

אזהרה: ענף התעופה ניצב בפני מחסור - עד 2050 יידרשו יותר מ-500 מיליון טונות דלק בר-קיימא
יאט"א מזהירה מפני מחסור בזיכויי פחמן העומדים בדרישות הרגולטוריות עבור חברות התעופה, וקוראת לממשלות לפעול להאצת ייצור דלק SAF ולתמוך ביעד של אפס פליטות נטו
SAF - דלק תעופה בר קיימא. צילום: Shutterstock כל חדשות התעופה גם בערוץ ה-WhatsApp
איגוד חברות התעופה הבינלאומי (IATA) מזהיר כי מאמצי תעשיית התעופה להגיע לאפס פליטות פחמן נטו עד שנת 2050 עלולים להיתקל במכשולים משמעותיים, אם הממשלות לא יפעלו באופן נחרץ יותר בתחום שוק הפחמן ודלק התעופה בר-הקיימא (SAF – Sustainable Aviation Fuel).
במסמך מדיניות חדש, שפורסם לקראת הכנס השביעי לתחבורה אווירית של ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי (ICAO), קורא יאט"א לממשלות לחזק את מנגנון קיזוז פליטות הפחמן העולמי, להסיר אי-ודאות רגולטורית וליצור תנאים טובים יותר להשקעות בדלקים נקיים יותר לתעופה.
מארי אוונס תומסן (Marie Owens Thomsen), סגנית הנשיא הבכירה של יאט"א לקיימות והכלכלנית הראשית של הארגון, טוענת כי לא ניתן להפריד את הפחתת פליטות הפחמן בענף התעופה מהשינוי הרחב יותר במערכת האנרגיה העולמית, שעדיין נשענת על דלקים מאובנים ביותר מ-80% מצריכת האנרגיה העולמית.
אחד החששות המיידיים נוגע לזמינות זיכויי הפחמן במסגרת תוכנית הקיזוז וההפחתה של פליטות פחמן בתעופה הבינלאומית (CORSIA). התוכנית הוקמה באמצעות ICAO בשנת 2016 ונועדה לשמש מנגנון גלובלי אחיד לניהול פליטות מטיסות בינלאומיות, תוך מניעת הסיבוכים הנובעים מהבדלים בין תקנות לאומיות ואזוריות.
לפי נתוני יאט"א, בשנת 2026 משתתפות בתוכנית CORSIA כ-130 מדינות, המכסות כ-60% מפליטות הפחמן הדו-חמצני (CO₂) של התעופה הבינלאומית. שיעור זה צפוי לעלות על 85% החל משנת 2027, כאשר התוכנית תיכנס לשלב השני שלה ומדינות נוספות, ובהן ברזיל, סין והודו, יצטרפו אליה. עם זאת, היצע זיכויי הפחמן העומדים בתנאי הזכאות ממשיך לעורר דאגה.
לפי הערכות יאט"א, חברות התעופה יצטרכו לקזז פליטות בהיקף של 170 עד 236 מיליון טונות של CO₂ בתקופה שבין 2024 ל-2026. נכון לאוקטובר 2026, היו זמינות רק כ-43 מיליון טונות של יחידות פליטה העומדות בדרישות התוכנית.
יאט"א מזהה עיכובים בקבלת אישורים ממשלתיים כאחד המכשולים המרכזיים. מדינות שבהן מתבצעים פרויקטים להפחתת פליטות פחמן נדרשות להנפיק מכתבי אישור (Letters of Authorization), לפני שניתן להעביר את זיכויי הפחמן למדינות אחרות ולהשתמש בהם במסגרת CORSIA. ללא האישורים הללו, גם פרויקטים העומדים בתנאי הזכאות אינם יכולים להציע את זיכויי הפחמן שלהם בשוק הבינלאומי.
יאט"א מתנגדת גם להחלת תקנות פחמן חופפות, ובמיוחד להצעה להרחיב את מערכת הסחר בפליטות של האיחוד האירופי (EU ETS) אל מעבר לגבולות אירופה. לטענת הארגון, הטלת מסים נוספים ואמצעים רגולטוריים אזוריים המתייחסים לאותן פליטות עלולה להגדיל את העלויות, לסבך את העמידה בדרישות הרגולטוריות ולהרתיע השקעות בפרויקטים להפחתת פליטות פחמן.
מעבר לקיזוז פליטות הפחמן, יאט"א מגדיר את דלק התעופה בר-הקיימא כאחד האמצעים החשובים ביותר להפחתת הפליטות בפועל של ענף התעופה. לפי הערכות הארגון, דלק SAF עשוי להיות אחראי לכ-65% מהפחתת הפליטות הנדרשת כדי שהתעופה הבינלאומית תגיע לאפס פליטות נטו עד שנת 2050. אולם, היקפי הייצור הנוכחיים עדיין רחוקים מאוד מהכמויות שיידרשו בעתיד.
ייצור ה-SAF העולמי צפוי להגיע ל-2.4 מיליון טונות בשנת 2026, כמות המקבילה לכ-0.8% בלבד מצריכת הדלק הסילוני העולמית. עד שנת 2050, יידרש ייצור שנתי של יותר מ-500 מיליון טונות. השגת יעד זה תחייב השקעות משמעותיות בתחומים הבאים:
חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים; ייצור ואספקת מימן; חומרי גלם ממקורות חקלאיים; טכנולוגיות ללכידת פחמן; תשתיות תחבורה והובלה; מתקני ייצור תעשייתיים.
יאט"א מזהירה כי על הממשלות לתאם בקפידה את מדיניותן ולהימנע מהטלת חובות לשימוש בדלק SAF לפני שקיימת יכולת ייצור והפצה מספקת. אחרת, חברות התעופה עלולות להתמודד עם עלויות גבוהות יותר, מבלי שיהיה בשוק היצע דלק המספיק כדי לענות על הביקוש.
הארגון טוען עוד כי יש להתייחס לפיתוח דלק SAF כחלק ממדיניות כלכלית ואנרגטית רחבה, ולא רק כעניין הנוגע לענף התעופה. הרחבת הייצור עשויה להועיל גם לענפי החקלאות, לקהילות באזורים כפריים, לביטחון האנרגטי ולפיתוח התעשייה.
יאט"א קוראת לפעולה ממשלתית מתואמת
יאט"א הגישה שני מסמכי מדיניות לכנס התעופה של ICAO, המתמקדים בעתידה של תוכנית CORSIA ובצעדי המדיניות הנדרשים להרחבת ייצור דלק SAF. המסר המרכזי של הארגון הוא שלא ניתן לקדם את קיזוז פליטות הפחמן או את ייצור הדלקים בני-הקיימא בקצב הנדרש, ללא רגולציה יציבה וצפויה והשקעות לטווח ארוך.
עבור חברות התעופה, האתגר כפול: להבטיח גישה מספקת לזיכויי פחמן בשנים הקרובות, ובמקביל לסייע בבניית שוק דלקים חדש לחלוטין, שיוכל לספק מאות מיליוני טונות מדי שנה עד אמצע המאה.
המשמעות לענף התעופה: יאט"א מצביעה על פער עצום בין היקף ייצור דלק SAF כיום לבין הכמות שתידרש בשנת 2050. המעבר לתעופה ירוקה יותר יחייב השקעות עתק, הקמת מתקני ייצור חדשים ושיתוף פעולה בין ממשלות, יצרניות הדלקים וחברות התעופה. ללא הגדלת ההיצע, חברות התעופה עלולות להתמודד עם התייקרות משמעותית של עלויות התפעול ועם קושי לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות.







