המשרד להגנת הסביבה: מצב שונית האלמוגים באילת ממשיך להתדרדר

המשרד להגנת הסביבה מפרסם את דוח הניטור הלאומי של מפרץ אילת לשנת 2022, המבוצע על ידי המכון הבין אוניברסיטאי במימון הקרן למניעת זיהום ים ובהנחיית ועד מנהל מדעי, שבראשו עומדת המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, פרופ' נגה קרונפלד שור.

תוכנית הניטור, שהחלה בשנת 2003, נכנסת לשנתה ה-20. מועד זה צוין בכנס מיוחד במעמד השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, גורמי המקצוע במשרד להגנת הסביבה וברשות הטבע והגנים ומדענים ימיים אשר ליוו את המחקר והניטור של מפרץ אילת בעבר ובהווה. הדוח הסופי לסיכום שנת 2022 אושר ביולי על ידי הוועד המנהל של תוכנית הניטור על ידי ד"ר יונתן שקד ופרופ' אמציה גנין, ובליווי המדענית הראשית של המשרד, פרופ' נגה קרונפלד שור וד"ר דרור צוראל, מרכז מדעי לניטור ומחקר ימי במשרד להגנת הסביבה.

ממצאי הניטור הלאומי לשנת 2022 ממשיכים להצביע על הידרדרות המערכת האקולוגית הרגישה של מפרץ אילת – השונית הצפונית בעולם - ומחזקים את הצורך בהמשך אימוץ המדיניות למפרץ אילת שאותה מתווה המשרד להגנת הסביבה.

הדוח מראה כי יש לפעול לצמצום הפיתוח הקיים והמתוכנן על הסביבה הימית, בדגש על צמצום השפעת תאורה מלאכותית על החיים בים. חלק ניכר מהנזק שנגרם לשונית כתוצאה מסערת החורף של 2020 נבע ממתקני תשתית בחופים שהתפרקו. על פיתוח חופי אילת להיות מינימלי ופריק כך שניתן יהיה למנוע נזקים דומים בעונת החורף, זאת בניגוד לעבודות הבטון שנעשו לאורך החוף במהלך 2023.

בנוסף, קיים חשש כי הרחבת פעילות מתקן ההתפלה תביא לעלייה בכמות החנקן והתמלחות המוזרמים לים. עיקר ההרחבה נובעת מהביקוש למים מותפלים לצורך השקיה של חקלאות בערבה. יש לגבש תוכנית לניהול משק המים באילת ובערבה הדרומית באופן מקיים אשר מצד אחד יאפשר קיום של חקלאות, אך ללא פגיעה בשונית האלמוגים.

ממצאים עיקריים:

מצב שונית האלמוגים: בחודש מארס 2020, התמודדה העיר אילת עם סערה דרומית חריגה בעוצמתה, אשר זרעה הרס רב בחופי אילת. שונית האלמוגים באילת נפגעה גם היא מהסערה, הן בשל שבירת אלמוגים וכיסויים בחול שהורחף על ידי הגלים, והן בשל פגיעת פסולת וחלקי תשתית שנסחפו מהחופים אל הים. הנזק לשונית לא היה אחיד ובסקר נמצא שהוא התאפיין באובדן כיסוי חי של כ-6% ל 22%, בתלות באתר הנבדק. בשנת 2021 נמדדה ירידה נוספת של אחוז וחצי בכיסוי האלמוגים במפרץ וכן הידרדרות השונית גם בעומק של 20 מטר, שכנראה נבעה משקיעה של חול שהורחף במהלך הסערה. בשנת 2022 נמדדה התחלה של השתקמות של השונית, ועלייה איטית באחוז הכיסוי החי של אלמוגי אבן.

ריכוזי נוטריינטים (חנקן וזרחן) וכלורופיל במפרץ: מפרץ אילת עני בנוטריינטים המהווים גורם מגביל לגדילה של אצות ואלמוגים, מצב המאפשר את שיווי המשקל העדין ביניהם ונותן למפרץ אילת את תכונותיו (כגון מים צלולים). כל תוספת או גריעה מריכוז הנוטריינטים הטבעי במי הים עלולים לגרום לשינויים קיצוניים במצב השונית. למשל, עלייה בריכוז החנקן במים מביאה לפריחת מיקרו-אצות, שמעלה את עכירות המים ומונעת מאור השמש הנחוץ לפעילות הפוטוסינתזה של האלמוגים מלהגיע לשונית.

במפרץ קיים מחזור שנתי של ערבוב שכבות מים. בקיץ נוצרת שכבה עליונה של מים חמים ומתחתיה שכבה של מים עמוקים קרים, בהם מצטברים הנוטריינטים ששוקעים לקרקעית. ההפרדה בין השכבות מונעת פריחת מיקרו-אצות. בחורף, המים העליונים מתקררים ושוקעים, מה שמאפשר ערבוב. ככל שהמים קרים יותר כך הם שוקעים עמוק יותר. אחת לכמה שנים ישנו ערבוב עמוק, שמעלה נוטריינטים מהשכבות העמוקות ביותר במפרץ. ערבוב עמוק למעשה "מנקה" את המפרץ מנוטריינטים עודפים. בשנים הראשונות של הניטור נמדד ערבוב עמוק אחת ל-3-4 שנים.

מאז 2012 גדלה תדירות זו ולמעשה במשך 9 שנים לא אירע ערבוב עמוק. בשנת 2022 התרחש ערבוב עמוק לראשונה מאז 2012, שהעלה לפני השטח כמות גדולה של נוטריינטים שהצטברה במשך כמעט עשור, מה שהביא לעכירות מים גבוהה ופריחה של אצות וכן להופעה של קצף דביק על פני המים הנוצר כתוצאה מפירוק של אצות. עם זאת, משך פריחת האצות היה קצר, כנראה בשל הערבוב הקצר, ולא נוצרה עקה מתמשכת על שונית האלמוגים.

טמפרטורת המים: מגמת העלייה בטמפרטורת המים העמוקים שתועדה בסקרים הקודמים נמשכת. במקביל, גם בטמפרטורת פני הים נמצאת בעלייה מאז 1988, בקצב ממוצע של כ C° 0.045 לשנה. קצב זה גבוה פי 2.5 מהממוצע העולמי שחישב ה-IPCC. בשנת 2022 לא נמדדה טמפרטורת שיא כמו בשנים קודמות, והטמפרטורה המרבית שנמדדה בפני הים הייתה אף נמוכה ב-2 מעלות מאשר בשנה הקודמת, ועמדה על 27 מעלות צלזיוס.

פגמים בבעלי חיים: בשנת 2020 נמצאו לראשונה בחוף הצפוני פרטים של פורמיניפרים (חוריריות, יצורים חד-תאיים ימיים) בעלי עיוותים במבנה השלד הגירני שלהם. ממצא זה נצפה לראשונה בשנת 2020. עיוות זה מעיד על הפרעה ליצירת השלד הגירני על ידי יצורים אלה. בשנת 2021 עיוות השלד אפיין כ-1% מהפרטים שנדגמו. בשנת 2022 נמצאו לראשונה עיוותים גם בחוף הדרומי, בניגוד לשנים קודמות בהן נמצא עיוות בשלדים רק בחוף הצפוני. ייתכן והעלייה המתועדת בחומציות מי הים משפיעה על יכולת השקעת השלד הגירני של מינים אלה, אך התופעה אינה מאפיינת את כל המפרץ אלא רק את תחנות הדיגום מול תעלת הקינט בחוף הצפוני, מה שמצביע על התעלה כמקור אפשרי לבעיה זו. מזהם נוסף שמוכר כגורם לעיוות בשלד של בעלי חיים ימיים הוא מתכות כבדות. באחרונה נמצאו ריכוזים חריגים של מתכות מול מוצא הקינט באזור בו עמדו בעבר כלובי הדגים. ייתכן וסערת 2020 חשפה שכבות בקרקעית בהן הצטברו בעבר מתכות.

קיפודי ים: בעשור האחרון נמדדת מגמת ירידה מתמשכת בצפיפות קיפודי הים באילת. קיפודי הים ניזונים מאצות ולכן יש להם תפקיד חשוב בשמירה על האיזון בין אלמוגים לאצות בשונית. היה צפי שהערבוב העמוק של שנת 2022, שגרם לפריחה של אצות, יגרום לעלייה בצפיפות הקיפודים אשר תימדד בניטור 2023, אך בשנת 2023 התפרצה מחלה שפגעה קשה באוכלוסיית קיפודי הים במפרץ ולא ברור האם תצליח להשתקם. עד כה השונית לא נפגעת מכך, שכן האצות נאכלות על ידי דגים צמחוניים. יש לקוות שלא תתפרץ מחלה שפוגעת בדגים הצמחוניים. מצב זה מחזק את הצורך לאסור דיג במפרץ אילת.