פרשת המזוט בנמל אשדוד: המדינה דורשת להרשיע את חברת נמלי ישראל

החדשות של PassportNews בערוץ ה-WhatsApp

דרמה משפטית וסביבתית: פרקליטות המדינה והמשרד להגנת הסביבה הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב הודעת ערעור נגד חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (חנ"י) ונגד מנכ"ל החברה לשעבר, שלמה בריימן. הערעור מופנה נגד פסק דינו של סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופט אור ממון, אשר זיכה בחודש ספטמבר האחרון את חנ"י ובריימן מכתב האישום שהוגש נגדם. כתב האישום המקורי ייחס לחברה עבירה של השבתת קווי דלק שלא כדין ועבירה של זיהום מים, לצד עבירות שיוחסו לבריימן כנושא משרה.

המדינה טוענת בהודעת הערעור, שהוגשה באמצעות עו"ד דן טוניק לפי כתב הסמכה מאת היועץ המשפטי לממשלה, כי בית משפט השלום שגה לחלוטין בפרשנות שנתן לתקנות המים, התעלם משורה ארוכה של מסמכים ועדויות שבכתב, ופסק בניגוד לתכלית החקיקה הסביבתית.

המדינה מבהירה בפתח הודעת הערעור כי אינה מערערת על הממצאים העובדתיים הנוגעים לאירוע פיצוץ צינור המים מינואר 2020 אשר גרם לפגיעה בקו, אלא ממקדת את הערעור בקביעות העקרוניות: היותה של חנ"י מפעילת הקו, החלטתה להשבית את קו המזוט לצמיתות מבלי לנקוט בפעולות המחויבות בחוק, והעובדה כי הותרת דלק בצינור הטמון בקרקע מהווה כשלעצמה עבירה של זיהום מים.

המדינה לבית המשפט: שגגה מהותית בהגדרת מפעיל

במוקד המחלוקת עומד קו דלק תת קרקעי בקוטר 12 צול ששימש להובלת מזוט מבית הזיקוק באשדוד למתקן תדלוק אוניות שהופעל בעבר על ידי החברה המאוחדת לייצוא נפט בע"מ (יונקס). לאחר שיונקס חדלה לפעול במקום והחזירה את השטח לחנ"י, נכשלו ניסיונות לשווק את המתקן לחברות אחרות, וחנ"י פעלה לגריטת המתקן עצמו.

בית משפט השלום קבע כי חנ"י אינה עונה להגדרת מפעיל של קו הדלק שכן לא הוזרם בו דלק בעת שקיבלה את החזקה בו, וסבר כי פעולותיה בקו נבעו מאינטרס כלכלי בלבד. בערעור תוקפת המדינה בחריפות מסקנה זו וטוענת כי מדובר בפרשנות שמרוקנת את החוק מתוכן:

"הפרשנות שהעניק בית המשפט קמא להוראות התקנות אינה מדויקת, ובחלקה אף חוטאת לתכליתן ולמהותן, באופן שעלול להביא להשלכות מרחיקות לכת על היכולת למנוע ולצמצם זיהום מים וגרימת מפגעים מקווי דלק בישראל. פרשנות שכזו עלולה לאפשר למפעילי קווי דלק לחמוק מאחריותם לקיום הוראות התקנות, ובכך לסכל את התכלית העומדת בבסיסן".

המדינה מוסיפה כי ההגדרה בתקנות רחבה בכוונה תחילה וכוללת "אדם שבהשגחתו, בפיקוחו, או בהנהלתו פועל קו דלק או קטע ממנו", ומציינת:

"האם ניתן לקבל מצב שבו הפסקת הזרמת הדלק בקו, בין בשל עבודות תחזוקה, אי אטימות, דליפה או מכל סיבה אחרת כגון שיקולים כלכליים, תביא לכך שהקו לא ייחשב עוד לפועל, וכפועל יוצא מכך יהיה מפעילו פטור מכל חובותיו? פרשנות זו יוצרת לקונה פנימית, החוטאת לתכליתן של התקנות".

מסמכי הפנים של חנ"י נחשפים: מאות טונות מזוט בקרקע

בערעור מפרטת המדינה שורה של מסמכים פנימיים, עדויות ופרוטוקולים מתוך תיק המוצגים, אשר לטענתה מוכיחים כי חנ"י ניהלה בפועל את הקו, שלטה בו, ביצעה בו סיורים שבועיים, ואף הייתה מודעת לחלוטין לכך שפעולותיה אינן עומדות בדרישות החוק.

בין היתר מצטטת המדינה מכתב של ראש אגף נכסים ומסחר בחנ"י אל המנכ"ל שלמה בריימן מינואר 2014, שבו נכתב במפורש:

"בצנרת יונקס (מבתי זיקוק אשדוד ליונקס ומיונקס לרציף 10 בנמל אשדוד) מצויה כמות של כ 500 טון מזוט. צנרת זו מצויה מחוץ לגבולות המתקן, קבורה ברובה מתחת לאדמה. כחלק מהפעילות מתבצעים סיורים שבועיים לאורך הקו לאיתור סימני נזילות".

כמו כן מפנה המדינה לעדותו בחקירה של מנהל הפרויקטים של חנ"י, ירון ארצי, שאישר את החשש מפני הדרישות החוקיות:

"לאור הדרישות של תקנות קווי הדלק, ביקשנו מאפי קגנובסקי להכין מסמך של האלטרנטיבות לטיפול בקווי הדלק. עקרונית כדי לעמוד בדרישות קווי הדלק, היה צורך בהוצאת הקו מהקרקע, אולם הנהלת חנ"י לא הסכימה לפגוע בקווי הדלק כי טענו שהחווה תחזור לפעילות ונצטרך את הקווים. ביצענו ריקון של הקו בעזרת חברת לסיכו. הסיירים של חנ"י ממשיכים לבצע סיורים של קווי הדלק כל התקופה הזאת".

בנוסף, מדגישה המדינה מסמך בטיחות פנימי של רכז הבטיחות בחנ"י, אילן זבולון, מפברואר 2014, שהתריע על הסיכון:

"מאחר וישנו סיכון כי הצנרת תיפרץ ותכולתה תדלוף לקרקע, אגדיר את רמות הסיכון הבטיחותיות באופן הבא: רמה 1 ריקון הצנרת והבאתה למצב FREE GAZ, זה הדבר הנכון ביותר לעשות וזה מה שדורש החוק. המלצתי המקצועית הינה לבצע את המוגדר ברמה 1".

"חוסר תקציבי הוביל להחלטה להעדיף גריטה"

על פי הודעת הערעור, במקום להוציא את הקו מהקרקע או לרוקנו ולאטמו בהתאם לסטנדרטים המחמירים של המשרד להגנת הסביבה, הסתפקה חנ"י בביצוע ריקון גרביטציוני בלבד, שאינו מנקה את הצינור לחלוטין ומותיר בו דלק ומשקעים. את הדלק שנוקז מהקו אף מכרה חנ"י לבית הזיקוק.

המדינה מפנה לעדותו של ירון ארצי בנוגע להחלטות שהתקבלו בלשכת המנכ"ל שלמה בריימן באשר לגריטת המתקנים והקווים:"הוחלט לגרוט את החווה ולגרוט את קווי הדלק, ככלל כל קווי הדלק. בישיבה אצל מנכ"ל חנ"י, שלמה בריימן, הוא מבקש מאיתנו לתעדף את שלבי העבודות. הסיבה היא יש חוסר תקציבי".

כאשר נשאל ארצי בחקירתו מה נעשה בהמשך לגבי קווי הדלק, השיב:"לא נעשה דבר כי כמו שאמרתי לך הנהלת חנ"י העדיפה לבצע תעדוף לעבודות. הוחלט כי קודם תבוצע הגריטה, לאחר מכן קו 10 ואחר יתר הקווים".

לטענת המדינה, העובדה שמתקן הקצה נגרס ואיננו עוד מובילה למסקנה חד משמעית כי הקו הושבת לצמיתות, שכן צינור דלק אינו יכול להתקיים באוויר ללא מתקנים שהוא מחבר ביניהם: "אין חיות לקו ולא מתקבל על הדעת שיישאר קו דלק עם מלאי דלק שאינו מוביל לשום מקום".

הדרישה: הרשעה והחזרת התיק לגזירת הדין

בפרק המשפטי של הערעור מתמודדת המדינה גם עם סוגיית האכיפה הבררנית מול בתי הזיקוק, ומבהירה כי לחנ"י הייתה שליטה בלעדית בתוואי הקו ובקבלת ההחלטות לאחר עזיבת יונקס, ולפיכך ההבחנה בינה לבין גורמים אחרים מבוססת ועניינית.

בסיום הודעת הערעור מבקשת המדינה מבית המשפט המחוזי להתערב בפסק הדין של בית משפט השלום, לקבוע כי חנ"י פעלה כמפעילת הקו והשביתה אותו לצמיתות בניגוד לדין, ולקבוע כי השארת דלק בצינור מהווה עבירה של זיהום מים לפי חוק המים, שהינה עבירת אחריות קפידה:

"מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את הערעור, להורות על הרשעת, חברת נמלי ישראל, בעבירה של השבתת קו דלק שלא כדין ובעבירה של זיהום מים, ולהשיב את התיק לבית משפט השלום לשם בחינת אחריותו של שלמה בריימן לעבירות שיוחסו לו ולשם שמיעת טיעונים לעונש בעניינה של המשיבה 1".