חוסן בצל הקרבות: שוק העבודה הישראלי מפגין יציבות

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

שוק העבודה הישראלי בשנת 2025 המשיך להפגין גמישות וחוסן יוצאי דופן, גם תחת צילה המתמשך של מלחמת "חרבות ברזל" ומבצע "עם כלביא" שהתרחש ביוני באותה שנה. על פי דוח מקיף שמפרסם אגף האסטרטגיה במשרד העבודה, המשק הישראלי הציג נתוני תעסוקה חזקים המעידים על שוק הדוק במיוחד.

שיעור האבטלה המותאם הגיע לשפל היסטורי של 3.5% בדצמבר 2025, בעוד שיעור התעסוקה הכללי התייצב על כ-60.3% - נתון הקרוב מאוד לרמות שלפני המלחמה, 61%.

עם זאת, מאחורי נתוני המקרו המעודדים מסתתרים אתגרים מבניים מורכבים, שינוי מגמה חריף בענף ההייטק, פתיחה חסרת תקדים של השוק לעובדים זרים והתרחבות מדאיגה של הפערים הכלכליים בין יישובי קו העימות בצפון לבין שאר חלקי הארץ.

המרדף אחר ידיים עובדות והטלטלה של יוני 2025

אחד המאפיינים הבולטים של השנה החולפת היה המחסור המתמשך והחריף בכוח אדם. שיעור המשרות הפנויות במשק עלה בעקביות לאורך המחצית השנייה של השנה, והעפיל מ-137 אלף משרות ביוני ל-152 אלף משרות בדצמבר, המהוות 4.6% מכלל המשרות במשק.

מחסור זה, שנבע בין היתר מהפסקת העסקתם של כ-100 אלף עובדים פלסטינים בענף הבינוי מאז פרוץ המלחמה, חולל זעזוע רוחבי שגרם לנדידת עובדים ישראלים (בעיקר ערבים ישראלים) לענף הבנייה, ובכך יצר "בורות" תעסוקתיים בענפי המסחר, האירוח והשירותים.

נקודת השפל הדרמטית ביותר של השנה נרשמה בחודש יוני 2025, בעיצומו של מבצע "עם כלביא". בשל הגבלות פיקוד העורף, השבתת מערכת החינוך וסגירת מקומות עבודה לא חיוניים, צנח שיעור התעסוקה באותו חודש ל-53.9% בלבד, ושיעור האבטלה המותאם זינק ל-9.3% , רמה הדומה לזו שנרשמה בימים הראשונים של אוקטובר 2023.

למרות עוצמת הזעזוע, המשק הוכיח יכולת התאוששות מהירה במיוחד: כבר בחודש יולי מחק השוק את רוב הפגיעה, ושיעור האבטלה צנח בחזרה ל-3.4%.

חלק ניכר מיכולת העמידה הזו מיוחס ל"נוהל החירום" הממוסד של עבודה מרחוק; בשיא הלחימה ביוני, זינק שיעור העובדים מהבית לכ-25% מכלל המועסקים במשק, מה שבלם נזק כלכלי כבד ואיפשר רציפות תפקודית רחבה.

המהפכה השקטה בשמיים הפתוחים של שוק התעסוקה

המחסור הכרוני בידיים עובדות אילץ את הממשלה להוביל שינוי מדיניות דרמטי ויסודי בכל הנוגע להיתרי עבודה. לראשונה, מכסות העובדים הזרים לא הוגדלו רק עבור ענפי הבינוי והחקלאות המסורתיים, אלא נפתחו בשיעורים משמעותיים גם לענפי המסחר, התעשייה, והשירותים (ובפרט ענף האירוח והאוכל, שבו שיעור המשרות הפנויות נותר ברמה גבוהה של 8.9%).

כלכלני משרד העבודה מדגישים כי צעד זה היה חיוני לשמירה על הפעילות השוטפת של המשק, אך הוא נושא עימו תופעת לוואי משמעותית: בלימת השכר הריאלי.

למרות שוק העבודה ההדוק, שאמור היה להוביל לזינוק בשכר כתוצאה מתחרות על עובדים, השכר הריאלי הממוצע במשק עלה ב-0.3% בלבד בשנת 2025 לעומת השנה הקודמת. במגזר הפרטי (ללא הייטק) נרשמה עלייה מתונה של 0.9%.

ההסבר המרכזי לכך הוא שהמעסיקים בענפי השכר הנמוך העדיפו להמתין לאיוש המשרות הפנויות על ידי עובדים זרים, במקום להעלות את השכר כדי למשוך עובדים ישראלים.

במקביל, המגזר הציבורי המשיך להוות משקולת על השכר הממוצע, עם ירידה ריאלית של 1.6% בשכר למשרת שכיר, שהושפעה מהפחתת שכר רוחבית של 3.3% כחלק מצעדי הממשלה לאיזון תקציב המדינה.

תפנית מבנית בהייטק וחדירת הבינה המלאכותית

ענף ההייטק, קטר הצמיחה של הכלכלה הישראלית, רשם גידול מתון של 2.3% במספר המועסקים, אך הדוח חושף כי מתחת לפני השטח חל שינוי דרמטי ביחסי הכוחות בשוק.

לראשונה זה שנים, שיעור האבטלה בקרב מפתחי תוכנה עלה ל-3.5%, והיחס בין היצע מחפשי העבודה לביקוש המשרות עלה על 1.0. המשמעות ברורה: תם העידן של מחסור מבני חריף בעובדי טכנולוגיה, והענף נע לכיוון של שוק מאוזן ובריא יותר, שבו כוח המיקוח חוזר חלקית למעסיקים. עליית השכר הריאלית בהייטק עמדה על 0.8% בלבד, רחוק מהזינוקים הדו-ספרתיים שאפיינו את שנת 2021.

במקביל להתייצבות, חדירת טכנולוגיות הבינה המלאכותית (AI) החלה לשנות מן היסוד את תמהיל הביקוש לעובדים. בזמן שהביקוש לתפקידי פיתוח ותכנות מסורתיים חווה קיפאון יחסי, נרשם זינוק חד וחסר תקדים בביקוש למומחי AI, מדעני נתונים (Data Scientists) ואנשי אנליזה מתקדמת.

העמקת הפערים והעלייה המדאיגה בשיעור חסרי המעש

החלק המטריד ביותר בדוח נוגע להתרחבות הפערים החברתיים והכלכליים, הן ברמה הגיאוגרפית והן ברמה המגזרית. יישובי הצפון, שספגו פגיעה קשה וממושכת, מתקשים לשוב למצבם ערב המלחמה.

בקו העימות (0-3.5 ק"מ מהגבול) התייצב שיעור התעסוקה על 74% בלבד בסוף 2025 , נמוך ב-3.6 נקודות אחוז בהשוואה לתקופה שקדמה לאוקטובר 2023. הפגיעה הקשה ביותר בצפון נרשמה בקרב גברים, ששיעור התעסוקה שלהם צנח מ-79% ל-64%, בעיקר בשל ריכוזם הגבוה כמנהלים ועצמאים במגזר העסקי ובשל קשיי השתלבות מחדש לאחר שירות מילואים ממושך. זאת לעומת חבל תקומה בדרום, ששמר על חוסן מרשים ורשם שיעורי תעסוקה הדומים לממוצע הארצי.

ברמה המגזרית, העשור האחרון (2015–2025) מסתיים במגמות הפוכות לחלוטין בין נשים לגברים בקרב הצעירים (בני 25–40):

הנשים רושמות הישגים היסטוריים: נשים ערביות צעירות רשמו זינוק מטאורי בשיעור התעסוקה, שהעפיל מ-38.7% ב-2015 ל-55.4% ב-2025. גם הנשים החרדיות הצעירות הגיעו לשיעור תעסוקה יוצא דופן של 85.4% (ובכך עקפו את הנשים היהודיות הלא-חרדיות), כשהן עוקפות את יעדי הממשלה לשנת 2030 חמש שנים מוקדם מהצפוי.

הגברים מציגים תמונת קיפאון ונסיגה: בקרב גברים חרדים צעירים נרשם קיפאון מוחלט, ושיעור התעסוקה שלהם עומד על 47.3% בלבד, הנתון הנמוך ביותר מכלל קבוצות האוכלוסייה. במקביל, נרשמה עלייה מדאיגה בשיעור חסרי המעש, צעירים שאינם עובדים, לומדים או נמצאים בהכשרה .שיעור הגברים החרדים חסרי המעש כמעט הוכפל מ-6% ל-11%, בקרב גברים ערבים הוא עלה ל-17%, ובקרב גברים יהודים לא-חרדים הגיע ל-10%, בעיקר עקב השפעות מצטברות של שירות מילואים תכוף שקשר את רגלי הצעירים ושיבש את פיתוח הקריירה וההשכלה שלהם.

הדוח מסכם ומדגיש כי חוסנו הכללי של המשק פועל כרגע על "דלק" של ביקושים מקומיים מוגברים וגמישות תפעולית, אך כדי למנוע נזק ארוך טווח לפריון העבודה, נדרשת הממשלה ליישם בדחיפות תוכניות לאומיות ממוקדות: השקעה מאסיבית בתשתיות ובשדרוג ההון האנושי בצפון, ומתן כלים דיגיטליים ותוכניות ליבה לאוכלוסיות הגברים החרדים והערבים, על מנת לעצור את מגמת אי-ההשתלבות במשק.