הקריירה החדשה של קפטן נבחרת ישראל בכדורסל לשעבר: "הרגשה טובה שרוצים את מה שאני בונה"

כל מי שצמח במחוזותינו אי שם בניינטיז בכלל ובירושלים בפרט, מכיר היטב את השם פפי תורג'מן. תורג'מן, כיום בן 54, היה אז אחד מסמליה הגדולים והבולטים של הפועל ירושלים בכדורסל ומאוחר יותר גם קפטן נבחרת ישראל. "אנשים עדיין פונים אלי ברחוב ומפרגנים לי. מביך אותי שמדברים אלי בהערצה", אומר בראיון לפספורטניוז כדורסלן העבר.

ואיך התמודדת עם הפרסום בעבר?

"לא קל. זאת הייתה עבודה. כשאתה מפורסם אתה צריך לדעת לנהל את עצמך. אתה מאבד את החיבור לקרקע אם אתה הולך שבי אחרי זה. זה שהיית טוב בכדורסל, זה לא נותן לך שום לגיטימציה לעוף על עצמך. אני לא טוב מאף אחד אחר. ככה אנשים צריכים להתייחס לעצמם. אהדת הקהל עדיין קיימת, אבל אני לא חי ממנה. זה לא מה שממלא אותי. מה שיותר כיף לי בסיפור הזה שאנשים מעריכים את מה שעשיתי. את ההשקעה שלי. כיף לי לשמוע שהייתי שחקן נשמה. הרבה פעמים אומרים לי 'היום אין שחקנים כמוך'. את זה אני לא אוהב לשמוע כי לכל דור יש את השחקנים הטובים שלו ואפילו כל דור טוב מהדור הקודם. אני מאוד אוהב לראות שחקנים צעירים מצליחים שמגיעים רחוק ומשחקים יפה".

פפי תורג'מן מימין עם בילי תומפסון. צילום באדיבות תורג'מן

הפועל ירושלים. צילום: shutterstock

הציעו לך ריאליטי?

"כן הציעו לי ריאליטי. לא משנה איזה. אני לא בעניין".

מתי פרשת מהכדורסל?

"בשנת 2006, בגיל 36, פרשתי מכדורסל ועשר שנים אחרי זה לא נגעתי בכדור. כשמגיע הזמן אז מגיע הזמן. לא משנה מה היה, השלמתי עם הפרישה בטוב".

מה היו רגע השיא בקריירה הספורטיבית שלך?

"היו לי שני רגעי שיא: האחד, כשהודיעו לי שאני עולה לבוגרים של הפועל ירושלים בכדורסל והשני, שהוזמנתי לנבחרת ישראל. אלה שני ההישגים והשיאים הכי גדולים שלי".

מה לך ולנגרות? איך זה בכלל התחיל?

"עולם הכדורסל כרוך בהרבה נסיעות לחו"ל ושהייה בהרבה בתי מלון. תמיד אהבתי לראות ולהיחשף לעיצובים שונים בבתי מלון ובכלל. באיזה שהוא שלב, התחלתי לבנות רהיטים סתם להנאתי. מעין תחביב כזה. גם אחרי שהתחתנתי, בניתי חלק גדול מהרהיטים בבית אליו עברנו לגור בצור הדסה. אף אחד בכדורסל לא ידע שאני הולך לנגרייה של חבר טוב שלי, יגאל שפר בנס הרים, ובונה להנאתי. היה אסור לי ללכת כי אסור לי לסכן את עצמי, שהרי נגריה זו סביבה שאפשר להיפצע בה. אבל זאת הייתה התרפיה שלי. כל כך אהבתי את זה אז לקחתי את הסיכון".

עד לפני מספר שנים היה בבעלותך עסק אחר שלא הצליח

"היה לי עסק שלא כל כך הצלחתי בו – סניף של 'גוד פארם'. בגדול זה עסק טוב אבל כנראה שלא ניהלתי אותו כל כך טוב. זה עסק של הרבה כסף והרבה מאוד פריטים והפסדתי שם הרבה כסף. יצאתי משם ואחרי משהו כמו שנה-שנתיים החלטתי שאני הולך לעשות את מה שאני הכי אוהב: נגרות ולאט לאט לשקם את עצמי כלכלית".

באיזה שלב נמצאים עסקי הנגרות? והאם אתה מצליח להתפרנס מזה?

"הסטודיו לעץ שלי נמצא בתחילת דרכו. לפני כחצי שנה מצאתי מקום ברחוב בן יהודה 82 בתל אביב שפעלה בו סוכנות נסיעות של 40 שנה. הם רצו לצאת ואני נכנסתי במקומם. מסתבר שהבעלים של המקום הוא אוהד של הפועל ירושלים. הוא הכיר אותי וזה התחבר לנו. אני גם גר במקום. שיפצתי אותו במו ידיי בעזרת אחי וחברים. אני עובד כרגע. יש הרבה התעניינות. כרגע מוכר לחברים ומשפחה".

איך אתה משווק את הסטודיו לנגרות?

"יש לי אינסטגרם בתחילת הדרך ובעיקר מפה לאוזן. עדיין לא סיימתי ממש את העמדת הסטודיו לעץ ובניית מלאי של רהיטים, אבל אני בדרך לשם בצעדים גדולים. לוקח זמן להקים עסק. זה לא קורה בצ'יק. אני מקבל פידבקים טובים וזה ממש עושה לי טוב. זאת הרגשה טובה שיש אנשים שמאמינים בי ורוצים את הרהיטים שאני בונה. זה נותן לי להבין שאני בכיוון הנכון".

ממי אתה שואב השראה בבניית הרהיטים?

"אני עוקב אחרי נגרים יפנים וקוריאנים ביוטיוב ובאינסטגרם. הם פשוט אלופים".

בעולם של איקאה, יש מקום לנגרים מהסוג שלך?

"הרבה מאוד אנשים קונים באיקאה, אבל יש גם הרבה מאוד אנשים שרוצים ומחפשים משהו ייחודי להם. אני לא מייצר סדרות. זה היתרון של נגרים שעובדים ככה. יש מקום לכולם".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד מספר שנים?

"המטרה שלי בסופו של דבר היא ליהנות מהתחביב/מקצוע הזה ולא להפוך למפעל רהיטים, אלא לייצר רהיטים בקצב ובזמן שלי ולהצליח להתפרנס מזה. מצד שני, אני כן רוצה להיות סוג של חותמת. כלומר, שאנשים יראו רהיט ויגידו 'זה רהיט של פפי'. זה לא בא מהמקום של פרסום, אלא ממקום של לקום בבוקר עם חיוך בכיף".

פפי תורג'מן בנגרייה

אני מבינה שכדורעף חופים זו אהבה שנייה שלך אחרי הכדורסל?

"בספורט, כן. כדורעף חופים זאת אהבה שנייה שלי אחרי הכדורסל. זה ענף מדהים שלצערי הרב לא משקיעים בו כמעט בכלל בארץ. זה ענף שמתאים למדינה שלנו. יש לנו רצועות חוף ושמש כל השנה. אני משחק בטורנירים, אבל בעיקר משחק בשביל הכיף עם חברים. יש לנו קבוצות חברים שאנחנו משחקים יחד כבר כמה שנים ונהנים מכל רגע. הפכנו לקהילה של ממש. אנשים מחוברים אחד לשני. חברים טובים. פעם אהבתי גם ספורט מוטורי. היו לי מכוניות ספורט ואופנועים. היום אני מתנייד בתל אביב עם קורקינט. זה הכי נוח והכי פרקטי. מגיע מהר לכל מקום".

מסוכנות נסיעות לסטודיו לנגרות. רחוב בן יהודה. צילום: פפי תורג'מן

ארון בהשראה קוריאנית. צילום: פפי תורג'מן