מה חושב בכיר בתעשיית התיירות על המצב? מאמר דעה

החודש האחרון היה החודש השחור ביותר בתולדות ענף התיירות התעופה והמלונאות בישראל. אלפים רבים של עובדים - כ-90% מעובדי הענף – יצאו לחופשה ללא תשלום שמשמעותה חוסר וודאות מוחלט לגבי המשך עתידם המקצועי חברות תעופה ביטלו מאות טיסות, ומי שנשאר בכל זאת לעבוד המשיך לתת מענה לנוסעים שביקשו לבטל את נסיעתם/חופשתם המתוכננת לחודשים הקרובים. בימים אלו אני "עובד" מהבית. "עובד", כי בעיניי זו לא ממש עבודה – לאסוף את השברים, לטפל בנפגעים, לחשוב איך נערכים ליום שאחרי. תעשיית התיירות, שכולנו חלק ממנה, היתה בקו הראשון של צונאמי הקורונה שפוקד אותנו. כבר אז, התרענו שאנו עומדים בפני משבר כלכלי רחב היקף, שיגרום למיתון עולמי. חשבתי אז, כמו היום, שמשבר בסדר גודל כזה מצריך קבלת החלטות, ולא סתם קבלת החלטות – אלא החלטות אמיצות, מדויקות, מדודות, חכמות, המבוססות על המידע שכבר נצבר על הנגיף במקומות אחרים ועל דרכי הטיפול. זו לא העת לעשות סיכומים, ואיני רוצה לעסוק בפן הפוליטי, אבל כאשר אזרחי ישראל מתנפלים בהמוניהם על הסופרמרקטים, אוגרים נייר טואלט, ומפיצים שמועות זוועה בוואטסאפ – הם מביעים אי-אמון באלו שידיהם על ההגה שמנווט את הטיפול במשבר. ולא בכדי – אם תעקבו אחר התפתחות קבלת ההחלטות במשבר הזה, תראו כי יותר מדי פעם התקבלו כאן החלטות מהוססות, לא ברורות, כאלו שגם השתנו מהר מאד. ולא רק זאת. לקח זמן רב מדי עד שחלחלה ההכרה כי משבר הקורונה אינו רק אירוע בריאותי, שצריך להיות מנוהל בידי משרד הבריאות, אלא משבר רב-מימדי, 'ברבור שחור' שצריך טיפול במישורים רבים במקביל. ובעיקר – בהיבט הכלכלי. שכן, ללא בריאות אין כלכלה, אבל ללא כלכלה יציבה וחזקה – אין גם בריאות. ואם המשבר יגרע באופן דרמטי מהכנסות המדינה – היא גם לא תוכל לבנות ולתחזק מערכות בריאות ורווחה הדרושות לא רק כדי לצלוח את המשבר, אלא גם בכדי להקים את התשתית העתידית של מערכת בריאות, שתהיה חזקה, חסינה וטובה מזו הנוכחית. אפשר לחלוק על הקו שבו נקטו בוריס ג'ונסון ואנגלה מרקל, שממשיכים בעסקים כרגיל למעט האוכלוסיות המבוגרות, אבל אין אלא להעריץ את האומץ והנחישות שלהם לעמוד מול פני הציבור ולקבל החלטות כל כך נחרצות. אצלנו, להתרשמותי, הלכו בינתיים על 'קצת מכל דבר' – אנחנו קצת עושים סגר כמו הסינים, קצת עושים בדיקות כמו הקוריאנים, קצת עוקבים אחרי האזרחים כמו הטאיוואנים וקצת משלימים עם התפשטות הווירוס כמו הבריטים. ממש קיבוץ גלויות... אני, אישית, סבור שכ'אומת סטארט-אפ' היינו צריכים לבחור בקו הקוריאני, שהוא הדרך היותר אינטליגנטית לטיפול במשבר, אבל איננו בין מקבלי ההחלטות. במישור שלנו אנשי התיירות,התעופה והמלונאים. נדרשות כעת החלטות אסטרטגיות גם בתחום הכלכלי. ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, הצהיר שאף אזרח קנדי לא צריך לחשוש לגבי שכר דירה, טיפול בילדים או רכישת מזון, כי הממשלה תעזור. נשיא ארה"ב טראמפ הזרים 700 מיליארד דולר והפחית את הריבית לאפס, והקוריאנים רתמו את האזרחים לסיוע בתשלום לעבודות שהמדינה מממנת. ואצלנו? הודיעו על הקמת קרן הלוואות בגיבוי ממשלתי, שהיא, במקרה הטוב – טיפה בים (במקרה הרע היא לעג לרש, כי מי ייקח הלוואה במצב כזה של אי-ודאות, ויעמיק את הבור שבו הוא שקוע בלאו הכי?). כאנשי תיירות כולנו חווים את עומק המשבר. אצלנו מדובר באלפים או ברבבות שנפגעים, אבל מאחורינו מצויים מאות אלפים, שגם הם מתחילים לחוש את נזקי המשבר. ואל נא תקלו ראש בנזקים הכלכליים. אם תימשך אווירת המשבר, הצריכה הפרטית תצטמצם באופן משמעותי, הפעילות המשקית תיכנס למיתון, האבטלה תגדל ותוביל פגיעה ישירה גם בהכנסות המדינה, שמשמעותם בין היתר – קיצוץ בתקציבי הרווחה והבריאות. כל אלו מתבטאים, בסופו של דבר, גם בחיי אדם. חשוב לזכור שזו משוואה דו-כיוונית, ללא בריאות אין כלכלה אבל ללא כלכלה בריאה וחזקה גם אין בריאות. כל יום שעובר ללא החלטות אופרטיביות, מתן פיצוי מיידי לחברות, הקפאת מיסים, תשלום מלא של חל"ת ושלל הצעות שהבאנו לממשלה, יגביר את הנטל על הענף ועובדיו ובאופן ישיר כמובן גם על המדינה. כל יום שעובר יתרום עוד יותר לריסוק הענף.  

אני מעוניין לקבל חדשות, עדכונים והודעות פרסומיות מפספורטניוז ואני מסכים לתנאי השימוש ולמדיניות פרטיות.

אל תפספסו

ליסבון מאחורייך: הצצה לפנינה הנסתרת של פורטוגל -פורטו

הכתבה הבאה במדור

אשת טורס תחדל משימוש בביטוי "הדקה התשעים" ו/או "הדקה ה- 90"