טיסת האימה של Flydubai הציתה מחדש את פחד הטיסה: קברניט מסביר - כך תתמודדו

האירוע הדרמטי של טיסת Flydubai החזיר את הפחד לקדמת הבמה: אלון פרג, קברניט אל על בדימוס המעביר סדנאות להתמודדות עם פחד טיסה מסביר כיצד המוח הופך אירוע חריג ל"הוכחה" שהחשש מוצדק ואיך שוברים את מעגל הפחד

פוחדים יותר לטוס? צילום: shutterstock

טיסת האימה של Flydubai אומנם הסתיימה בשלום בזכות תושייה של הקברניט, הנוסעים ותועפות של מזל, אך היא הציתה מחדש את סוגיית הפחד מטיסה ואת החששות העצומים לעלות שוב למטוס.

מומחה לפחד טיסה, אלון פרג, קברניט אל על בדימוס וטייס קרב לשעבר ומנחה סדנאות להתמודדות עם פחד מטיסה, אומר ל-Passportnews, ש"מאז אירוע Flydubai פונים אליי אנשים שחוששים לטוס, ובהם גם כאלה שכבר עשו דרך משמעותית בהתמודדות עם פחד הטיסה שלהם. רבים מהם שואלים שאלות דומות: 'אז אולי הפחד שלי בכל זאת מוצדק?', 'מה אם זה יקרה גם בטיסה שלי?' או 'איך אפשר להיות בטוחים שדבר כזה לא יקרה שוב?'".

לדברי פרג, השאלות האלה מובנות אך מאחוריהן מסתתר מנגנון פסיכולוגי חשוב שכדאי להכיר. "אחת הנטיות הטבעיות של המוח האנושי נקראת הטיית האישוש (Confirmation Bias). מדובר בנטייה לחפש, להעדיף ולזכור מידע שתומך באמונות שכבר קיימות אצלנו, ולהעניק פחות משקל למידע שסותר אותן".

פרג מסביר שכשאדם מפחד מטיסות, המוח שלו כבר מחזיק באמונה שטיסה היא דבר מסוכן. לכן, כשהוא שומע על אירוע כמו זה שהתרחש בטיסת פליי דובאי, הוא עלול לפרש אותו כהוכחה לכך שהפחד שלו מוצדק. אלפי הטיסות המסתיימות בשלום מדי יום, לא זוכות לתשומות ליבו ולא מעוררות בו את אותה תגובה רגשית ולכן גם לא משפיעות באותה מידה על תפיסת הסיכון שלו.

הבעיה מתחילה כשהמוח מתקשה להבחין בין סכנה ממשית לבין תחושת פחד. צילום: shutterstock

עוד מסביר פרג, חשוב להבין שהנטייה הזו אינה מקרית. היא קשורה למנגנוני ההישרדות שהתפתחו במוח האנושי לאורך השנים. מבחינה הישרדותית, יש יתרון בזיהוי מהיר של סכנות אפשריות, גם במחיר של אזעקות שווא. כשהמוח מזהה משהו שמזכיר לו סכנה, הוא מגביר את הערנות ומחפש מידע שיאפשר לו להימנע ממנה. הבעיה מתחילה כשהמוח מתקשה להבחין בין סכנה ממשית לבין תחושת פחד. מבחינתו, אם אנחנו מפחדים כל כך, כנראה שיש לכך סיבה טובה. כך נוצר מעגל שמזין את עצמו: אנחנו מפחדים מטיסות, מחפשים מידע על אירועים מסוכנים, מוצאים סיפורים שמחזקים את הפחד, ובעקבותיהם משתכנעים עוד יותר שהטיסה מסוכנת. אירוע חריג כמו זה שהתרחש השבוע עלול להעצים את המעגל הזה. ככל שהסיפור דרמטי יותר וזוכה לחשיפה תקשורתית רחבה יותר, כך קל לנו יותר לדמיין שהוא עלול לקרות גם לנו".

איך אפשר לשבור את המעגל ולא לתת לפחד להתחזק? לדברי פרג, "הצעד הראשון הוא להבין שהמטרה אינה לשכנע את עצמנו ששום דבר רע לא יכול לקרות. הרי אין פעילות בחיים שהיא נטולת סיכונים לחלוטין. המטרה היא ללמוד להעריך את הסיכון באופן מציאותי, ולא דרך המשקפיים של הפחד".

פרג מוסיף שקודם כל חשוב להכיר את העובדות. "לא מספיק לשמוע שטיסה היא אמצעי תחבורה בטוח מבחינה סטטיסטית. חשוב להבין מה הופך אותה לבטוחה, כיצד פועלות מערכות הבטיחות, אילו נהלים קיימים להתמודדות עם מצבי חירום ועד כמה אירועים חריגים הם נדירים ביחס למספר הטיסות בעולם. ככל שהידע שלנו מעמיק, כך קל לנו יותר להפריד בין מה שאנחנו מרגישים לבין מה שמתרחש במציאות".

שנית, מפרט פרג, צריך לדעת לענות לשאלות ה”מה אם?”. אנשים שפוחדים מטיסות נוטים להעלות שוב ושוב תרחישים אפשריים: מה אם תהיה תקלה במנוע? מה אם המטוס ייקלע למזג אוויר קשה? ומה אם אחד הטייסים לא יוכל להמשיך להטיס את המטוס?

"הניסיון להדחיק את השאלות האלה או להסתפק בתשובה כמו 'יהיה בסדר' בדרך כלל אינו מספק. חשוב להבין מה באמת יכול לקרות, אילו אמצעי בטיחות קיימים וכיצד מתמודדים עם מצבים שונים. עם זאת, חשוב גם לדעת מתי להפסיק לחפש תשובות. לא כל תרחיש דמיוני מחייב חקירה נוספת, ולא ניתן להשיג ודאות מוחלטת. חלק מההתמודדות עם פחד טיסה הוא ללמוד לחיות עם מידה סבירה של חוסר ודאות, כפי שאנחנו עושים בתחומים אחרים בחיים".

הצעד השלישי לדברי פרג, מחבר הספר "בחיים צריך לדעת להמריא - אפשר להתגבר על פחד טיסה", הוא ש"צריך להיות מודעים להטיית האישוש. בפעם הבאה שאנחנו נתקלים בכתבה על אירוע תעופתי, כדאי לעצור ולשאול את עצמנו: האם אני מתייחס לאירוע הזה בפרופורציה הנכונה, או שאני משתמש בו כדי להצדיק פחד שכבר קיים אצלי? האם אני נותן משקל גם למידע שמצביע על בטיחות התעופה, או שאני בוחר להתמקד רק באירועים שמחזקים את החששות שלי? עצם המודעות לנטייה הזאת מאפשרת לנו להתחיל לשנות את האופן שבו אנחנו מפרשים מידע".

לבסוף, אומר פרג, חשוב לא להפוך אירוע חריג לתחזית אישית. העובדה שאירוע מסוים התרחש, אינה מעידה על כך שהוא צפוי להתרחש שוב, ובוודאי לא על כך שהוא צפוי לקרות דווקא בטיסה הבאה שלנו. אנחנו נוטים לייחס הסתברות גבוהה יותר לאירועים שקל לנו להיזכר בהם או לדמיין אותם. לכן, דווקא אירועים נדירים שמקבלים חשיפה תקשורתית נרחבת עלולים להיראות לנו שכיחים הרבה יותר מכפי שהם באמת.

במקרה של פליי דובאי, חשוב להכיר בחומרת האירוע, להתייחס לעובדות שהתבררו וללמוד מהממצאים שיעלו בחקירה. אבל אין סיבה להפוך את המקרה החריג הזה להוכחה לכך שכל טיסה היא מסוכנת.

הפחד הוא תחושה, לא הוכחה לסכנה

"אחד הדברים החשובים ביותר שאני מלמד אנשים שמתמודדים עם פחד טיסה", אומר פרג, "הוא שלא צריך להילחם בפחד או להתבייש בו. פחד הוא תגובה אנושית טבעית, אבל הוא אינו בהכרח משקף את רמת הסיכון האמיתית.

האירוע בטיסת פליי דובאי היה חמור, ואין צורך להמעיט בחומרתו כדי להתמודד עם החששות שהוא מעורר. לצד זאת, חשוב לזכור שהמטוס נחת בשלום. בסופו של דבר, הדרך להתגבר על פחד טיסה אינה עוברת בהתעלמות מסכנות, אלא בהבנה שלהן, בהיכרות עם העובדות וביכולת להבחין בין תרחיש אפשרי לבין תרחיש סביר.

העובדה שאנחנו מצליחים לדמיין שמשהו רע עלול לקרות אינה אומרת שהוא אכן צפוי לקרות. והעובדה שאנחנו מפחדים אינה הוכחה לכך שאנחנו נמצאים בסכנה. כשאנחנו לומדים להבחין בין השניים, אנחנו מפסיקים לתת לפחד לחפש עבורנו הוכחות, ומתחילים להחזיר לעצמנו את השליטה".

פרטים נוספים כיצד להתמודד עם פחד טיסה באפליקציה ובאתר של אלון פרג.