3 מיליון שקלים: תביעת ענק בתחום הבנייה

תביעה חריגה הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נגד מנהל מפעל בטון: "העובד ביצע מעילה מתוחכמת בהיקף של כ-2.8 מיליון שקלים באמצעות חיוב וביטול מיידי של עסקאות אשראי תוך שלשול כספי הלקוחות לכיסו"

צילום: Shutterstock

תביעה בסך 3,023,772 שקלים הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע על ידי החברות שיכון ובינוי וסולל בונה תשתיות נגד דוד (דודו) אביטן, תושב ירוחם, אשר שימש החל מאוגוסט 2015 כמנהל מפעל הבטון של החברה במחוז הדרום.

התביעה, שהוגשה באמצעות עורכת הדין נעמה שבתאי בכר ממשרד בכר שבתאי, מייחסת לעובד מעילה שיטתית ומתוחכמת בהיקף כספי נרחב, תוך ניצול בוטה של האמון והסמכויות הנרחבות שהופקדו בידיו.

על פי כתב התביעה, החל מחודש פברואר 2023 פעל אביטן בשיטה קבועה ומתוכננת. תחילה קלט וביצע הזמנת בטון של לקוח במערכות החברה, ולאחר מכן חייב בגינה כרטיס אשראי פרטי שהחזיק. לאחר קבלת האסמכתא המעידה על ביצוע התשלום, העביר אותה להנהלת החשבונות של החברה, שרשמה את העסקה כמשולמת וסגרה את חוב הלקוח בספריה.

אלא שבמקביל לכך, דאג אביטן לטענת התביעה לבטל את העסקה תוך דקות ספורות ולעיתים פחות מכך באותו מסופון, כך שהחיוב והביטול כלל לא הספיקו להיקלט בחברת האשראי והכסף מעולם לא הגיע לקופת החברה. בד בבד גבה אביטן את התמורה ישירות מן הלקוח במזומן או בדרכים אחרות ושלשל את הכספים לכיסו.

בכתב התביעה נטען כי "התוצאה הייתה כפולה: התובעת סיפקה את הסחורה ללא כל תמורה, ובד בבד נמחקה יתרת החוב של הלקוח בספריה באופן שהסווה את המעילה ומנע את גילויה בזמן אמת".

בדיקת החברה העלתה כי בין פברואר 2023 לינואר 2026 בוצעו במסוף החברה 165 עסקאות ביטול בסכום מצטבר של 2,788,358 שקלים, באמצעות 12 כרטיסי אשראי שונים. מתוך 165 הביטולים, כ-93% (153 מקרים) בוצעו תוך דקה אחת בלבד מרגע החיוב, ו-164 מהם בוצעו בתוך שלוש דקות. כל העסקאות סווגו כעסקה טלפונית ללא נוכחות כרטיס.

היקף המעילה צמח משנה לשנה: 531,791 שקלים ב-2023, 683,708 שקלים ב-2024, ו- 1,387,701 שקלים ב-2025.

עוד נטען כי חלק ניכר מהעסקאות נרשמו על שם לקוח בשם יוסף אלשיך, כאשר לימים התברר לחברה כי הנתבע רכש עמו במשותף מערבל בטון בשווי מוערך של כ-360,000 שקלים, וחלקו ברכישה מומן באמצעות מחיקת חובו של הלקוח בספרי החברה בעסקאות המבוטלות.

הודאה במעילה והפרת הסכם הפשרה

בכתב התביעה מצוין כי לאחר חשיפת הפרשה הודה הנתבע במעילה "בפה מלא, תיאר את אופן ביצועה ולא כפר בה". לפנים משורת הדין הסכימה החברה להסדיר את הפרשה בהסכם לסיום עבודה שנחתם ביולי 2026, בעת שהנתבע שהה בסין לצורך רכישת מוצרים לביתו הפרטי.

במסגרת ההסכם הצהיר הנתבע כי הוא "מודה מרצונו החופשי, בנזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מן המעילה", וכי "פעל בניגוד מוחלט להסכם העסקתו, לחובת הנאמנות ולחובת תום הלב שהוא חב כלפי החברה".

במסגרת ההסכם הסכימה החברה להפחית את סכום החוב ולהסתפק בהשבת סך של מיליון שקלים בלבד, לצד התחייבות להעמדת ערבויות, שטרי חוב ושעבוד נכסי מקרקעין בירוחם. ואולם, לטענת החברה, הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית: הוא שילם 965,000 שקלים והותיר יתרה בלתי משולמת של 35,000 שקלים, לא העמיד את מלוא הבטוחות והערבויות הנדרשות, וסירב לחתום על מסמכי השעבוד.

לאור ההפרות העמידה החברה לפירעון מיידי את מלוא סכום החוב המקורי של המעילה, כפי שנקבע בהסכם, בסך 2.8 מיליון שקלים. מתוך סכום זה נוכו הכספים ששולמו בפועל וזכויותיו בגמר החשבון, והיתרה לתשלום עומדת על 1,823,772 שקלים.

לסכום זה הוסיפה החברה תביעה לפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב והאמון בסך 250,000 שקלים, פיצוי מוסכם שנקבע בהסכם בסך 250,000 שקלים, והוצאות הליכי גבייה בסך 100,000 שקלים, כך שסך התביעה הכולל מגיע ל 3,023,772 שקלים.

לצד זאת עותרת החברה לשלילת פיצויי הפיטורים של הנתבע והעברת כספי הפיצויים והתגמולים שנצברו בקופות לידיה. במקביל הגישה החברה תלונה במשטרת ישראל בחשד לגניבה בידי עובד ממעבידו, ונפתחו תיקי הוצאה לפועל שבמסגרתם הוטלו עיקולים על זכויות הנתבע ורעייתו במקרקעין.