הסכנה כבר בתוך תא הטייס: קברניט - "אירוע Flydubai הוא קריאת השכמה לעולם התעופה"

קברניט אל על בדימוס, אלון פרג, מנתח את טיסת האימה של Flydubai ואומר שלצד הגיבורים והמזל גם להנדסת המטוס הייתה תרומה להצלת המצב. עכשיו, לדבריו, עולם התעופה חייב לבחון שכבת הגנה נוספת: לא רק מי עולה למטוס, אלא גם מי מטיס אותו

טיסת האימה של פליי דובאי שהדליקה נורה אדומה בעולם התעופה. צילום: אנתוני הרשקו

אתמול (ד') נמנע אסון תעופתי שעלול היה להיכנס לרשימת האירועים הקשים בהיסטוריה של עולם התעופה האזרחית.

בטיסת האימה של Flydubai מדובאי לתל אביב, התרחש עימות אלים בתוך תא הטייס במסגרתו, טייס המשנה תקף את הקברניט, המטוס נכנס להנמכה חריגה וקיצונית, והאירוע הסתיים רק לאחר התערבות של אנשי צוות ונוסעים, ולאחר שטייסים נוספים שהיו על המטוס השתלטו על הטסתו.

לדברי קברניט אל על בדימוס, אלון פרג, בין אם מדובר בניסיון פיגוע ובין אם בניסיון התאבדות, כל עוד החקירה לא הסתיימה, צריך להשאיר את שאלת המניע פתוחה. "אבל מבחינת עולם התעופה, עצם האפשרות מחייבת דיון רציני כבר עכשיו".

נוסעי "טיסת האימה" מתאחדים אתמול עם משפחותיהם בנתב"ג. צילום: PassportNews

פרג, שבילה אלפי שעות בתאי טייס ומזה שנים עוסק גם בפחד מטיסה, מסתכל על האירוע הדרמטי שאירע אתמול משתי זוויות שונות מאוד: הזווית המקצועית - מה אנחנו חייבים ללמוד מהאירוע כדי להקטין את הסיכוי שהוא יחזור על עצמו. הזווית האנושית - מה צריך לומר עכשיו למיליוני אנשים שממילא חוששים מטיסה, ושאירוע כזה עלול להציף אצלם מחדש את כל הפחדים.

"אחרי אירועי 11 בספטמבר 2001, ששינו את עולם התעופה, המטוס הפך במידה רבה למבצר. אבל המבצר נועד בעיקר לאיום שמגיע מבחוץ. סכומי עתק הושקעו לא רק באבטחת נמלי תעופה, בבידוק נוסעים וכבודה, במודיעין אלא גם בהקשחת דלתות תא הטייס, והמבצר הזה עובד. אבל הוא תוכנן בראש ובראשונה להתמודד עם אדם שמנסה להגיע מבחוץ אל תא הטייס. האירוע אתמול מציף מחדש שאלה הרבה יותר מורכבת: מה עושים כאשר האיום כבר נמצא בפנים?", אומר פרג.

לדבריו, אין בעולם מערכת ביטחון שמסוגלת להבטיח במאה אחוז שאדם בודד, נחוש ומוכן למות, לעולם לא יצליח לבצע מעשה קיצוני. זה נכון ברחוב, בבסיס צבאי ובנמל תעופה, וזה נכון גם בגובה 34 אלף רגל. המסקנה מכך אינה שצריך להרים ידיים. בדיוק להפך".

עוד לדברי הקברניט בדימוס, בבטיחות ובביטחון תעופתי אנחנו כמעט אף פעם לא מבטלים סיכון לחלוטין. אנחנו בונים שכבות שמקטינות אותו. ואולי הגיע הזמן להוסיף שכבה נוספת. לא רק מי עולה למטוס - אלא מי מטיס אותו. "טייס מסחרי מקבל לידיו אחריות כמעט חסרת תקדים. מאות בני אדם יושבים מאחוריו, והוא מחזיק בגישה ישירה למערכות שמאפשרות לשלוט במטוס. לכן, לצד הבדיקות הרפואיות והמקצועיות המקובלות בעולם, צריך לבחון מחדש גם את שאלת ההתאמה הביטחונית של אנשי צוות אוויר, בוודאי בקווים בעלי רגישות מיוחדת. זה יכול לכלול בדיקות רקע עמוקות יותר, שיתוף מידע בין מדינות, מנגנונים לזיהוי שינויים חריגים לאורך זמן, ובמקרים מסוימים אולי גם סוג מסוים של סיווג או אישור ביטחוני".

פרג מוסיף ואומר, "אין כאן פתרון קסם. אי אפשר לקרוא מחשבות של אדם ואי אפשר לנבא כל פעולה של מפגע בודד. המטרה היא לא להגיע לסיכון אפס - יעד שאינו קיים בעולם האמיתי - אלא להקטין את הסיכון ככל שניתן".

קברניט בדימוס אלון פרג: "ה-737 עבר אירוע קיצוני, נשאר בר-שליטה והגיע לקרקע בשלום."

לדבריו, לישראל ניסיון של עשרות שנים באבטחת תעופה. חלק מהשיטות הישראליות אינן גלויות, וטוב שכך. אבל העולם בהחלט יכול ללמוד מהפילוסופיה שמאחוריהן: לא להסתפק בשאלה מה אדם נושא איתו, אלא לנסות להבין גם מי האדם. "אני מניח שבעקבות האירוע הזה, טיסות לישראל המופעלות על ידי חברות זרות, ובמיוחד כאלה המגיעות ממדינות או מאזורים בעלי רגישות ביטחונית, יקבלו תשומת לב מיוחדת מצד מערכת הביטחון הישראלית".

כבר קיבלנו אזהרות בעבר

זו אינה הפעם הראשונה שבה עולם התעופה נאלץ להתמודד עם האפשרות שהאיום מגיע מאדם שקיבל כדין גישה לתא הטייס. בשנת 2015 התרסקה טיסת Germanwings 9525 לאחר שטייס המשנה נעל את הקברניט מחוץ לתא הטייס והוביל את המטוס במכוון אל ההר. האירוע זעזע את עולם התעופה והעלה שאלות קשות בנוגע לבריאותם הנפשית של טייסים ולנהלים בתוך תא הטייס.

גם התרסקות Air India 171 בשנה שעברה העלתה שאלות קשות לאחר שהתברר כי מתגי אספקת הדלק לשני המנועים עברו למצב CUTOFF זמן קצר לאחר ההמראה. החקירה שם עדיין לא הסתיימה, ולכן לא נכון לקבוע מה גרם לכך או שמדובר היה בפעולה מכוונת.

התרסקות מטוס אייר אינדיה ב-2025. צילום: Shutterstock

אבל הצטברות האירועים מחייבת אותנו לפחות לשאול את השאלה. האם אחרי רבע מאה שבה השקענו מאמצים עצומים בהגנה על תא הטייס מפני מי שנמצא בחוץ, הגיע הזמן להשקיע יותר גם בהגנה מפני האפשרות הנדירה מאוד שהאיום נמצא כבר בפנים?

אתמול היו גיבורים והיה גם הרבה מזל, אבל צריך לומר מילה ברורה על הקברניט. על פי הפרסומים, למרות שנפצע במהלך העימות, הוא המשיך להיאבק. הפעולות שלו היו כנראה מרכיב קריטי בכך שהאירוע הסתיים כפי שהסתיים. גם אנשי צוות הקבינה והנוסעים שהתערבו ראויים להערכה עצומה. אבל לצד האומץ היה כאן עוד גורם, ומערכת בטיחות לעולם אינה יכולה לבנות עליו: מזל. הרבה מזל. על המטוס היו במקרה טייסים נוספים שלא היו חלק מצוות הטיסה הפעיל. הם יכלו לקחת חלק בהחזרת השליטה במטוס ובהבאתו לנחיתה בטוחה. אסור לבנות מערכת בטיחות על כך שבמקרה יהיו במטוס טייסים נוספים, שבמקרה יהיו אנשים אמיצים מספיק להתערב, ושבמקרה הכול יתרחש בזמן שעדיין מאפשר להציל את המצב. לדברי פרג, המטרה צריכה להיות שהמערכת עצמה תספק את שכבות ההגנה.

פרג מוסיף ואומר כי יש עוד חלק באירוע הזה שראוי לתשומת לב, במיוחד מנקודת המבט של טייס. "מטוס נוסעים מודרני, כאשר הטייס האוטומטי מחובר ופועל כמתוכנן, יודע להמשיך לטוס באופן יציב. אבל במהלך מאבק פיזי בתא הטייס, הפעלת כוח על ההגאים או פעולה מכוונת במערכות יכולה להביא לניתוק האוטומציה ולשינוי חריף במצב המטוס. על פי הפרסומים, בשלב מסוים המטוס נכנס לצלילה והגיע למהירויות ולעומסים חריגים. אבל להכניס מטוס לצלילה הוא רק חצי מהסיפור. צריך גם להוציא אותו ממנה, וכאן מתחילה סכנה מסוג אחר".

עוד לדבריו, "כשמטוס נמצא במהירות גבוהה מאוד ובזווית הנמכה משמעותית, האינסטינקט של אדם שאינו טייס ברור לחלוטין: למשוך את ההגה לאחור בכל הכוח כדי להרים את האף. אלא שבמטוס נוסעים גדול, במהירות גבוהה, פעולה אגרסיבית מדי עלולה להיות מסוכנת מאוד. ביציאה מצלילה האנרגיה הקינטית של המטוס גבוהה. משיכה חדה מדי יכולה לייצר בתוך שניות עומסי G גדולים מאוד על המטוס, על הכנפיים, על משטחי ההיגוי ועל האנשים שבתוכו. ככל שהמהירות גבוהה יותר, כך אפילו תנועה שנראית לאדם בלתי מיומן הגיונית יכולה לייצר כוחות עצומים.

טייס מאומן יודע שהחלצות מצלילה דורשת שליטה, הבנה של מצב האנרגיה של המטוס והתייחסות למהירות ולעומסים. המטרה אינה פשוט 'להרים את האף כמה שיותר מהר', אלא להחזיר את המטוס בהדרגה למעטפת טיסה בטוחה מבלי להפוך את ההצלה עצמה לאירוע שמסכן את שלמות המטוס. לפי הפרסומים, מי שביצע חלק מהפעולות בזמן המשבר, לא היה טייס שמכיר את המטוס. אם כך אכן היה, גם כאן היה לנו הרבה מזל. משיכה לא נכונה, במהירות הלא נכונה ובעוצמה הלא נכונה, הייתה עלולה להסתיים בנזק מבני חמור ואף קטסטרופלי".

המטוס שרד: מילה טובה ל-737

לדברי פרג שבילה אלפי שעות כטייס על Boeing 737, מסביר שמטוס נוסעים מתוכנן עם מרווחי בטיחות ועם יכולת להתמודד עם מצבים חריגים הרבה מעבר למה שנוסע רגיל יכול לדמיין. אבל לכל מטוס יש מעטפת תכנון, ויש גבול למה שהמהנדסים יכולים לצפות ממנו לספוג.

לפי הפרסומים, המטוס באירוע הזה עבר מהירויות ועומסים חריגים ונגרם לו נזק משמעותי, כולל באזור הזנב והגה הכיוון. את הסיבות המדויקות ואת היקף העומסים האמיתי נדע רק לאחר חקירה מקצועית של נתוני המטוס. ובכל זאת, התוצאה מדברת בעד עצמה: ה-737 עבר אירוע קיצוני, נשאר בר-שליטה והגיע לקרקע בשלום.

לדברי פרג, "מגיעה מילה טובה למהנדסים שתכננו ובנו מכונה שהצליחה לספוג אירוע כה חריג ועדיין להביא את האנשים שבתוכה הביתה".

פרג מוסיף ואומר, "למי שפוחד לטוס, חשוב להבין מה האירוע הזה באמת אומר. אני יודע בדיוק מה אירוע כזה עושה לאדם שפוחד מטיסה. המילים 'צלילה', 'טייס', 'דקירה', 'ניסיון ריסוק', התמונות של המטוס והסיפורים של הנוסעים - כל אלה הם טריגרים עוצמתיים. המוח שלנו אינו מחשבון סטטיסטי. הוא רואה אירוע דרמטי ונדיר ומיד הופך אותו לאפשרות מוחשית: זה יכול לקרות גם לי. אבל צריך להפריד בין עוצמת הסיפור לבין הסתברות הסיכון. התעופה המסחרית היא עדיין אחת ממערכות התחבורה הבטוחות ביותר שהאנושות יצרה. אירועים מכוונים מתוך תא הטייס הם נדירים באופן קיצוני. האירוע הזה מפחיד, דרמטי וראוי לחקירה עמוקה, אבל הוא לא הופך לפתע את הטיסה של כולנו למסוכנת. מטוס נוסעים אינו מוגן על ידי דבר אחד. הוא מוגן באמצעות שכבות: בני אדם, נהלים, הכשרה, מערכות אוטומטיות, הנדסה, אבטחה ויכולת להתמודד עם תקלות ואירועים שאיש לא תכנן שיקרו בדיוק בצורה הזאת. אתמול כמה מהשכבות האלה נכשלו או כמעט נכשלו. אבל שכבות אחרות החזיקו, ובסופו של דבר המטוס נחת והנוסעים חזרו הביתה".

אסור לנו להסתמך על גיבורים ועל מזל

לסיכום, אומר פרג, "אירועי 9/11 לימדו את עולם התעופה לחשוב מחדש על האיום מבחוץ. ייתכן שהאירוע של אתמול צריך להיות הרגע שבו אנחנו מתחילים לחשוב מחדש, בצורה מערכתית, גם על האיום מבפנים. לא באמצעות פאניקה. לא באמצעות חשד אוטומטי בכל טייס, ולא באמצעות צעדים דרמטיים שאין מאחוריהם בסיס מקצועי. אלא באמצעות אותה פילוסופיה שהפכה את התעופה לכל כך בטוחה: לחקור. ללמוד. לזהות את החוליה החלשה ולהוסיף עוד שכבת הגנה לפני שהאירוע הנדיר הופך לאסון.

אתמול היו שם מקצועיות, אומץ ותושייה. הייתה שם גם הנדסה מצוינת. אבל היה שם עוד משהו. היה שם המון מזל. מזל שהיו אנשים שנלחמו. מזל שהיו טייסים נוספים על המטוס. מזל שהצליחו להשתלט על המצב בזמן. ומזל שמטוס שעבר אירוע קיצוני כל כך נשאר שלם ובר-שליטה עד הנחיתה. בעולם התעופה אנחנו יודעים דבר אחד היטב: מזל הוא שכבת הגנה מצוינת - עד היום שבו הוא נגמר. התפקיד שלנו עכשיו הוא ללמוד מהאירוע הזה, כדי שבפעם הבאה נזדקק להרבה פחות ממנו".