלות שונות שנועדו להגן על אתרי טבע רגישים - הרשויות מסבירות כי מטרת הצעדים היא לשמור על אתרי מורשת, להגן על הסביבה ולשפר את חוויית הביקור.

להלן כמה מהחוקים יוצאי הדופן ביותר שעלולים להשפיע משמעותית על תקציב החופשה שלכם אם לא תכירו אותם מראש.

איטליה: אל תביאו שמשייה או מגבת לחוף

אם אתם מתכננים לבקר בקיץ בחוף פונטה מולנטיס (Punta Molentis) שבאי סרדיניה, מומלץ להשאיר את השמשייה בבית.

עיריית וילאסימיוס (Villasimius) אסרה על מבקרים בני 10 עד 65 להכניס שמשיות אל החוף המוגן. רק משפחות עם ילדים מתחת לגיל 10 ומבוגרים מעל גיל 65 רשאים להשתמש בשמשייה אחת. בנוסף נאסר להציב גזיבו, אוהלים או כל מבנה הצללה אחר.

לדברי הרשויות, ההחלטה התקבלה כדי לשפר את יכולת הפינוי במקרה של שריפות יער, לאחר ששריפות שפגעו באזור בשנים האחרונות המחישו את הסיכון, וכן כדי להגן על הסביבה הרגישה של החוף.

למרות שהמשטרה המקומית מוסמכת לאכוף את ההנחיה, העירייה לא פרסמה קנס רשמי על הפרת האיסור. עם זאת, אם מסתמכים על תקנות דומות בעיירות חוף בספרד, השארת שמשייה בניגוד להוראות עלולה לגרור קנס של עד 750 אירו.

Punta Moleltis, סרדיניה. צילום: Shutterstock

גם מגבת פשוטה עלולה לעלות לכם 100 אירו

בחוף לה פלוסה (La Pelosa) שבסרדיניה קיים חוק יוצא דופן נוסף: חל איסור להניח מגבת בד או פאראו ישירות על החול.

הסיבה לכך, לפי הרשויות, היא שסיבי הבד לוכדים את גרגרי החול הייחודיים של החוף ותורמים לשחיקתו.

מי שיפר את ההנחיה צפוי לקנס מיידי של 100 אירו.

במקום מגבת בד מתבקשים המבקרים להשתמש במחצלות קש או במבוק.

בנוסף, בכל חופי סרדיניה חל איסור להוציא חול, חלוקי נחל או צדפים כמזכרת מהביקור. הקנסות על עבירה זו נעים בין 500 ל-3,000 אירו, בהתאם לחומרת המקרה.

סרדיניה, איטליה. צילום: Shutterstock

ונציה: תשלמו רק כדי להיכנס לעיר

בשנת 2026 הרחיבה ונציה את מערכת דמי הכניסה לעיר.

בימים עמוסים נבחרים בין אפריל ליולי, מבקרים המגיעים לעיר ליום אחד בלבד מחויבים להירשם מראש באתר האינטרנט ולשלם 5 אירו אם ההרשמה מתבצעת מראש, או 10 אירו במקרה של הרשמה ברגע האחרון.

לאחר התשלום מקבלים המבקרים קוד QR, שאותו יכולים הפקחים לסרוק בנקודות שונות ברחבי העיר.

מי שלנים בוונציה פטורים מתשלום, אך גם הם מחויבים לבצע רישום מראש.

לדברי עיריית ונציה, המהלך נועד לווסת את מספר המבקרים ולהפחית את העומס על אחת הערים המתוירות ביותר בעולם.

מבקרים שלא יירשמו או לא ישלמו את האגרה צפויים לקנסות של 50 עד 300 אירו, בנוסף לחובת תשלום דמי הכניסה עצמם.

ונציה, איטליה. צילום: Shutterstock

יפן: הטיפוס להר פוג'י מחייב הזמנה מראש ותשלום

גם יפן הנהיגה השנה את אחד השינויים המשמעותיים ביותר בתחום תיירות ההרים בעשורים האחרונים.

מטיילים המבקשים לטפס במסלולים הפופולריים של הר פוג'י נדרשים מעתה לבצע הזמנה מראש באופן מקוון, לשלם דמי טיפוס חובה בסך 27 דולר, ולהקפיד על מכסת המבקרים היומית שנקבעה לכל אחד מארבעת מסלולי העלייה המרכזיים: יושידה (Yoshida), פוג'ינומיה (Fujinomiya), סובאשירי (Subashiri) וגוטמבה (Gotemba).

לדברי הרשויות ביפן, דמי הכניסה נועדו לממן את תחזוקת המסלולים, לתמוך במאמצי שימור הסביבה ולשפר את בטיחות המטיילים, בין היתר באמצעות צמצום תופעת הטיפוס הלילי המסוכן.

אמנם לא נקבע קנס כספי למי שלא יבצע הזמנה, אך מטיילים שיגיעו ללא הרשמה תקפה או לאחר כניסת מגבלות הכניסה לתוקף עלולים להידחות ולא יורשו לעלות להר.

הר פוג'י, יפן. צילום: Shutterstock

באלי: אגרת תייר חדשה לכל מבקר

גם האי באלי שבאינדונזיה הצטרף לרשימת היעדים שגובים תשלום מיוחד מתיירים.

כל מבקר בינלאומי המגיע לבאלי מחויב לשלם אגרת תיירות בסך של כ-9 אירו, אותה ניתן לשלם מראש באתר ייעודי או באמצעות אפליקציה.

לפי ממשלת אינדונזיה, הכספים מיועדים למימון פעולות לשמירה על הסביבה, טיפול בפסולת והגנה על המורשת התרבותית הייחודית של האי.

האגרה משולמת פעם אחת בלבד במהלך השהות בבאלי. כלומר, מטיילים שיעזבו את באלי ויבקרו באזורים אחרים באינדונזיה ולאחר מכן יחזרו לאי - לא יידרשו לשלם שוב.

לעומת זאת, מי שיעזוב את אינדונזיה ויחזור לבאלי בביקור חדש, יחויב בתשלום האגרה מחדש.

בנוסף, הרשויות בבאלי החמירו את קוד ההתנהגות הרשמי לתיירים. בין היתר, המבקרים נדרשים לכבד אתרים דתיים, להגיע בלבוש הולם למקדשים ולהקפיד על המנהגים המקומיים.

תיירים שלא שילמו את האגרה עשויים להידרש לעשות זאת לפני שיוכלו להמשיך בטיולם או להיכנס לאטרקציות מסוימות.

צילום: Shutterstock

יוון: מגבילים את מספר המבקרים באקרופוליס

משרד התרבות היווני מפעיל כיום מערכת חדשה של כניסה בשעות קבועות מראש והגבלת מספר המבקרים היומי באתר האקרופוליס באתונה, במטרה להפחית את העומס ולשמור על אחד מאתרי המורשת החשובים בעולם, המוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

המהלך מגיע במקביל להשלמת פרויקטי שימור נרחבים באתר, שנועדו להשיב לפרתנון את מראהו ההיסטורי, יותר מ-200 שנה לאחר שהמבנה ניזוק.

הרשויות ממליצות למבקרים להזמין כרטיסים מראש ולהגיע בשעת הכניסה שנקבעה להם.

מבקרים שיגיעו ללא כרטיס תקף או מחוץ לחלון הזמן שנקבע עבורם לא יורשו להיכנס לאתר.

הפרתנון באתונה. צילום: SHUTTERSTOCK

פרו: חובה לנוע במסלולים קבועים במאצ’ו פיצ’ו

פרו החילה מערכת חדשה ומחמירה באתר הארכיאולוגי מאצ’ו פיצ’ו, במסגרתה תנועת המבקרים במקום אינה חופשית עוד.

במקום שיטוט פתוח באתר, התיירים מחויבים כעת לעקוב אחר מסלולים מוגדרים מראש, בהתאם לסוג הכרטיס שרכשו.

האתר חולק לשלושה מסלולים מרכזיים, הכוללים יחד 10 תתי-מסלולים שונים. כל כרטיס תקף למסלול מסוים בלבד, כך שהמבקרים חייבים לבחור מראש אילו אזורים ברצונם לראות.

עלות כרטיס למבוגר למסלול סטנדרטי (1, 2 או 3) נעה בין 37 ל-38 אירו. מסלולים הכוללים גם עלייה להר מאצ’ו פיצ’ו או להר וואינה פיצ’ו (Huayna Picchu) עולים כ-49 עד 51 אירו.

לפי הרשויות, השינויים נועדו להגן על האתר הארכיאולוגי מפני שחיקה ולפזר את עומס המבקרים בצורה שוויונית יותר.

מי שייכנס ללא כרטיס תקף, יסטה מהמסלול המותר או לא יעמוד בתקנות האתר – צפוי להוצאתו מהמקום.

מאצ'ו פיצ'ו, פרו. צילום: Shutterstock

חופי אירופה המוגנים: הגבלות, מכסות ותשלומים

מספר הולך וגדל של חופים מוגנים בדרום אירופה מפעילים כיום מערכות של הזמנה מראש או הגבלת כניסות יומיות בעונת הקיץ, במטרה לשמור על דיונות רגישות, מערכות אקולוגיות ימיות ושיפור חוויית הביקור.

בחופים רבים קיימות גם הגבלות על הקמת אוהלים גדולים, מתקני צל ניידים וציוד חוף רחב היקף.

בסרדיניה, למשל, הכניסה לחוף לה פלוסה עולה 3.5 אירו. מטיילים המטפסים לחוף Cala Goloritzè משלמים דמי שימור בסך 7 אירו, הכוללים גם חניה.

בחופים נוספים כמו Cala Brandinchi ו-Lu Impostu נגבה תשלום של כ-2 אירו לכניסה, בעוד שבאזורי החוף המוגבלים של Punta Molentis ו-Porto Sa Ruxi נגבה תשלום של כ-10 אירו לחניה ועוד תשלום נוסף של כ-1 אירו לנוסע (או 3 אירו להולכי רגל).

בחופים Cala Mariolu ו-Cala dei Gabbiani נגבה מס סביבתי של 1–2 אירו, המשולב לרוב במחיר השייט שמביא את המבקרים.

בספרד, הכניסה לחוף Cala Macarella שבמנורקה מחייבת שימוש בשאטל ציבורי בעלות של 4.65 אירו לכיוון או 9.30 אירו הלוך ושוב.

בחופי קוסטה בראווה (כמו Aiguablava, Tamariu ו-Llafranc) הכניסה לחוף חופשית, אך החניה בתשלום של 3 עד 10 אירו ליום.

ביוון, לעומת זאת, חלק מהחופים המוגנים המכונים “חופים לא נגועים”, כמו Pori וחופים באזור הלגונה של מסולונגי, נותרים חופשיים לחלוטין. עם זאת, הם מוגבלים במספר המבקרים על ידי איסור הקמת תשתיות מסחריות כמו מיטות שיזוף או ברים.

בחלק מהאזורים הללו נאסר גם קיום אירועים של יותר מ-10 אנשים וכן השימוש ברמקולים ומערכות הגברה.