נסענו למדינה הנחשבת עוינת לישראל - ואז ראינו את דגל ישראל

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

"מה יש לך מאירלנד?", "חשבתי שהם לא אוהבים אותנו", "לא מסוכן לישראלים להסתובב שם?".

בתור מדריך טיולים באירלנד, אני נתקל בשאלות האלה כל הזמן. במיוחד בשנים האחרונות, כשממשלת אירלנד מקפידה להדגיש שוב ושוב את התנגדותה למדיניות הישראלית, והמדינה כולה נתפסת בעיני ישראלים רבים, כאחד המקומות העוינים ביותר כלפינו באירופה. אבל אז, ברגע אחד במהלך הטיול, כל האוטובוס השתתק. הבטנו מהחלון וראינו דגל ישראל מתנוסס בגאון ברחוב ראשי בבלפסט, על מגדל עצום של משטחי עץ. לידו הופיע גם סמל צה"ל וכיתוב באנגלית שהביע תמיכה בישראל. עבור קבוצה ישראלית שהגיעה עם לא מעט חששות, זה היה כמעט בלתי נתפס.

אז מה עושה דגל ישראל בצפון אירלנד? האם כל מה שחשבנו על האירים אינו נכון? התשובה, כמו כמעט כל דבר באירלנד, קצת יותר מורכבת.

בימים טובים, אל על הפעילה לכאן טיסות ישירות מתל אביב. דבלין, אירלנד. צילום: shutterstock

בבלפסט דגל הוא אף פעם לא רק דגל

בלפסט היא בירת צפון אירלנד, שנמצאת באי האירי אבל שייכת לממלכה המאוחדת. הרפובליקה של אירלנד קיבלה עצמאות מבריטניה בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, אך שישה מחוזות בצפון מזרח האי, שבהם היה אז רוב פרוטסטנטי מובהק, נשארו תחת שלטון בריטי. מאז ממשיכה ללוות את צפון אירלנד שאלה בסיסית אחת: לאן היא שייכת?

החלוקה היא באופן כללי בין הקתולים, המזוהים עם אירלנד ושואפים לאיחוד של כל חלקי האי, לבין הפרוטסטנטים, שנאמנים לכתר הבריטי ורוצים להישאר חלק מהממלכה המאוחדת. את הקתולים נהוג לכנות כאן "לאומנים" או "רפובליקנים". את הפרוטסטנטים מקובל לכנות "יוניוניסטים" או "לויאליסטים".

אמנם הסכסוך האלים, שזכה לכינוי "הצרות", הופסק לחלוטין מאז הסכם יום שישי הטוב בשנת 1998, אבל אפשר עדיין לראות את סימניו בשכונות במערב בלפסט, בחומות ההפרדה, בציורי הקיר וכמובן בדגלים: בשכונות קתוליות אפשר לראות דגלי אירלנד, דגלי פלסטין וציורי קיר שמביעים הזדהות עם המאבק הפלסטיני. בשכונות הפרוטסטנטיות בולטים דגלי בריטניה, תמונות של בני משפחת המלוכה, ולצדם גם דגלי ישראל.

התמיכה בישראל אינה מאפיינת כמובן את כל האוכלוסייה הפרוטסטנטית בצפון אירלנד. יש לה שורשים אוונגליסטיים של נוצרים אוהבי ישראל, הזדהות עם בעלות בריתה של בריטניה וארצות הברית, וגם תפיסה של ישראל כמדינה שנלחמת בטרור. אבל יש בה גם לא מעט התרסה כלפי הצד השני. לכן בבלפסט דגל הוא לא רק דגל. הוא מספר מי אתה, באיזה צד אתה ולמי אתה נאמן.

הסיפור הפלסטיני לצד הישראלי על קיר אחד בבלפסט. צילום: ישי שפירא

חומת השלום: מחבלת מהפת"ח לצד חיילת צה"ל ודגל ישראל. צילום: ספיר פרץ

צילום: ישי שפירא

ומה עושה הדגל על ערימת הקרשים?

התמונה שנשקפה לנו מבעד לחלון, של דגל ישראל על מגדל משטחי העץ עלולה להבהיל במבט ראשון. הרי הקרשים האלה מיועדים למדורה. האם גם הדגל אמור להישרף? אבל הסיפור הוא הפוך. בכל קיץ בונות הקהילות הפרוטסטנטיות בצפון אירלנד מדורות ענק לקראת חגיגות 12 ביולי, היום שמציין את ניצחונו של המלך הפרוטסטנטי ויליאם מאורנג' על המלך הקתולי ג'יימס השני בקרב בוין בשנת 1690.

בשבועות שלפני ההדלקה, הופכות ערימות הקרשים למיקום אסטרטגי של תעמולה. תולים עליהן דגלים, סמלים ומסרים פוליטיים. הכל יורד לפני ההדלקה, כך שדגל ישראל לא נתלה שם כדי לבזות אותו, אלא דווקא כדי להביע הזדהות. אגב, זה לא אומר שכל מי שתולה בבלפסט דגל ישראל יודע להסביר את הקונפליקט במזרח התיכון או את ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי פלסטיני. אבל מה זה משנה? תמיד נחמד לראות דגל ישראל במקום שבו מצפים לפגוש עוינות.

פארק הרצוג והוויכוח שלא נגמר

גם בדבלין פגשנו סיפור שממחיש את היחסים המורכבים בין אירלנד לישראל. פארק הרצוג בשכונת רת'גר נקרא על שם חיים הרצוג, נשיאה השישי של מדינת ישראל. הרצוג נולד בבלפסט וגדל בדבלין, לאחר שאביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, התמנה לרבה הראשי של אירלנד. אביו של הרצוג תמך בתנועה לעצמאות אירלנד ואף זכה לכינוי "הרב של שין פיין", בשל קשריו עם מנהיגים אירים כמו איימון דה ואלרה. הפארק נקרא על שמו של חיים הרצוג בשנת 1995, בשנת ציון 3,000 שנה לירושלים.

בשנה שעברה עלתה הצעה של תושבי המקום להסיר את שמו של הרצוג מהפארק, על רקע המלחמה בעזה וההתנגדות למדיניות ישראל. אלא שההצעה עוררה סערה גדולה גם בתוך אירלנד. ראש ממשלת אירלנד ושרת החוץ התנגדו למהלך. הם טענו שמחיקת שמו של הרצוג אינה מחאה לגיטימית נגד ממשלת ישראל הנוכחית, אלא פגיעה במורשת של הקהילה היהודית באירלנד ובאדם שהיה בעצמו חלק מההיסטוריה האירית. בסופו של דבר ההצעה הוסרה מסדר היום בגלל בעיות משפטיות בהליך, ולא התקיימה הצבעה. הוויכוח עצמו עדיין לא הסתיים.

באחד הטיולים שהדרכתי בדבלין, ביקשו המטיילים להגיע במיוחד לפארק. עמדנו ליד אבן ההנצחה והצטלמנו עם דגל ישראל. היה בזה משהו סמלי מאוד. קבוצת ישראלים עומדת עם הדגל בפארק על שמו של נשיא ישראלי שנולד באירלנד, בזמן שבמדינה מתנהל ויכוח אם שמו בכלל ראוי להישאר שם.

פארק הרצוג, אירלנד. צילום: ישי שפירא

אז אירלנד עוינת לישראל או לא?

כמובן שאי אפשר לענות על כך במילה אחת. כמדינה, אירלנד מקבלת לא מעט החלטות שמתנגשות עם עמדותיה ורצונותיה של ישראל. בתקשורת האירית יש עיסוק אינטנסיבי מאוד בסכסוך, ובמרכז דבלין מתקיימות הפגנות פרו פלסטיניות כמעט בכל סוף שבוע. במהלך השנים ראיתי באירלנד דגלי פלסטין, תמונות של יאסר ערפאת בפאבים וכתובות שקוראות לשחרור עזה.

פעם, עוד לפני שבעה באוקטובר, אמרתי לנהג מונית בבלפסט שאני מישראל. הוא הביט בי וענה: "אתה מתכוון פלסטין". אבל בכל השנים שבהן אני חוזר ומטייל באירלנד, כמעט מעולם לא נתקלתי בעוינות אישית. בפברואר האחרון ישבתי בפאב בעיירה ווסטפורט ושוחחתי עם זוג קתולי מבלפסט. דוד של האישה היה חבר ב IRA וישב בכלא הבריטי. היא הסבירה לי בנחרצות שאין לה בעיה עם ישראלים, "רק עם ציונים". כששאלתי מה זה מבחינתה ציונים, היא ענתה: "מתנחלים שכורתים לפלסטינים את עצי הזית". מצאתי את עצמי מסביר לה מהי ציונות, למה היהודים חיפשו בית משלהם ולמה אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להגן על עצמנו. לא הסכמנו כמעט על שום דבר. אבל השיחה נשארה נעימה, ובסופה היא ובעלה הזמינו אותי לפיינט של גינס על חשבונם. ראיתי בזה סימן מעודד.

שירות צבאי בלבנון?

הקשר האירי למזרח התיכון לא נולד רק בשנים האחרונות. אלפי חיילים אירים שירתו במשך השנים בכוחות יוניפיל בדרום לבנון, כחלק מרצונה של אירלנד להשפיע ככח לשמירת השלום במוקדי סיכסוך. כמעט לכל אחד יש קרוב משפחה ששירת שם, או לפחות מכיר מישהו שחזר משם עם סיפור. נהג האוטובוס שלנו בדבלין סיפר לנו שאביו נהרג בלבנון.

לא שאלנו את כל הפרטים, אבל היה ברור שמבחינתו המזרח התיכון אינו רק דיון פוליטי בטלוויזיה. זה סיפור משפחתי וכואב. חוויות כאלה לא תמיד פועלות לטובת ישראל. חיילים אירים ששירתו באזור חזרו הביתה עם זיכרונות משלהם, ולעיתים גם עם ביקורת קשה כלפינו. ועדיין, רוב האירים שפגשתי אינם עסוקים בישראל כשהם קמים בבוקר. הם עסוקים בעבודה, בילדים, בגשם שלא מפסיק ובשאלה אם להזמין עוד פיינט לפני שהפאב נסגר. רבים מהם כמעט אינם פוגשים ישראלים, וכל מה שהם יודעים עלינו מגיע מהחדשות. אולי לכן חשוב דווקא להגיע ולפגוש אותם.

הכרה במציאות המורכבת

אירלנד של השנים האחרונות אינה אותה אירלנד שהכרתי לפני עשור. כמות המהגרים גדלה וגם השיח הציבורי כלפי ישראל הפך חריף יותר. אין טעם להתעלם מכך או לצבוע את המציאות בוורוד. אבל יש באירלנד משהו שלא פגשתי בשום מקום אחר - לבביות, סקרנות, שיחות ארוכות בפאבים ויכולת לא להסכים על כלום ואז להזמין אותך למשקה.

דגלי ישראל ופלסטין באמצע בלפסט הזכירו לנו שגם בקצה האטלנטי של אירופה אנחנו לא יכולים להתחמק מהצרות שלנו בבית. אבל זה גם נתן לנו תקווה שאולי גם סכסוכים שנראים אין סופיים, יכולים בסוף להגיע לפתרון.

הכותב הוא מדריך טיולים ישראלי המתמחה באירלנד ובצפון אירלנד, ומפעיל את האתר אירלנד עם ישי