פרשת ה"דרייברים" מגיעה לבג"ץ: 69 כתבי אישום בלבד בשש שנים וחצי

עמותת נהגי המוניות עתרה לבית המשפט העליון בטענה להפקרת הענף ולהיעדר מוחלט של מדיניות אכיפה מול תעשייה שחורה המגלגלת כ-7 מיליארד שקלים בשנה; על פי נתוני המדינה, הסיכוי של מסיע בלתי חוקי לעמוד לדין פלילי עומד על כ-0.03% בלבד בשנה

כלי רכב בכבישים. צילום: Shutterstock

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה דחופה לקביעת דיון מוקדם הוגשו לבית המשפט הגבוה לצדק על ידי עמותת "דרך חדשה למען נהגי המוניות", באמצעות עו"ד מתן לקר.

העתירה הוגשה נגד שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד התחבורה, מנכ"ל המשרד, רשות המיסים, משטרת ישראל, רשות שדות התעופה והמפקח על הביטוח.

במסגרת העתירה דורשים הנהגים לחייב את המשיבים לגבש, לאשר ולפרסם מדיניות אכיפה רשמית וסדורה ביחס לתופעת הסעת נוסעים בשכר ללא רישיון ("דרייברים"), לבטל את החלטת משרד התחבורה מיום 25 באוגוסט 2026, ולהקצות כוח אדם ומשאבים להקמת יחידת אכיפה ייעודית.

"אכיפה סמלית"

העתירה אינה מתבססת על הערכות, אלא על נתונים רשמיים שמסר משרד התחבורה עצמו בתשובתו לעמותה מיום 25 באוגוסט 2026. מהמסמך עולה כי בין 1 בינואר 2020 ל-2 ביולי 2026, תקופה של שש שנים ושבעה חודשים, הגיש משרד התחבורה 69 כתבי אישום בלבד בגין הסעת נוסעים בשכר שלא כדין, ממוצע של כ-10.6 כתבי אישום בשנה.

מול נתון זה מוצגים נתוני ועדת הכלכלה של הכנסת, המלמדים כי בישראל פועלים כיום כ-35,000 נהגים פיראטיים, לעומת כ-25,000 נהגי מוניות מורשים בלבד. המשמעות האריתמטית העולה מן המסמכים היא כי סיכוייו של מפר חוק לעמוד לדין פלילי עומדים על כ־0.03% בשנה, קרי אחד לכל 3,300 מפעילים, או העמדה לדין בממוצע אחת ל-3,300 שנות פעילות.

עוד צוין כי בעוד ש-100% מכתבי האישום שהוגשו הסתיימו בהרשעה, מה שמוכיח קלות ראייתית ומשפטית בהוכחת העבירה, בזמן שהיקף האכיפה נותר אפסי.

פגיעה קשה בקופת המדינה

בעתירה נטען לקיומה של "אכיפה בררנית במהופך". על פי דוח מבקר המדינה 75ב, בשנת 2023 לבדה ביצעה המדינה 2,261 פעולות אכיפה יזומות נגד נהגי מוניות מורשים ושומרי חוק, אשר שילמו מאות אלפי שקלים עבור "הזכות הציבורית" (מספר ירוק) ועומדים בבדיקות מחמירות, מונה ומיסוי.

לעומת זאת, בין השנים 2022 ל-2025 ביצע משרד התחבורה כ-2,000 פעולות פיקוח יזומות בלבד נגד מערך המסיעים הפיראטיים כולו, ממוצע של כ-500 פעולות בשנה, המשקף פעולת פיקוח אחת ל-70 שנה לכל מפר.

לפי פרסום מיום 19 בספטמבר 2026 המצוטט בעתירה, היקף הפעילות של התעשייה הפיראטית מוערך בכ-7 מיליארד שקלים בשנה בכלכלה שחורה ללא דיווח, ללא מע"מ וללא מס הכנסה, תופעה שגרעה כ-40% מהכנסותיהם של נהגי המוניות המורשים.

לפי חישוב זה, על כל כתב אישום בודד שהוגש עומד מחזור כספי בלתי מדווח של כ-660 מיליון שקלים. עוד צוין כי מבקר המדינה מצא שעל הפיקוח בענף המוניות כולו מופקדים 2 פקחים במשרה מלאה ו-3 פקחים חוקרים בלבד, שאמורים לפקח על כ-72 מיליון נסיעות בשנה.

שיטת הפעולה ברשתות והסכנה הבטיחותית

בעתירה מפורטת שיטת הפעולה המסחרית והמאורגנת של רשת ההסעות הפיראטית. הפעילות מתנהלת בגלוי בעשרות קבוצות ייעודיות באפליקציות מסרים דוגמת וואטסאפ וטלגרם הכוללות מוקדים, סדרנים ומערכות תוכנה לשיבוץ נסיעות, כאשר המחיר נקבע מתחת למחירון המפוקח והתשלום נגבה במזומן בלבד ללא כל תיעוד.

מוקד פעילות מרכזי נוסף הוא נמל התעופה בן גוריון, שבו ממתינים דרייברים לנוסעים היוצאים מהטרמינל. כדוגמה לקלות שבה ניתן לבצע פעולות אכיפה, צורפו לעתירה צילומי מסך של קבוצת הסעות אחת המונה 603 חברים שפרטי מנהליה ומספרי הטלפון שלהם גלויים לחלוטין.

לצד ההיבט הכלכלי, העותרת מתריעה מפני סכנה מוחשית לחיי אדם והיבטים ביטחוניים. עשרות אלפי נוסעים מוסעים ברכבים פרטיים שלא עברו את מסלול הבדיקות התקופתיות המוגברות של רכב ציבורי, בידי נהגים שלא עברו מיון, הכשרה רפואית או בדיקת עבר פלילי, ללא הגבלת שעות נהיגה וללא כיסוי ביטוחי ודאי במקרה של תאונה.

בעתירה הוזכר פרסום מחודש מאי 2026 בנוגע לתאונה קטלנית בכביש 1 שבה נהרג תינוק, כאשר הנהג המעורב נחשד כמי שפעל כדרייבר. כמו כן צוין כי רשת הסעות אנונימית מהווה פרצה ביטחונית, שכן מתחקירי עבר עלה כי נהגים בלתי מפוקחים הסיעו בעבר שוהים בלתי חוקיים ומחבלים לזירות פיגוע.

העברת אחריות בין משרדי הממשלה

העותרת מדגישה כי אינה מתנגדת לתחרות או לפתיחת השוק ואינה מבקשת מבית המשפט להכריע במבנה הענף או להחליף את שיקול דעת הרשות, אלא תוקפת את אי הפעלת שיקול הדעת והיעדר קיומה של מדיניות כלשהי.

נטען כי במענה לפניית העותרת מחודש אוגוסט 2026, התעלם משרד התחבורה כליל מממצאי מבקר המדינה, לא הציג תוכנית עבודה, יעדים מדידים או לוחות זמנים, והסתפק בהפניית האחריות לסמכות ההשבתה המנהלית של רכבים למשטרת ישראל.

המשטרה מצידה, כך נטען, כמעט אינה רושמת דוחות בתחום בשל סדרי עדיפויות, רשות המסים פועלת במבצעים נקודתיים, וכך נופל הטיפול בתופעה בין הכיסאות. העותרת מבקשת מבית המשפט להורות למשיבים לנמק מדוע לא תגובש מדיניות אכיפה כתובה, מדוע לא יוקם מנגנון עבודה בין משרדי מחייב, ומדוע לא תוקם יחידת אכיפה ייעודית שתתמודד עם התופעה. העתירה נתמכת בתצהירו של יוסי ברמי מטעם העמותה.