צ'רצ'יל, ריצ'רד גיר ואנחנו: ביקור מיוחד בסוויטה ההיסטורית בירושלים

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

יש חדרי מלון שאתה זוכר בגלל הנוף, יש כאלה שנשארים בזיכרון בזכות המיטה או ארוחת הבוקר, ויש חדרים שקשה להסביר בדיוק למה הם ממשיכים ללכת איתך גם אחרי שחזרת הביתה. סוויטה מספר 6 במלון אמריקן קולוני בירושלים היא חדר כזה. ישנתי בה לילה אחד, וכבר מהרגע שנכנסתי הרגשתי שאני לא נכנס לעוד סוויטה יוקרתית, אלא לחלל עם אישיות וסיפור משלו.

גם היום המלון מתייחס לחדר מספר 6 בנפרד מחדרי האירוח האחרים בבית הראשי, ובאתר Small Luxury Hotels הוא מוצג כ"סוויטה מספר 6 המפורסמת". אבל לא צריך את התואר הזה כדי להרגיש שמשהו בחדר שונה.

הדבר הראשון שתפס אותי היה מיטת האפיריון. זו מיטה מהסוג שכמעט לא רואים כיום במלונות בישראל, ובסוויטה היא אינה מרגישה כמו אביזר שנועד לייצר אפקט רומנטי, אלא כמו חלק טבעי מהחדר. מסביבה ריהוט עתיק, גילופי עץ מרשימים מעל החלון, עיטורי קיר ותקרה היסטוריים ופרטים קטנים שגורמים לעין להמשיך לחפש.

הסוויטה עצמה אינה מתנהגת כמו חדר מלון מודרני. היא בנויה בשני מפלסים, עם מדרגות פנימיות ומרפסת מיוחדת. במקום להיכנס לחלל אחד גדול ולראות מיד הכול, אתה מגלה אותה בהדרגה. עולה, יורד, מתקרב לחלון, יוצא למרפסת, חוזר פנימה ומרים שוב את הראש אל התקרה.

ויש גם את האמבטיה. מבחינתי זו אחת מאותן אמבטיות שנכנסים אליהן ואחרי כמה דקות כבר אין שום סיבה טובה לצאת. בחוץ נמצאת ירושלים, עיר רועשת, אינטנסיבית ועמוסה בהיסטוריה, ובפנים יש שקט כמעט מוחלט.

סוויטה מספר 6 במלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני

לפני המלון היה כאן ארמון

כדי להבין את הקסם של החדר צריך להבין קודם את הבניין שבו הוא נמצא. אמריקן קולוני לא התחיל את חייו כמלון. המבנה המרכזי היה בית מגורים מפואר שנבנה עבור פאשה עות'מאני ומשפחתו. האתר הרשמי של המלון מתאר אותו כארמון שנבנה עבור הפאשה וארבע נשותיו, לפני שעבר לידי אנשי הקהילה שנודעה לימים בשם המושבה האמריקאית.

שורשי הקהילה עצמה נמצאים בכלל בשיקגו. אנה והוריישו ספאפורד הגיעו לירושלים בשנת 1881 לאחר סדרה של טרגדיות משפחתיות, יחד עם קבוצה קטנה של אמריקאים. הם ביקשו לחיות חיי קהילה ולעזור לתושבי ירושלים. בהמשך הצטרפו אליהם חברים נוספים, ובהם קבוצה גדולה של שוודים, ובשנת 1896 עברה הקהילה למתחם שבו נמצא המלון כיום.

מכאן התחיל בהדרגה גם הסיפור המלונאי. בשנת 1902 חיפש הברון פלאטו פון אוסטינוב, סבו של השחקן פיטר אוסטינוב, מקום ראוי בירושלים עבור אורחיו מאירופה ומאמריקה. אנשי המושבה החלו לארח יותר ויותר נוסעים ועולי רגל מערביים, והאירוח שהתפתח בבית הניח את היסודות לאמריקן קולוני כמלון.

כשיודעים את כל זה, סוויטה מספר 6 מקבלת משמעות אחרת. היא אינה חדר חדש שנבנה בתוך מלון המעוצב בסגנון היסטורי. היא חלק מבית שחי הרבה לפני שהפך למלון.

מלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני

צ'רצ'יל, ריצ'רד גיר ואנחנו

סוויטה מספר 6 היא לא רק אחת הסוויטות המיוחדות באמריקן קולוני. לאורך השנים נקשר שמה לשורה יוצאת דופן של אורחים מפורסמים שהתארחו בה, ובהם וינסטון צ'רצ'יל, בוב דילן, ריצ'רד גיר, רוברט דה נירו, סטינג, אינגריד ברגמן, ג'יין פונדה, מארק שאגאל ואחרים.

קשה להתעלם מהסיפור הזה כשישנים בחדר. אתה מביט במיטת האפיריון וחושב על האנשים שישנו כאן לפניך. עולה באותן מדרגות, יוצא אל המרפסת, חוזר פנימה ומביט בעיטורים שעל התקרה.

רשימת האורחים המפורסמים של אמריקן קולוני כולו ארוכה עוד יותר. המלון אירח לאורך השנים מנהיגים, אמנים, מוזיקאים, סופרים, שחקנים ועיתונאים מכל העולם. בין השמות שהמלון עצמו מציין נמצאים גם לורנס איש ערב ג'ורג'יו ארמאני, מיוצ'ה פראדה, טוני בלייר ומיכאיל גורבצ'וב ועוד רבים אחרם.

סוויטה מספר 6 במלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני

מלון שההיסטוריה באמת עברה בו

אמריקן קולוני הוא לא רק מלון שאסף לאורך השנים רשימה מרשימה של אורחים. האירועים ההיסטוריים הגיעו ממש עד לפתחו. בשנת 1917 נלקח מהמושבה דגל לבן, שיוצר מסדין של אחד מבתי החולים שלה, במסגרת האירועים שליוו את סיום השלטון העות'מאני בירושלים. הדגל שמור כיום במוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון.
זה אולי מה שמבדיל את המקום ממלונות רבים שמשתמשים במילה "היסטורי". כאן ההיסטוריה אינה רק סיפור שמספרים לאורחים. היא התרחשה בתוך המבנים ובסביבתם.

סוויטה מספר 6 במלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני

ירושלים מלפני יותר ממאה שנה

אחד הדברים שאהבתי במיוחד בסוויטה ובמלון הם הצילומים ההיסטוריים. במקרה של אמריקן קולוני הם אינם סתם תמונות בשחור לבן שמישהו קנה כדי ליצור אווירה.

אנשי המושבה האמריקאית הפכו לצלמים חשובים שתיעדו את ירושלים ואת ארץ ישראל מסוף המאה ה-19 ובמהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20. אוסף גדול מעבודתם נשמר כיום בספריית הקונגרס בוושינגטון. חלק מהתצלומים ההיסטוריים מוצגים במלון ומחברים את המבקרים ישירות לעולם שבו חיו אנשי הקהילה.

בעיניי זה משנה לחלוטין את הדרך שבה מסתכלים על התמונות. אלה לא תמונות "של ירושלים הישנה" שנבחרו במקרה. הן חלק מהזיכרון של המקום עצמו.

בלילה, כשחזרתי לסוויטה והסתכלתי שוב על הצילומים, הייתה תחושה מוזרה ויפה של שכבות זמן. ירושלים הישנה על הקירות, ירושלים של היום מחוץ לחלון, ואני באמצע.

צילומים היסטוריים במלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני

ארוחת ערב בגינה ותחושה אמיתית של חו"ל

את ארוחת הערב אכלנו בגינת הקיץ של המלון, והיא מבחינתי חלק בלתי נפרד מהחוויה של אמריקן קולוני. זו גינה מיוחדת ומתפתלת, מלאה בצמחייה ובפינות ישיבה, כזו שלא חושפת את עצמה בבת אחת.

אכלנו סלטים ערביים עשויים היטב, חלומי מטוגן עם פיסטוק שהיה מבחינתי אחת המנות המוצלחות בארוחה, ולסיום אפל שטרודל שהרגיש כאילו עשה עצירה בווינה לפני שהגיע לירושלים.

אבל יותר מהמנות אני זוכר את האווירה. יש בארץ לא מעט מלונות יוקרה, אבל מעט מקומות שנותנים תחושה כל כך חזקה של חו"ל בלי לנסות בכוח לייצר אותה. לרגע אתה יכול לחשוב שאתה בחצר של מלון ותיק באירופה, באיסטנבול או במקום אחר במזרח הים התיכון.

זו מבחינתי אחת התכונות הכי מיוחדות של אמריקן קולוני. הוא ירושלמי מאוד ובינלאומי מאוד באותו זמן.

ארוחת ערב בגינה ותחושה אמיתית של חול. צילום: מתן חצרוני

הבריכה שבה אפשר לחזור מאה שנה אחורה

גם הבריכה הציורית בגב המלון אינה מנסה להתחרות בבריכות הענק של מלונות נופש. הקסם שלה נמצא במקום אחר. בצמחייה, במבנים שמקיפים אותה, באבן ובשקט.
שכבתי שם והרגשתי כאילו אנחנו מאה שנה אחורה. ברור שזו תחושה ולא עובדה, אבל אמריקן קולוני הוא אחד המקומות היחידים בירושלים שבהם הדמיון הזה מגיע כמעט מעצמו. אתה מניח את הטלפון בצד, מסתכל סביב, ולכמה דקות העולם שבחוץ פשוט נעלם.

מלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני

הסיפור שמסתתר בתוך הקרמיקה הארמנית

גולת הכותרת מבחינתי היא דווקא החצר הפנימית. השולחנות המעוטרים בקרמיקה, הצמחייה והאבן הירושלמית יוצרים יחד את אחת הפינות היפות במלון. גם בחללים הפנימיים של המלון אפשר לראות קרמיקה ארמנית מרשימה.

הקרמיקה הארמנית הירושלמית היא הרבה יותר מאלמנט עיצובי. המסורת המקומית שלה התפתחה בראשית המאה ה-20, לאחר שאמנים ארמנים הגיעו לירושלים מאזור קוטאיה שבאימפריה העות'מאנית. בין השמות המזוהים ביותר עם התפתחותה נמצאות משפחות בליאן וקרקשיאן, שהמשיכו את המסורת בירושלים במשך דורות.

נישאן בליאן ומגרדיץ' קרקשיאן הקימו בשנת 1922 בית מלאכה בדרך שכם, לא רחוק מהאמריקן קולוני. הצבעים הכחולים והטורקיזיים, הציפורים, הפרחים והדגמים הצמחיים הפכו עם השנים לחלק בלתי נפרד מהשפה החזותית של ירושלים.

גם למשפחת בליאן יש קשר לעבודות שנעשו עבור אמריקן קולוני, והסטודיו המשפחתי מציג את המלון בין הפרויקטים שבהם שולבו עבודותיו. לכן כשמתיישבים בחצר ומביטים בשולחנות ובאריחים, הקרמיקה אינה רק תפאורה יפה. היא עוד שכבה בסיפור התרבותי של המלון ושל ירושלים.

מלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני

לא מלון שמתחפש להיסטורי

יש היום הרבה מלונות שמנסים לספר סיפור. לוקחים מבנה ישן, משפצים אותו, משאירים קיר אבן חשוף, מוסיפים כמה רהיטים עתיקים ותמונות בשחור לבן ומכריזים שמדובר במלון היסטורי.

אמריקן קולוני אינו צריך לעשות את זה.

המבנה היה כאן לפני המלון. הקהילה חיה כאן. הצלמים עבדו כאן. אורחים מכל העולם עברו במסדרונות האלה. ויותר ממאה שנה של אירוח השאירו שכבות שאי אפשר להזמין מקטלוג של מעצבי פנים.

בסוויטה מספר 6 הרגשתי את זה במיוחד. במיטת האפיריון, בתקרה המעוטרת, בגילופי העץ שמעל החלון, במדרגות, בשני המפלסים, במרפסת, בריהוט ובצילומים ההיסטוריים.

מלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני

גם אחרי לילה אחד נשארו לי תמונות קטנות בראש. המבט ממיטת האפיריון אל התקרה. גילופי העץ העתיקים. הירידה במדרגות. המרפסת. האמבטיה שלא רציתי לצאת ממנה. ארוחת הערב בגינה. הבריכה השקטה. והשולחנות המעוטרים בקרמיקה בחצר הפנימית.

וכן, גם השמות נשארים בראש. צ'רצ'יל, בוב דילן, ריצ'רד גיר, דה נירו וכל האחרים שהתארחו בסוויטה ובמלון לאורך השנים.

אבל כשסוגרים בלילה את הדלת של סוויטה מספר 6, השמות המפורסמים הופכים לפחות חשובים.

נשארים אתה, החדר וירושלים.

וללילה אחד, גם אנחנו היינו חלק מהסיפור.

מלון אמריקן קולוני בירושלים. צילום: מתן חצרוני