מסע שורשים בעקבות הגורילות והשימפנזים ביערות הגשם של רואנדה

"איש לא אהב את הגורילות יותר ממנה. נוחי בשלום, חברה יקרה. מוגנת לעולמים באדמה קדושה זו. כאן הוא ביתך, לכאן את שייכת. את, האישה הבודדה ביער, אהבת את רואנדה ונתת את חייך למען הגורילות בווירונגה. מרכז קריסוקה שהקמת העניק לך שלווה ואהבה, אותן אי אפשר למחות באמצעות שום סכין". ניחשתם נכון. ההספד הזה חקוק על קברה של דיאן פוסי ברואנדה, חוקרת גורילות ההרים האמריקאית הנודעת שנרצחה ב-1985 (בת 53) במכות מצ'טה, כנראה ע"י ציידים לא חוקיים ועל קורותיה מבוסס הסרט "גורילות בערפל" בכיכובה של סיגורני ויבר. אילולא מאבקה ההרואי של פוסי והסרט ההוליוודי, שזכה להצלחה מסחררת (היה מועמד ל-5 פסלונים), ספק אם היינו זוכים לראות כיום גורילות הרים בבית הגידול הטבעי שלהן. אני זכיתי. נרצחה ונקברה ליד הגורילות שכל כך אהבה. קברה של הזאולוגית ד"ר דיאן פוסי, חוקרת גורילות ההרים, ברואנדה. צילום: shutterstock

איך זה מרגיש לפגוש פנים מול פנים (חובה עם מסכה מפאת קורונה ושאר חלושס) קופי אדם המצויים בסכנת הכחדה חמורה? מטה לחמי מכתיבת מילים, אך המפגש הקרוב כל כך בלב ג'ונגל הבמבוק&סירפדים&ושאר צמחים, הותיר אותי חסרת מילים. Speechless. קשה לתאר את יראת הכבוד וההתרגשות למראה הענקים האנושיים למחצה ב-Park National Des Volcans. ואם נתפלסף קצת, אז השהייה במחיצתם, לגמרי מציפה במחשבות על מוצא האדם, והמסקנה: אם אלוהים זה הטבע, כמו שטען שפינוזה, אז גורילות ההרים הן הלב של אלוהים.

ברוכים הבאים ל-Park National des Volcans. צילום: ספיר פרץ

"רכשתם כבר ביטוח לנסיעתכם הקרובה? הזמינו עכשיו ביטוח Touch הכולל כיסוי לביטול!"

604 גורילות הרים חיות בפארק, מתוך כ-1,000 פריטים בסה"כ שנותרו בטבע במשולש המדינות רואנדה-אוגנדה-קונגו. הן מחולקות למשפחות שניתן לפגוש רק חלק מהן. לכל משפחה יש שם משפחה. אנחנו ביקרנו אצל משפחת Susa. "נפלנו" עליה בדיוק בסיאסטה. שני מתבגרים מנמנמים בסבך, בייבי גורילה שרוצה לינוק ואמא קופה שבדיוק מפצחת במבוק, משדרת לו "חאלס, לא עכשיו". אבל השוס, הוא ללא ספק, הסילבר-בק. זכר אלפא. השליט. קשה להישאר אדיש למראה החזה החסון והשרירי של הקינג קונג ולהאמין ש-250 ק"ג של מסת השרירים הזאת, הוא בכלל צמחוני.

אם אלוהים זה הטבע, כמו שטען שפינוזה, אז גורילות ההרים הן הלב של אלוהים. צילום: ספיר פרץ

מחיר: השהייה במחיצתן של הגורילות מוגבלת לשעה אחת בלבד. דקה לא יותר. מי שרוצה יותר, ייאלץ להירשם שוב, לקוות שיהיה מקום בחצי השנה הקרובה ולשלם 1,500 דולר נוספים. זה תג המחיר למפגש בן 60 דקות עם הגורילות. למה יקר כל כך? כלכלה פשוטה - ביקוש שעולה על ההיצע ותיירים שמוכנים לשלם. אגב, אצל השכנות אוגנדה וקונגו, החולקות בבית הגידול הטבעי של הגורילות, תשלמו הרבה פחות: כ-800 דולר באוגנדה וכ-400 דולר בקונגו. ברואנדה מנמקים את המחיר הגבוה במקצועיות, במאמצי שימור עילאיים שנעשים במדינה בהשוואה לשכנות ובעיקר, בהבטחה של 100% לפגוש את הגורילות. מומלץ להוסיף 10 דולר + טיפ לפורטר שעוזר לצלוח את דרך החתחתים ביער, כולל נשיאת תיק. אתם לא רוצים לוותר על שירותיו. נציין עוד כי מכסת המבקרים היומית אצל הגורילות מוגבלת ל-6 מבקרים בסה"כ בכל קבוצה (12 קבוצות ביום) לעומת 8 בקבוצה לפני הקורונה.

דומים לנו יותר משנדמה לנו. צילום: ספיר פרץ כמה גדולים, ככה צמחונים. הסילבר-בק, ראש משפחת susa. צילום: ספיר פרץ חובה לעטות מסכה כדי למנוע הדבקה בקורונה ושות'. כתבת פספורטניוז, ספיר פרץ. צילום: שאנון מרוז

כוכב הקופים, זה כאן

גורילות הרים הן גולת הכותרת של הטיול ברואנדה. דבר לא משתווה לזה. אך ברואנדה, המכונה "ארץ אלף הגבעות", יש עוד הרבה גבעות לכבוש. למשל, מפגש עם שימפנזים בלב יער Nyungwe. טרק מטורף במעבה יער הגשם המרהיב הזה, אומנם לא מתאים לכל ההולכים על שניים (ירידה תלולה וחלקלקה מאוד בהלוך ועלייה קשוחה ובוצית בחזור). אבל מה זה שברי הליכה בהשוואה לאישית לוחצת עם מי שאולי היו אבות אבותינו. ספוילר, זה לא דומה כהוא זה למפגש עם השימפנזים האומללים הכלואים בגן חיות. ביער הגשם הזה מסתובבים מיני קופים בהם שימפנזים, אך הסיכוי לפגוש קמצוץ מהם – תנודתי לכאן ולכאן. בבונים, לעומת זאת, פוגשים ועוד איך פוגשים. חדורי מוטיבציה, פילסנו את דרכנו ביער אחרי הריינג'ר עם המצ'טה. הבוץ והקושי הפיזי, עשו את שלהם וגם אי הוודאות. אבל רגע לפני שבירה, זה קורה. שימפנזה מתגלה בגובה כמה עשרות מטרים על העץ. המצלמות נשלפות והזום מנסה להתפקס על משהו שנראה במצלמת חובבים כמו נקודה שחורה. עוד תמונה ועוד תמונה. הצוואר מתחיל לכאוב וגם רף התסכול עולה. ושוב, רגע לפני שבירה – זה קורה. שימפנזה מגיחה מבין הענפים, יורדת במהירות למטה לאורך גזע עץ אימתני ונעלמת בסבך. גילוי נאות, באוגנדה השכנה זכיתי למפגש שימפנזי מרגש הרבה יותר. שם, ביער Kibale, זכר אלפא ירד מהעץ, התיישב מולנו ותהה מי הקופים הלבנים האלה. ואחרי שהדרווין מיצה אותנו, הוא נתן את השואו האמיתי: זינק ממקומו ותוך כדי ווקאליות מרשימה רץ בין העצים, מאגרף בעוצמה על גזעם של עצי ה-Fig האדירים כדי להראות לכולם מי כאן מלך הג'ונגל. מחזה מפחיד-מרטיט שעורר אינסטינקט של לנוס על נפשנו, אבל זה בדיוק מה שאסור לעשות. חובה לקפוא במקום ולא לזוז. אטרקציה נוספת ביער Nyungwe הוא טרק לגשרים התלויים - Canopy Walk. שלושה גשרים תלויים ומתנדנדים שנבנו ב-2010 ומחוברים זה לזה מעל צמרות העצים. 170 מטר אורכם ו-70 מטר גובהם. בקיצור, אטרקציה וואו. לא לבעלי לב חלש. מחיר: 90 דולר טרק לשימפנזים ו-60 דולר טרק לגשרים התלויים. בן דוד ביער הגשם Nyungwe. צילום: עצמון דגן סלון יופי ביער. צילום: ספיר פרץ

אל תאמינו לחיוך. הטרק לשימפנזים - הקשה בחיי. יותר משביל ישראל. צילום: גולן תומאס

חמשת הגדולים

אז נכון שמבחינת צפיפות בע"ח בכל זמן נתון, הספארי בסרנגטי שבטנזניה משאיר אבק לספארי בשמורת Akagera National Park שברואנדה, אך עדיין מדובר בפיסת טבע אלוהית. בסוואנה הזאת, המשתרעת על שטח של 1,122 קמ"ר במזרח רואנדה, צריך להיאזר קצת בסבלנות ובסוף פוגשים אותם: פיל רוחץ באגם Ihema, ג'ירפות מלחכות צמרת עץ, זברות בחבורה, תנינים על הגדה, היפופוטמים בצ'יל אאוט בבריכה, חזירי בר ומגוון גדול של בעלי כנף, כולל עיט עט על דג. לעומת זאת, לא זכינו לראות אריות, נמרים, קרנפים ותאו - המהווים יחד עם הפילים, את ה-Big 5 - "חמשת הגדולים" של אפריקה. לרצח העם שהתרחש ברואנדה ב-1994 (פרטים נוספים בהמשך), הייתה השפעה הרסנית על הטבע. בשנת 2010, ארגון African Parks לקח על עצמו את ניהול אקגרה בשיתוף שלטונות רואנדה וביחד הצליחו להצעיד את הפארק ממסלול של אבדון למסלול של תקווה. האריות הושבו מחדש ב-2015 ואחריהם הקרנפים השחורים שהושבו לשמורה ב-2017. מספר חיות הבר גדל מפחות מ-5,000 בשנת 2010 ליותר מ-13,000. מחיר: 100 דולר לאדם ו-10 דולר נוספים לאדם ברכב.

ברוכים הבאים לשמורת אקגרה. צילום: ספיר פרץ מגוון רחב של בעלי כנף. צילום: ספיר פרץ עיט עט על דג באקגרה. צילום: ספיר פרץ פיל אפריקאי רוחץ באגם באקגרה. צילום: ספיר פרץ כמה יופי. שמורת אקגרה. צילום: ספיר פרץ תנין אימתני רגע לפני צלילה. צילום: ספיר פרץ

לא לשכוח, כן לסלוח

העוני ברואנדה מחריד. ילדים לבושי סחבות (הס מלהזכיר צעצועים. במקרה הטוב, כדורגל עשוי סחבות), בתי בוץ ודלות זועקת. ואם תרצו לפגוש זקן בא בימים ברחוב, תגלו שזה קשה כמעט כמו לפגוש נמר בטבע. ככה זה, שרק 2.65% מהאוכלוסייה – המונה כ-12.9 מיליון בני אדם - הם בגילאי 65 ומעלה לעומת 11.96% בישראל (נכון לשנת 2020 על פי נתוני ה-CIA האמריקני). אייזיק, הנהג שלנו בטיול, אומר שאין רעב ברואנדה בזכות שפע של גידולים חקלאיים ושאין מה לרחם על המקומיים כי הם בסך הכל די מאושרים. אני לא סגורה 100% על המאושרים. בכל זאת, בימים אלה משתחררים לא מעט בני הוטו שהשתתפו בג'נוסייד המחריד שאירע במדינה ב-1994. למעלה מ-800 אלף בני טוטסי - מיעוט במעמד גבוה, נטבחו במכות מצ'טה אכזריות ע"י בני הוטו - הרוב הנחות ושטוף התעמולה. ה"פתרון הסופי" של בני הטוטסי, על כל שלביו המזעזעים, מתועד בצורה מצמררת במקומות שונים ברחבי המדינה. אנחנו ביקרנו ב-Kigali Genocide Memorial. ב"יד ושם" הזה, בו קבורים בקברי אחים כ-250 אלף בני טוסטי, מספרים את סיפור הרוצחים והנרצחים שחיים היום בשכנות זה לזה. יש בו גם אגף הקרוי "חיים מבוזבזים" המוקדש לג'נוסייד של עמים אחרים, דוגמת שואת העם היהודי. אולם, בניגוד לנו, שגדלנו על המשפט "לא נשכח ולא נסלח", הרואנדים גדלים על "לא נשכח וכן נסלח". זאת, מתוך אמונה שזו הדרך היחידה להשתקם ולצמוח מן האפר. ימים יגידו. בינתיים, זה עובד. כניסה למוזיאון: חינם. פתוח כל ימות השבוע בין השעות 08:00-17:00. בכל יום שבת האחרונה של כל חודש, המוזיאון פתוח בין השעות 10:00-17:00 בשל ה- Umuganda community work המתקיים במדינה (פירוט נוספים על כך בהמשך). כדאי לדעת: יום הזיכרון לג'נוסייד מתקיים ברואנדה בין התאריכים 7-14 באפריל. בתאריכים אלה מקומות רבים סגורים ופעילויות רבות מושבתות. גם בין ה-7 באפריל ל-4 ביולי (בתקופה זו התרחש רצח העם), מתקיימים טקסי זיכרון רבים ברחבי המדינה.

מאות ילדים נטבחו ברצח עם ב-1994. ילדים רואנדים 2022. צילום: ספיר פרץ

לטרוף את רואנדה

אוכל

זה מוזר, אבל ברואנדה אין סצנת אוכל רחוב. גמענו קילומטרים על קילומטרים, וכלום. רון אדם, שגריר ישראל ברואנדה מסביר: "זה לא בתרבות של הרואנדים לאכול בפרהסיה ברחוב ובטח ובטח שלא בפרהסיה עם אדם לבן המכונה כאן Umunzungu. מאידך, יש מקום אחד בצפון קיגאלי שמוכר אוכל רחוב מצוין שנקרא Brochett - שישליק עז על שיפוד. זה קצת מסטיקי ומאתגר, אבל ממש טעים. מוגש עם תפו"א אפוי ועולה חצי דולר". אנחנו סעדנו את מרבית הארוחות שלנו בבתי מלון. האוכל טעים ודי מערבי. אבל פעם אחת, הזדמן לנו לאכול במסעדה אפריקאית טיפוסית - Afrika Bite. האוכל החם מוגש בסגנון בופה בסירי חרס כבדים על גחלים. מה בתפריט? צ'אפטי, אורז, מחית בננה, דלעת, תפוחי אדמה, ממרח שעועית והכל ללא תיבול. האוכל תפל אך אכיל, משביע ואסתטי, אם כי קצת כאבה לי הבטן אחר כך. בדיוק מהסיבה הזו, לא נוסעים לרואנדה לפני שמתחסנים כחודש לפני הנסיעה בטיפוס הבטן, כמו גם בטטנוס, קדחת צהובה, קרום המוח, פוליו וכדורים נגד מלריה (הרשימה משתנה מרופא מטיילים אחד למשנהו). מחיר ארוחה: 3 דולר ועם שתייה 4 דולר.

אוכל במסעדה טיפוסית. צילום: ספיר פרץ

חיי לילה

קיגאלי, בירת רואנדה, היא הלב הפועם. מה זה פועם? תשכחו מסטנדרט מערבי. עם זאת, קיגאלי מפתיעה בזכות גורדי שחקים (במונחי אפריקה) וחיי לילה תוססים. בעיר יש גם בתי קזינו ומקומות בהם אפשר להמר על סוסים וספורט. לדברי השגריר אדם, באזור אצטדיון הכדורגל בעיר, יש לא מעט ברים תוססים וגם ברובע המוסלמי. "זה אחלה רובע. מזכיר קצת את פלורנטין", אומר אדם. (אגב, המסגד הגדול ברובע הזה, נבנה ע"י קדאפי ב-1970). אנחנו הסתפקנו בבילוי בבר Panglin's Burrows הסמוך לרדיסון בלו, המלון בו התאכסנו בקיגאלי. מקומיים שפצחו בריקודים בגרוב אפריקני, עשו לנו את הערב. למרבה הצער, נאלצנו לעזוב את המקום לקראת חצות. הסיבה: רואנדה כולה נכנסה לעוצר לילי מחצות ועד 04:00 שלמחרת בגלל הקורונה. העוצר בוטל יממה אחרי שעזבנו את המדינה. מחיר לדוגמה: 5 דולר לג'ין טוניק ומועבט בט בט בט (לידיעת עדן בן זקן).

שווקים

טיול ברואנדה לא שווה בלי גיחה לשווקים מקומיים, ויש כאלה כמעט בכל כפר. צבעים, ריחות, קולות והמולה רבתי. אנחנו ביקרנו ב-Kimironko, השוק הגדול של קיגאלי. המילה שוק לא מדויקת לגביו. נכון יותר להגדיר אותו כמבוך ענק עם כמות אדירה של דוכנים מקורים וצמודים זה לזה היוצרים רצף. כובעים, בגדים, תכשיטים, נעליים, פירות וירקות, דגים, ביצים, שורה של נשים תופרות קולקציות ססגוניות לפי הזמנה ועוד. והמחירים? מצחיקים (חובה להתמקח). כדאי להקדיש לפחות יממה לשוק המטריף הזה. חוויה אנתרופולוגית בפני עצמה.

ביצים מישהו? השוק הגדול בקיגאלי. צילום: ספיר פרץ

יוקרה על שפת האגם

רואנדה מציעה קולקציה של בתי מלון: מ-זולים ועד יקרים בטירוף. אנחנו דגמנו גם את זה וגם את זה. בחרתי לספר לכם על מלון Cleo Lake Kivu. מה אגיד ומה אומר? הנוף לאגם Kivu, האיים באגם, הטבע, הירוק, השקט והשלווה מסביב, החדרים המרווחים, העיצוב, הספא, ארוחת השף בערב, הצילחות בארוחת הבוקר, המזח ושירת הדייגים העולה מן האגם המרהיב… כל אלה הופכים את השהייה במקום הזה למשהו אחר לגמרי. יקר מאוד אבל שווה למי שהביטקוין מצוי בכיסו. מחיר: החל מ-734 דולר ללילה לזוג. מלון cleo על שפת אגם kivu. יפה, נכון? צילום: עצמון דגן שרים ודגים. דייגים ב-kivu המשתרע על שטח של 2,200 קמ"ר. צילום: ספיר פרץ

10 אנקדוטות מעניינות על רואנדה

1. ידידו הטוב של האדם, הכלב, הוא פרסונה נון גרטה. כמעט ולא רואים כאן כלבים. רון אדם, שגריר ישראל ברואנדה, מסביר שבזמן טבח העם, כלבים אכלו גופות שהיו מוטלות בצידי הדרכים ומאז הרואנדים לא חברים כל כך טובים של כלבים.

2. בכל יום שבת האחרונה של כל חודש, כל המדינה יוצאת ל-Umuganda Community Work. ביום הזה כולם, מהנשיא ועד אחרון התושבים, מתגייסים לנקות ולשפץ את המדינה. זו הסיבה שרואנדה היא אחת המדינות הנקיות ביותר שתבקרו בהן. אין לכלוך ברחובות. הלוואי עלינו. ועוד דבר, אסור להכניס שקיות ניילון לרואנדה. אם תגיעו לשדה התעופה עם שקיות, תידרשו להשליכן בפחי אשפה ייעודיים.

3. נא להתנהג בהתאם. ברואנדה, בדומה למקומות רבים אחרים בעולם, כדאי לכבד את כללי המקום. רק באחרונה, מספר השגריר אדם, היה מקרה של בחורה ישראלית שזייפה תוצאות קורונה, נעצרה והייתה מועמדת למשפט ובסופו להישלח ל-5-7 שנים בכלא. "זה נגמר טוב כי ביקשתי באופן אישי ויוצא דופן מראש המשטרה לזרוק אותה המדינה. אז בבקשה לא לשחק משחקים. לא להתחכם ולכבד את כללי המקום. זאת מדינה מאוד מסודרת".

4. בניגוד למערב, תעלות הניקוז ברואנדה גלויות מעל פני השטח. בלילה התעלות הללו, המנקזות גשמים, הן סכנה ממשית. הן לא מוארות ובשנייה של חוסר שימת לב אפשר לעוף לתוכן ולהיפצע כפי שקרה לכותבת שורות אלה באוגדנה השכנה.

5. הנקודה היהודית: כן, גם ברואנדה יש יהודים - כ-30 בסה"כ. יש גם בית חב"ד בקיגאלי הבירה.

6. בכל מקום ניבטת דמותן של גורילות ההרים: בחנויות מזכרות, על חולצות T שירט, בציורי גרפיטי ואפילו על שטר של 5,000 פרנק רואנדי. (1,000 פרנק רואנדי = 1 דולר).

מטבע מקומי. 1,000 פרנק רואנדי = 1 דולר. צילום: ספיר פרץ

7. אף אחד לא אוהב שדוחפים לו מצלמה לפרצוף שלא בהסכמתו, גם כאן. תבקשו לפני שתצלמו. כמו כן, חל איסור לצלם את לשכת הנשיא, פול אקגמה, ומתקנים צבאיים. במקומות האסטרטגיים, תלויים שלטים האוסרים צילום.

8. אין הרבה כבישים ברחבי רואנדה, אבל על הקיימים (רובם לא מוארים בלילה) מתנהלים חיים שלמים: ילדים משחקים בשוליים, עוברים ושבים עם סלים על הראש, חבורות צעירים מתגודדות עם פאסון ועוד.

סלינו על ראשנו. מראה שכיח בצד הדרך. צילום: ספיר פרץ צילום: ספיר פרץ צילום: ספיר פרץ איך הן עושות את זה? צילום: ספיר פרץ מראה טיפוסי של אישה עמלה כשלפתע כדורגל עשוי סחבות של ילדים מבקיע גול לתמונה. צילום: ספיר פרץ

9. רואנדה – החולקת גבול משותף עם טנזניה, אוגנדה, קונגו ובורונדי – בורכה כמעט בכל טופוגרפיה אפשרית: למעט יציאה לים, יש לה: יערות גשם הנמחקים מהפלנטה בקצב מפחיד, סוואנות, אגמים והרי געש כבויים. את רכסיה/מדרונותיה מנקדים גם אין ספור מטעי בננות, תה וקפה. בקיצור, ירקות ופירות לא חסר במדינה. את רובם יש לנו בארץ (במחירים מופקעים), למעט בננות גמדיות ו"עגבניית עץ" - מעין הכלאה של עגבנייה ופסיפלורה. האמת, לא טעים. "עגבניית עץ" - הכלאה בין עגבנייה לפסיפלורה. צילום: ספיר פרץ

10. תלמידים בארץ נדרשים להגיע לבית ספר עם חולצת בי"ס. ברואנדה, תלמידות נדרשות להגיע קצוצות שיער. שתי סיבות: כינים וטיפוח שיער ארוך. פריזורה מצריכה משאבים שאין לכולם ובכדי להימנע ממעמדות, בתי ספר דורשים גאלח, אם כי פה ושם, לדברי השגריר אדם, ישנם בתי ספר המאפשרים לבנות להאריך שיער.

ילדה רואנדית. צילום: ספיר פרץ צילום: ספיר פרץ

ולסיכום...

אומרים שתמונה אחת = 1,000 מילים. בחרתי לסכם עם התמונה שלפניכם בגלל המסר: Visit Rwanda, מהר לפני שייגמר.

תבנית נוף ירוקה, מאובקת, ממגנטת ובתולית. Murakoze (תודה) רואנדה. צילום: ספיר פרץ

מה צריך לדעת לפני שטסים לרואנדה

ויזה: יש להוציא ויזה בכניסה למדינה – 50 דולר.

בדיקות קורונה: יש לבצע את הבדיקות הבאות: בדיקת PCR בארץ 72 שעות לפני ההגעה. בדיקת PCR + אנטיגן בשדה התעופה בקיגאלי עם הנחיתה – 70 דולר. בדיקת PCR ביום השלישי במדינה - 50 דולר בבית חולים ציבורי. יש להציג בדיקת קורונה שלילית בכניסה לכל פארק לאומי. בדיקת PCR נוספת 72 לפני היציאה מהמדינה.

SIM מקומי: אין טעם לרכוש חבילת גלישה יקרה בארץ. ברואנדה שילמתי 11 דולר ל-SIM בנפח 10 ג'יגה. חוץ מזה, במקומות רבים ברחבי המדינה, כמו בתי מלון, יש Wifi מצוין בחינם.

איך מגיעים?

טרום מגפת הקורונה, חברת התעופה הרואנדית, רואנדה אייר, הפעילה טיסות ישירות בקו קיגאלי-ת"א-קיגאלי בתדירות של 3 טיסות שבועיות. עם פרוץ המגפה, החברה עצרה את טיסותיה לישראל ועדיין לא ברור אם ובכלל תחדש אותן. שגריר ישראל ברואנדה, רון אדם, אמר לפספורט כי נעשו ונעשים ניסיונות לחדש את הטיסות של אייר רואנדה לישראל, "אך עד כה ללא הצלחה". כיום ניתן להגיע לרואנדה, בין היתר, בטיסת המשך עם חברת התעופה טורקיש איירליינס דרך איסטנבול בתדירות של 5 טיסות שבועיות. זמן טיסה ממוצע מאיסטנבול לקיגאלי - 6.5 שעות. יצוין כי טורקיש איירליינס מפעילה טיסות המשך ל-37 מדינות נוספות ביבשת אפריקה. עוד נציין כי זמני ההמתנה בשדה התעופה באיסטנבול משתנים. נוסעי מחלקת עסקים/מחזיקי כרטיס Miles&Smiles Elite , Elite Plus ו-Star Alliance Gold /חברי Turkish Airlines Corporate Club, יכולים להעביר את הזמן בטרקלין העסקים המרהיב של החברה, אליו לא ניתן להיכנס בתוספת תשלום במידה ואינכם טסים כאמור. זאת ועוד, נזכיר כי באחרונה פרסמנו כאן לראשונה כי חברת ארקיע נערכת להפעיל בחודשים הקרובים טיסה שבועית אחת ישירות לקיגאלי במטוסי איירבוס Neo 321 של החברה.

הכותבת הייתה אורחת משרד התיירות של רואנדה וחברת התעופה טורקיש איירליינס שהודיעה באחרונה על הוזלה במחיר כרטיס טיסה - החל מ-650 דולר (כולל מיסים) הלוך ושוב ת"א-קיגאלי-ת"א דרך איסטנבול (בחזור עם עצירה קצרה באנטבה, אוגנדה). 

בלי פילטרים. צילום: ספיר פרץ

אני מעוניין לקבל חדשות, עדכונים והודעות פרסומיות מפספורטניוז ואני מסכים לתנאי השימוש ולמדיניות פרטיות.

אל תפספסו

קרקוב: היעד החם הבא של הישראלים?

הכתבה הבאה במדור

איך לבלות חופשה קסומה בפראג? מדריך מקיף