מאחרים תמיד, גם בדרך לקרוז או לטיסה? כך תתגברו

"אומנם עברו קרוב לחמש שנים, אך הזיכרון הזה פשוט לא עוזב אותי", אומר לפספורטקרוז ד"ר אילן וולקוב, פסיכיאטר מומחה ומנהל המרכז הרפואי MINDME. "אני בדרך לנתב״ג, המוצ׳ילה ארוזה בתא המטען, החיסונים בוצעו, הביטוח שולם, וזיכרונות הודו – הצבעים, הריחות, האנשים, כפי שאני זוכר אותם לפני יותר מעשור, צפים בי בהתרגשות כאילו שבתי משם אתמול. שנים חיכיתי לחזור, שנים זה לא התאפשר מסיבות שונות, עד שהגיעה ההזמנה לדבר בכנס בניו דלהי, ואיתה ההזדמנות לשילוב של טיול נוסטלגי קצר. הרכב עוצר, החבר היקר, שהתנדב להקפיץ אותי, מאחל לי טיסה נעימה, אני שם את התיק על הגב, צועד פנימה אל אולם היוצאים, מחפש את טיסת ״אייר אינדיה״ במסך הגדול, ומגלה לתומי שהבורדינג בדיוק הסתיים לו. אחסוך לכם את שלב הטלפונים, הריצות, התחנונים ללבם של אנשי השדה, וגם את האכזבה, ואת קבלת העובדה שהלילה אני לא טס לשום מקום".

ד"ר וולקוב מוסיף ומשתף, "הנסיעה ברכב בחזרה, עם אותו החבר, שעוד לא הספיק אפילו לצאת משטחו של נתב״ג, כללה ניתוח מעמיק של ״מה אירע פה?״. ברמה הפרקטית, הגוגל קלנדר לא התעדכן בשעון הקיץ, אני לא בדקתי, סיימתי את ענייני בקליניקה ממש בסמוך ליציאה, ויצאתי בחיפזון אל השדה מבלי להעמיק בטיסות היוצאות".

ד"ר וולקוב מסביר כי ברמה העמוקה יותר? הפרעות הקשב שלו הן שנתנו את אותותיהן. "חוסר הרצון שלי להתמקד בפרטים הקטנים של כרטיסי הטיסה, הדחיינות שלי שלא אפשרה הכנה מוקדמת מספקת, והצורך להיות כל הזמן בתנועה, עם לו״ז מלא עד אפס מקום, והגעה ממש בדקה ה-90 לנמל. כל אלה הובילו אותי לתוצאה הבלתי נמנעת של החמצת הטיסה".

בשיחותיו עם מטופלים לאורך השנים, ד"ר וולקוב נתקל בלא מעט מקרים דומים. "חלקם קשורים לביש מזל, אך רובם בלתי ניתנים להפרדה מהפרעות פסיכיאטריות שונות, שפשוט אינן מאפשרות להגיע בזמן, בין אם לקרוז ובין אם לטיסה או כל מקום אחר".

אז מה הוא סיפורם של המאחרים הכרוניים? מה הבעיה בהתנהלותם? ומה הם צריכים לעשות? כל התשובות של הפסיכיאטר באתר פספורטקרוז החדש מקבוצת פספורט.

לקריאת הכתבה המלאה הקליקו כאן

ד''ר וולקוב. צילום: המרכז הרפואי המתקדם Mindme