חמש דקות מהיקב, עצירה לאמנות והפסקה לקפה: המסלול שיגלה לכם מקומות שלא הכרתם בצפון השרון

חצי האי מנשה הוא אזור שאפשר לעבור בו בנסיעה, אבל כדי להכיר אותו באמת צריך לעצור. להיכנס למשקים, לפגוש את האנשים שמאחוריהם, לטעום יין, קפה ושמן זית, להיחשף לאמנות ולשמוע סיפורים על יוזמות מקומיות שמחברות בין קהילה, תרבות ותיירות.

סיירתי במנשה במסלול "טעימות" אשר הציג צדדים שונים של האזור. בין יישובים, שטחים חקלאיים, אתרי תרבות ועסקים מקומיים, תוכלו גם אתם לבנות יום טיול שמחבר בין טבע, אוכל, אמנות ואנשים.

עגלת הבשר משק בולדס. צילום: אירה מקיינקו

משק בולדס: כשעגלת בשר פוגשת קהילה

את הסיור התחלנו בעגלת הבשר "משק בולדס". העגלה הוקמה ומתופעלת במלואה בידי שי בולדס לזכרו של אחיה דורון בולדס ז"ל, אשר נרצח במתקפת הנובה ב-7 באוקטובר.

חוטים של תקווה. צילום: אירה מקיינקו

לצידה הוקמה באוויר הפתוח תערוכת "סורגות תקווה", העוסקת בכך שגם במצבים הכי גרועים קיימים חוטים של תקווה. הרעיון החל כפרויקט סריגת כובעים לחיילי צה"ל, והפך מאז לתערוכת סריגה קבועה.

סורגות תקווה. צילום: אירה מקיינקו

סורגות תקווה. צילום: אירה מקיינקו

יקב שטיינמץ: יין משפחתי, שמן זית וטרואר

מעגלת הבשר נסענו 5 דקות שלמות ליקב שטיינמץ, שם פגשנו את אפרת, קובי ועומרי שטיינמץ, שמנהלים את היקב המשפחתי.

היקב מייצר כ-1,500 בקבוקי יין בשנה וכ-2,500 ליטר שמן זית, שרובם נמכרים ללקוחות פרטיים דרך אתר היקב ובמכירה ישירה במקום. בין הזנים שבהם משתמשים ביקב נמצאים סירה, גרנאש ומורוודר, לצד יינות רוזה ויינות ייחודיים שהם בלנדים של כמה זנים.

הרוזה שטעמנו היה בעל צבע כהה יחסית וטעים להפליא, ולצידו שתינו גם יין בלנד אדום ויין קינוח מתקתק בסגנון פורט.

יקב שטיינמץ. צילום: אירה מקיינקו

אחד המושגים שחזרו במהלך המפגש הוא "טרואר", מושג צרפתי המתייחס למכלול התנאים שמעצבים את התוצר החקלאי: סוג הקרקע, האקלים, המקום שבו גדלים הענבים וגם האדם שמטפל בהם. כל אלו משפיעים מאוד על התוצרת הסופית.

ולא רק יינות - במשפחת שטיינמץ מגדלים גם זיתים, והם מייצרים שמן זית שזכה בפרס בתחרות ביוון. כעת המשק נמצא לקראת הרחבה משמעותית, ובמקביל מתחילים גם לגדל ולשווק בו פרחים.

יקב שטיינמץ. צילום: אירה מקיינקו

"חותם הדורות": כשהמשפחה הופכת לחומר גלם לאמנות

בגבעת חביבה עברנו לעולם אחר לחלוטין: תערוכה ויצירה שמתעסקות בזיכרון, משפחה והעברה בין דורות, שהקומה במרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה.

העבודות במסגרת "חותם הדורות" עוסקות במה שעובר מאדם לאדם בתוך משפחה, לא רק כסיפור אלא גם כחומר, דימוי וטכניקה.

בתערוכה מציגות שתי אמניות - ליאן שרקייה ועידית קופסקי.

ליאן שרקייה. צילום: אירה מקיינקו

אצל שרקייה נוכח מאוד סיפורה של סבתה, אשר הקימה וניהלה מפעל לייצור בדים. באחת היצירות מופיעים הדפסים ידניים של ידיים המקפלות בדים באופן בו קופלו הבגדים במפעל, ובכך מעתיקות ידיים מדור קודם.

עבודות אחרות של שרקייה מתייחסות גם הן למוצרי טקסטיל שונים, ומיוצרות בשילובי מדיה וחומרים גם הן. אחת העבודות עושה שימוש בבדים, שעליהם הודפסו גלי קול של סבתה של היוצרת, בעודה מספרת לנכדתה על חיי נישואיה ועל ניהול המפעל.

יצירתה של ליאן שרקייה. צילום: אירה מקיינקו

עבודה אחרת מתייחסת לכביסה עצמה ולאופן בו היא מספקת הצצה לעולמם של אנשים: תמונות של כביסת שכניה של ליאן מודפסות על לוכדי צבע המשמשים במכונת הכביסה, ועליהן כתובים במטושטש זכרונותיה של סבתה מהיום בו שבה מירח הדבש לביתה וראתה את כל שכניה מתקבצים על הגגות לראות אילו בדים הביאה עמה.

גם היצירה עצמה בעלת רבדים רבים הלקוחים מעולמות הכביסה והדימוי התרבותי שלה. במידה ותפשטו מעליהן את המסגרות, תוכלו אפילו להריח את ניחוח הכביסה.

יצירתה של עידית קופסקי. צילום: אירה מקיינקו

לצד עבודות אלו, עבודותיה של קופסקי הן עבודות נייר שכוללות דימויים הקשורים לחיי המשפחה שלה, ובייחוד חדר העבודה של אביה. בין השאר ניתן לראות את הכיסא, שעבר בין 3 דורות, מאביה, אליה ואל בנה - וגם את ספרייתו של אביה, שמתעסק בחקר הנצרות, ואת פסלוניו.

החיבור בין משפחה, מלאכה וחומר הוא אחד המוטיבים שחוזרים בעבודות ומציג את האמנות כדרך לשמר זיכרונות ולהעביר אותם הלאה.

המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה. צילום: אירה מקיינקו

המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה. צילום: אירה מקיינקו

גבעת חביבה: אמנות כחיבור בין קהילות

בשיחה עם אילנה פלג, מנהלת קשרי החוץ של המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה, התברר כי המרכז הוא חלק ממארג רחב יותר של פעילות תרבותית וחברתית במקום. במרחב הפתוח שמחוץ לגלריה מוצבות עבודות של אמנים מוכרים, ובהן עבודות של סיגלית לנדאו, מיכה אולמן ואביטל גבע, לצד יצירות כמו "הפרדס" של דני קרוון.

כל חדשות הקולינריה גם בערוץ ה-WhatsApp

במקום מתקיימים גם מפגשים ותוכניות המפגישים בין בני נוער יהודים וערבים, ובהם קורס עבר בשם "בעיניים אחרות", שעסק בניסיון להסתכל על המציאות מנקודת מבט שונה.

גבעת חביבה מפעילה גם תוכנית רזידנסי המיועדת ליוצרים יהודים וערבים, כחלק מהניסיון להשתמש באמנות כמרחב משותף.

המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה. צילום: אירה מקיינקו

לא רק מרכז אמנות: החיים בגבעת חביבה

החוויה בגבעת חביבה אינה מסתיימת באמנות. המקום פועל כמרחב שבו מתקיימות במקביל תוכניות חינוכיות, פעילות חברתית, אמנות וקהילה.

אחד המיזמים הוא בית הספר הבינלאומי, שבו לומדים תלמידים מ-17 מדינות בתנאי פנימייה בכיתות י"א וי"ב, במסגרת תוכנית לימודים לבגרות בינלאומית. לצד הלימודים מתקיימת גם פעילות של מכינה קדם צבאית ולימודי ערבית, כולל מסלולים המכוונים לעולמות התוכן של יחידת 8200.

גבעת חביבה, שנקראת על שמה של הצנחנית חביבה רייך, פועלת כארגון לתועלת הציבור ונשענת במידה רבה על תרומות.

שרקפה בגבעת חביבה. צילום: אירה מקיינקו

שרקפה: עגלת הקפה של גבעת חביבה

לאחר יום עמוס ביצירה והשראה, עצרנו לאכול כריכים, טוסטים ומאפים מפנקים - לצד קפה משובח שנטחן במקום - בעגלת הקפה שכה מזוהה עם גבעת חביבה. במקום מכינים גם פיצות מהטאבון, שייקים, אייס קפה ווניל, ואף גלידות.

העגלה הראשונה של "שרקפה" הוקמה במאור, על גדות נחל מאור, לפני כארבע שנים, מתוך רצונה של שרי איסרליס להגשים את חלומו של בן זוגה, דני איסרליס. לפני כשנתיים נפתחה גם עגלת הקפה הנוספת בה ביקרנו בגבעת חביבה. בעוד שבמאור האווירה משפחתית וקהילתית יותר, בגבעת חביבה התחושה קשורה יותר לסביבה הלימודית והצעירה של המקום.

שרקפה בגבעת חביבה. צילום: אירה מקיינקו

"מתחת לפנס": אמנות ומוזיקה במרחב הפתוח

במהלך הביקור קיבלנו גם הצצה לפסטיבל "מתחת לפנס", שמתקיים בגבעת חביבה זו השנה ה-12.

הפסטיבל משלב אמנות, פיסול, תיאטרון רחוב, מחול, ציור חי, וידאו ארט ופרפורמנס, לצד יצירה משותפת עם הקהל ומופעים מוזיקליים.

השנה צפויים להופיע בין היתר אהוד בנאי, מוניקה סקס, עלמה זהר במופע "פלא" ושחר אבן צור במופע "אגדה חיה". הפסטיבל יתקיים בימי רביעי וחמישי, 30.9-1.10.

לפרטים ולרכישת כרטיסים

שרקפה בגבעת חביבה. צילום: אירה מקיינקו

הסטודיו של זאביק גוטליב: 30 שנה של ברזל, פטיש ויצירה

התחנה האחרונה בסיור הובילה אותנו לסטודיו של זאביק גוטליב, פסל וחרש ברזל שפועל בתחום כבר כ-30 שנה.

העבודה שלו משלבת בין ברזל, תנועה ואיזון. אחת השיטות שבהן הוא משתמש מבוססת על פטיש בעל משקל מאוזן, כך שהדגש אינו על הפעלת כוח פיזי אלא על עמידה נכונה, אחיזה נכונה ותנועה נכונה.

גוטליב מעביר סדנאות לקבוצות, מנהלים וארגונים, שאורכות כארבע שעות או יום שלם ויכולות לכלול גם ארוחה וקייטרינג. ניתן לקיים במקום גם אירועים עם אוכל כשר.

בסטודיו נמצאים פסלים רבים המתבססים על תנועה ועל אקרו באלאנס. בין העבודות שיצר נמצא גם פסל כדורגל בגובה של כחמישה מטרים שנוצר עבור עיריית באר שבע.

הסטודיו של זאביק גוטליב. צילום: אירה מקיינקו

ממילואים בשריון לפסלים וסכינים

אחד הסיפורים שממחישים את החיבור בין חייו של האמן לבין החומר שבו הוא עובד קשור לשירותו הצבאי.

גוטליב משתמש הרבה בברזל ממוחזר, ולצד הפסלים הוא יוצר גם סכינים. מאז תחילת המלחמה יצר יותר מ-1,600 סכינים, מפלדה שהגיעה בין היתר ממפעל לייצור טנקי נמר, שבהם נתקל במסגרת שירות המילואים שלו בשריון.

במסגרת הפרויקט שלו הוא מציע סכין ומנשא במחיר מסובסד ללוחמים ולמילואימניקים, כאשר חלק גדול מהפעילות נעשה כתרומה.

הסטודיו של זאביק גוטליב. צילום: אירה מקיינקו

היכרות עם מנשה דרך האנשים

אזור מנשה אינו מנסה להישען על אטרקציה אחת מרכזית. במקום זאת, הוא מחבר בין שורה של אנשים, עסקים ויוזמות. מיקבים ומשקים קטנים, דרך בתי קפה חברתיים ומרכזי אמנות ועד חללי סטודיו של יוצרים, הסיפור של מנשה עובר בין המקומות והאנשים שמפעילים אותם.

זו אולי גם הדרך הטובה ביותר להכיר את האזור: לעצור, לדבר, לטעום ולהכיר את מי שבחרו ליצור את החיים שלהם דווקא כאן. אתם מוזמנים לקחת השראה מהדרך שעשיתי ולצאת לטיול באזור בעצמכם.

הכותבת הייתה אורחת של מועצה אזורית מנשה.

הסטודיו של זאביק גוטליב. צילום: אירה מקיינקו