לא כל כך נעים לראות שדה עזוב: כך נראית חוויית הטיסה מנתב"ג אחרי הפסקת האש

חדשות. עדכונים. מבצעים ✈️ פספורטניוז ב-WhatsApp >> וב-Telegram >>

"שדה ריק זה שדה עצוב. עדיף שיהיו תורים, אפילו ארוכים". כך אמרו השבוע פעם אחר פעם בכירי רשות שדות התעופה ונמל התעופה בן גוריון, בראיונות לתקשורת בימי סגירת השמים.

למען האמת, הדברים נאמרו גם לאחריהם, כאשר נתב"ג שב לאיטו לפעילות, אך הנוסעים המבולבלים עדיין לא הצליחו לעלות למצוא מושבים בטיסות השונות - תחילה בגלל מגבלת הנוסעים ("50 לטיסה יוצאת", זוכרים?) ובהמשך בכלל הכאוס ששרר בחברות התעופה הישראליות במשך מספר ימים. התמונות בכתבה צולמו כולן היום, 26.6.25.

צילום: עמית קוטלר

גם הבוקר, 48 שעות אחרי ההכרזה על הפסקת האש עם איראן, הכניסה לנמל התעופה בן גוריון הייתה טקס עצוב. ב-26 ביוני, ימים בודדים לאחר תחילת חופשת הקיץ של התיכוניסטים ו-4 ימים לפני החופש הגדול של כלל ילדי בית הספר, בימים אחרים היינו רואים תמונות שונות לגמרי. כל כך שונות, עד כדי היותם מהימים העמוסים ביותר בשנה בנמל התעופה הגדול של ישראל.

צילום: עמית קוטלר

כבר בעלייה מתחנת הרכבת של נתב"ג, דרך קומת הקרקע ועד לקומת הצ'ק אין העליונה, משתרר שקט, אולי התכונה הכי פחות אופיינית למקום שאמור להיות השמח ביותר במדינה.

צילום: עמית קוטלר

דלפקי צ'ק אין בודדים פועלים כאן. כאשר כ-100 טיסות ממריאות על פני יממה, מספר הטיסות בכל שעה הוא מזערי של ממש - וכאמור, בוודאי ביחס לסוף חודש יוני.

צילום: עמית קוטלר

בימים אחרים היינו מאוד שמחים, כנראה, לעבור את הבידוק הביטחוני, משלוח המזוודה, בידוק תיקי היד והדרכונים בכזאת מהירות. אבל משהו בתחושה כאן, למרות הקצב המהיר של התהליך כולו, היה מעיק וכבד.

צילום: עמית קוטלר

אגב, למרות החזרה המלאה של הדיוטי פרי לעבודה, חלק מהחנוית באולם שחקים היו סגורות היום. אולי סתם מקרה, אולי 48 שעות אחרי מלחמה לא פשוטה בכלל, זו דרישה גדולה מדי שכו-לם ישובו לעבודה.

צילום: עמית קוטלר

איפה כולם?

ברוטנדה, מגעל ההסעדה המרכזי של נתב"ג, דווקא מצאנו כמה נוסעים. אבל עם יד על הלב, מתי הייתה הפעם האחרונה שבה מצאתם שם מקום ישיבה נוח כדי לשתות את הקפה שלכם? ואם כבר בקפה עסקינן, גם בתי הקפה והמסעדות היו יחסית ריקים.

צילום: עמית קוטלר

מתחם ההסעדה הצדדי הגדול, אי שם בסביבות מקדונלד'ס, דווקא כן אכלס כמות יפה של נוסעים. כנראה שיש דברים שאפילו האיראנים לא יכולים לשנות.

התקף לב באדיבות נתב"ג

ורגע לפני ההמראה: תזכורת מהמציאות. קריינית ענוגה ומוקלטת קוראת ברמקולים כי נשמעה אזעקת אמת, ועל הנוסעים להיכנס למרחבים המוגנים.

צילום: עמית קוטלר

רגע אחרי שהלב נופל לתחתונים, והנוסעים המבולבלים מנסים להבין מה בדיוק קורה פה יומיים אחרי הפסקת האש, קריינית (הפעם בשידור חי) מודיעה כי מדובר בטעות, תקלה. טועים, מה כבר קרה. בסך הכל החזרנו אתכם 48 שעות אחורה וחרדה אחת ענקית מטה. נתנחם בכך שלא השמיעו אזעקות ברמקולים ובכך ששלטי ההכוונה למרחב המוגן היו ברורים.

בגייטים עצמם, נראה כי בוצע ריכוז של טיסות לזרועות ספציפיות בנתב"ג, כך שחלקן פעלו וחלקן היו ריקות מאדם.

המצב הזה, אם נהיה מעט אופטימיים, צפוי להשתנות תוך מספר ימים וחופשות הקיץ של הישרלים - כפי שצופים המומחים - יחזרו ובענק, ואיתם גם התורים. כמו שאמרנו בפתח הדברים, בנתב"ג שלא כמו בדואר או בסופרמרקט, תורים הם שמחה. שמחת חיים. וזה, כנראה מה שהיה חסר יותר מכל בנתב"ג, 48 שעות אחרי הפסקת האש.

נקווה לימים שקטים בארץ, ולימים רועשים ושמחים יותר בנתב"ג - ובקרוב.