רגע של שפיות לחיי העם הזה

כמעט 50 ימים אחרי אותה שבת שחורה ששינתה לכולנו את התודעה על החיים, רואים ניסיונות של חזרה לשפיות, לסוג של שגרה. בעולם האוכל והאלכוהול, בעולם ה"בילוי" כביכול, החזרה מהוססת. מצד אחד, איך באמת אפשר לשבת בבתי קפה כשעוד ועוד הרוגים מתגלים מאותה שבת ועוד ועוד חיילים נופלים בהגנה על המולדת. ובעיקר, איך אפשר לשבת בשמש עם קפה קר כשכל כך הרבה נשים, ילדים, מבוגרים וקשישים מוחזקים במחשכי הגיהנום. מצד שני, כל כוס קפה בשמש או בירה עם חברים, הם רגע של שפיות שכולנו חייבים. רגע של הפסקה מהחדשות והתאוששות נפשית כי בלי זה העורף יתמוטט.

אבל יש גם צד שלישי, הצד הכלכלי. בשונה מהקורונה או ממבצעי מלחמה קודמים, באירוע הזה יש כאוס. אין מתווה/התארגנות ממשלתית בנושא. כמעט חודש שלם מסעדות, ברים, מלונות, יקבים, בתי מאפה, מעדניות ובתי קפה היו סגורים והפסידו כסף.

העובדים של המקום לא קיבלו שכר וההוצאות, כמו תמיד ממשיכות לרדת. למצב הקשה הזה מגיע הענף אחרי שהוא כבר היה בירידה משמעותית של הכנסות עקב ההפגנות בתל אביב ויוקר המחייה הגבוה.

עכשיו, עם אחוז גבוה של עובדים מגויסים שעדיין מקבלים משכורת, בעלי מקום מגויסים שלא יכולים לנהל את העסק שלהם שנותר סגור ועם מעט מאוד לקוחות, עסקים מנסים לחזור לאיזו שהיא שגרה שתחזיק אותם מעל המים בהבנה שזו הולכת להיות מערכה לא קצרה.
דיברנו עם 3 מקומות כאלה. שניים מהם נפתחו בימים אלו והשלישי חדש מהניילונים שהחליט לפתוח למרות הכל.

שף גיל דהן, מסעדת צ'נה

"בפעם הראשונה בקריירה שלי אין לי מושג מה יקרה"

צילום: אוסנת גואטה

צ'נה החדשה בראשותו של השף גיל דהן נפתחה בת"א מס' חודשים לפני המלחמה, עם המון התלהבות ופירגונים מצד הקהל ובעיקר, התרגשות של השף ומיכל הקונדיטורית המלווה אותו. המסעדה חזרה בימים אלו במתכונת מצומצמת.

"החלטנו לפתוח עכשיו כדי לתת לצוות יציבות, עבודה ומקום לנשום וליצור. גם בשביל הנפש שלנו וגם לספק ללקוחות ספייס לבוא אליו, לפחות בחצר הירוקה שלנו", אומר דהן. "התחושות מאוד קשות. כולנו מכירים מישהו שקרה לו משהו או במילואים. זה מחובר לכולנו עמוק. כרגע פתחנו את החצר בלבד בימים ג' ו-ה' עם תפריט מצומצם, נגיש ממש כלכלית שזה ממש נכון בתקופה הזו. למזלי, יש לי צוות שכרגע נשאר איתי וזה מאד מגבש".

באשר להמשך, אומר דהן, "אני חושב שזה אולי הפעם הראשונה בכל הקריירה שלי שאין לי מושג מה קורה הלאה. מה אומרת המפה. הולכת להיות התקופה אולי הקשה מבחינה כלכלית בתחום המסעדנות. יש פה הפסדים עצומים. אין תשובות מהמדינה. אין שום שחרור כספים ואנחנו כרגע מכבים שריפות ועושים את ההסתגלויות שלנו למצב".

יובל סמואל, בעלי יקב אמפורה

"מתפעל מקום עם 10% מהעובדים. את השאר שחררתי"

צילום: שני בריל

יקב אמפורה, אחד המוכרים והפופולאריים, נמצא בבעלותו של יובל סמואל שרכש לאחרונה גם את יקב לוטם הסמוך לגבול הצפוני. המלחמה תפסה אותו באמצע סופ"ש עמוס הזמנות. "המצב רע, קשוח ממש. מיד איך שהמלחמה התחילה, הבנתי שזו הולכת להיות מערכה ארוכה והייתי חייב לשחרר את רוב הצוות ולסגור את שני המקומות", אומר סמואל. "יוקר המחיה ומצב הרוח הכללי שהיו פה בשנה האחרונה, נגסו בנו כמו בכולם וידעתי שלא תהיה לי אפשרות כלכלית להתמודד עם עוד קורונה. לצד זה, לא מעט מהצוות שלי גויס למילואים, מה שאומר שאני זה שמשלם להם משכורות כל עוד הם שם. המדינה אמורה לשלם לי בהמשך, האם זה יקרה? מי יודע".

"בהתחלה היה ברור שסוגרים כי מי רוצה לשתות יין ביקב כשאנשים מתים ויש חטופים. ההרגשה של כולנו הייתה ועדיין נוראית. לאט לאט התחילו לשאול אותנו אם המקום פתוח. הבנו שאנשים זקוקים לברוח קצת לשלווה מנותק וגם הצוות זקוק לעיסוק ולהרגיש חיוני וקצת יין -תמיד עוזר. את אמפורה פתחנו עכשיו במתכונת מצומצמת כי אני לא יכול להחזיק צוות מלא ולוטם, שעבר שיפוץ מאסיבי לאחרונה וקרוב לגבול הצפון, סגור כמובן. מחזיק שם רק צוות ייננים. אבל ההוצאות ממשיכות לרדת ועם כמעט אפס הכנסות, אין לי מושג לאן אנחנו הולכים".

עוד אומר סמואל, "התחושה הכללית היא חוסר ודאות, מה קורה הלאה? יש תוכנית מסודרת? מה המתווה הכלכלי? לא רק הדרום נפגע. כולם נפגעו, יש יותר ויש פחות אבל יש פה עסקים שעוד מלקקים את הפצעים מהקורונה והמצב עכשיו יגרום להם לקריסה טוטאלית ותחום היין הוא תחום עם רווח קטן".

איתי ביטון ושגיא טריגר, בעלי מסעדת ג'אנגו

"לא מתנצלים שפתחנו בזמן מלחמה"

צילום: שי אשכנזי

מסעדת ג'אנגו החדשה נפתחה בת"א באמצע אוקטובר בהשקעה ניכרת. "השאלה הקבועה ששואלים אותנו היא האם אנחנו מרגישים שזה בסדר לפתוח מסעדה חדשה דווקא עכשיו, ואנחנו מנסים להסביר שכן", אומרים איתי ביטון ושגיא טריגר, בעלי המסעדה.

"אנחנו ממש לא מתנצלים שפתחנו בזמן מלחמה כי יש לנו מחויבות כלפי העובדים שעוברים גם הם תקופה קשה נפשית, כלפי המשפחות שלנו שאת הכסף שלהם השקענו בעסקים שלנו וכלפי הלקוחות שלנו שזקוקים להפוגה".

עוד לדבריהם, "ברור שלא תכננו לפתוח בתקופה כזו ולקח לנו 3 שבועות להחליט לפתוח בסוף. אנחנו עובדים על המקום הזה כבר שנה, השקענו בו את כל כולנו, כלכלית ונפשית והיה אמור להיפתח ברעש וצלצולים ב-10 לחודש ברמה כזו ש-3 הימים הראשונים היו מלאים בהזמנות - הכי שמח שיש. במקום זה, שקענו כולנו לתהומות הנשייה בשבת השחורה הזו ששברה את כולנו ומיד הפכנו את כל המסעדות שלנו לחמ"ל של אספקת אוכל למי שהיה צריך. עכשיו תורנו לשקם את עצמנו ואת העובדים שלנו. כל הכסף שלנו מושקע במדינה הזו ואנחנו לא מתכננים ללכת לאף מקום אחר".

השניים תוהים, "מה יקרה הלאה? מי יודע, כרגע מרגיש לא ברור, אין לנו מושג לגבי פיצוי כלכלי ולכן אנחנו קודם כל מתחילים לדאוג לעצמנו. איפשהו ג'אנגו הוא אולי המקום הכי נכון לתקופה הזו. מלכתחילה היה מיועד להיות מקום נגיש, עם מחירים שפויים שכל אחד יוכל לבוא וליהנות מאוכל טוב, אווירה ודרינקים בלי לקרוע את הכיס ועכשיו אנחנו רוצים שהוא יהיה מקום לנקות את הראש, לדבר, לנשום ועדיין בלי לקרוע את הכיס כי כולנו במצב כלכלי לא ידוע".

ביטון וטריגר מסכמים: "יש אופטימיות זהירה או יותר נכון פסימיות מבוקרת. משיחות שלנו עם אנשי יין ומסעדנים נוספים, מתקבלת אותה תמונה אצל כולם - חוסר ודאות לעתיד, הצורך לעשות משהו ולאור לקחי העבר מהקורונה גם ההבנה שהמדינה לא בטוח תציע מתווה פיצויים אמיתי אם בכלל ולכן, חייבים לדאוג לעצמנו ולהתחיל להניע את העסק גם בשביל העובדים והלקוחות".