"7 באוקטובר הופך לפלטפורמה להאדרת חמאס ולשנאת ישראל בקמפוסים"

החדשות של PassportNews בערוץ ה-WhatsApp

שלוש שנים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, הקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי העולם צפויים להפוך שוב לזירה מרכזית של מחאה פוליטית סביב ישראל, המלחמה בעזה והסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בקנדה, בבריטניה ובמדינות נוספות נערכים סטודנטים וארגונים להפגנות ואירועי מחאה, ובקהילות היהודיות גוברת הדאגה שהיום שבו מציינים את הטבח יהפוך, במקום ליום זיכרון, לבמה להפגנות נגד ישראל.

אלי רובינשטיין, מנהל החינוך של "מצעד החיים" הבינלאומי, עוקב מקרוב אחר המתרחש בקמפוסים ומביע חשש עמוק מהאופן שבו יצוין 7 באוקטובר השנה. "הייתי רוצה לראות עצרות מכבדות ושקטות לזכרם של 1,200 בני האדם החפים מפשע שנהרגו ב-7 באוקטובר ובימים שלאחר מכן - רובם ישראלים, אבל גם אזרחים ממדינות אחרות", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-PassportNews לרגל 3 שנים ל-7 באוקטובר.

אלי רובינשטיין, מנהל החינוך הבינלאומי של מצעד החיים. צילום: Michael Beckley

לדבריו, יש מקום לכאבם של הפלסטינים, אך לא דווקא בתאריך הזה. "אם תומכי הפלסטינים רוצים לבחור יום כדי לכבד את אובדן חייהם של אזרחים פלסטינים, זה לגיטימי. אבל לא ב-7 באוקטובר - היום שבו התרחש אובדן החיים הגדול ביותר של יהודים מאז השואה. הייתי רוצה לראות ביום הזה קריאות לשלום, להבנה ולפיוס".

מה אנחנו צפויים לראות בפועל?

"לצערי, באוניברסיטאות נראה ככל הנראה גינויים חד-צדדיים של ישראל, האשמות באפרטהייד ובג'נוסייד וקריאות להשמדת המדינה היהודית, כולל הסיסמה 'מהנהר ועד הים'. אני גם מצפה לראות את מתקפת 7 באוקטובר מוצגת כ'התנגדות' ואת אנשי חמאס כ'שהידים', למרות המעשים הברבריים שביצעו".

"הסטודנטים היהודים מואשמים בכל מה שקורה במזה"ת"

אחת הדאגות המרכזיות שלו היא לשלומם ולתחושת הביטחון של סטודנטים יהודים. "אני רק יכול לדמיין כמה קשה להיות היום סטודנט יהודי בקמפוס", הוא אומר. "יהודים מואשמים היום בכל מה שקורה במזרח התיכון, ואותו דבר קורה לסטודנטים יהודים בקמפוסים".

הפגנות נגד ישראל. צילום: SHUTTERSTOCK

רובינשטיין מפנה גם לאירוע שהתרחש לדבריו בבלוויל, אונטריו, ערב יום הכיפורים, שבו נמנע אירוע אלים חמור בבית כנסת בעקבות פעולת המשטרה. לדבריו, האווירה אינה מוגבלת לשיעורים העוסקים במזרח התיכון.

"שמעתי מסטודנטים שלקחו קורסים שאין להם שום קשר למזרח התיכון, ופתאום הנושא של ישראל עולה על ידי המרצה - בדרך כלל בגנות ישראל ובאופן חד-צדדי, בלי איזון. זה יכול לקרות בשיעור כלכלה, מדעים, מנהיגות בספורט או לימודי נשים. ישראל נכנסת לשיחה גם כשאין לה שום קשר לנושא הקורס".

לדבריו, במציאות הזו חשוב להזכיר לסטודנטים היהודים שהם אינם אשמים. "חבר יקר שלי, ניצול השואה בן ה-98 נת לפציגר, אומר לסטודנטים: זו לא אשמתכם. השנאה כלפי יהודים קיימת כבר אלפי שנים".

רובינשטיין חושש שהמחאות במהלך היום יהפכו לאלימות. "אני בהחלט מודאג מכך שהאירועים ישמשו במה להאדרת חמאס ולהשחרת ישראל. כבר היו מקרים של אלימות אנטי-ישראלית ואנטישמית בקמפוסים".

"האוניברסיטאות לא עושות מספיק"

אחת הביקורות החריפות ביותר של רובינשטיין מופנית כלפי הנהלות האוניברסיטאות והמרצים.

אתה חושב שעושים מספיק כדי לשמור על שלומם של הסטודנטים היהודים?

"לא. אני לא חושב שרוב הנהלות האוניברסיטאות עושות מספיק כדי להגן על סטודנטים יהודים". הוא מזכיר את השימוע בקונגרס האמריקאי שבו נשאלו נשיאות שלוש אוניברסיטאות מובילות - הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה ו-MIT - האם קריאה לרצח עם של יהודים מפרה את כללי ההתנהגות בקמפוס.

מחאה נגד האנטישמיות בלונדון. צילום: Loredana Sangiuliano / Shutterstock

"התגובה הייתה שזה 'תלוי בהקשר'. אם חבר בקהילה שלי היה עומד בבית הכנסת ואומר שקריאה לרצח עם של קבוצה כלשהי - פלסטינים, שחורים, ילידים, להט"ב או אנשים עם מוגבלויות - יכולה להיות בסדר 'בהתאם להקשר', המיקרופון שלו היה מנותק והוא היה מוצא מהבניין".

עם זאת, הוא מברך על החלטת אוניברסיטת טורונטו לבטל אירועים מתוכננים ל-7 באוקטובר, אף שלדבריו היה מעדיף שההחלטה תתבסס יותר על עיקרון ופחות על שיקולי ביטחון.

"נזק ארוך טווח"

רובינשטיין סבור שהשינוי ביחס לישראל בקרב צעירים אינו רק תוצאה זמנית של המלחמה בעזה. "אני חושש שהנזק הוא ארוך טווח, ושמדובר במגמה שאנחנו רואים כבר עשרות שנים".

הוא מצביע על הפער בין נתוני עבר לבין הנתונים העדכניים בארצות הברית. "ב-1991, לפי הניו יורק טיימס, ישראל נהנתה מכ-80% תמיכה חיובית בקרב האמריקאים. לפי סקר NBC מ-2026, רק כ-32% מהמצביעים האמריקאים שנשאלו מחזיקים כיום בדעה חיובית על ישראל, ובקרב דמוקרטים מדובר ב-13% בלבד. וכשמדובר במגמות כאלה, קנדה בדרך כלל אינה רחוקה מאחור".

לצערי זה לא חדש לנו שאנחנו כושלים בהסברה הישראלית בעולם.

"ברור שישראל הפסידה במלחמת המידע", הוא אומר. לדבריו, השקעות של קטאר במוסדות חינוך ובארגונים שונים תרמו לעיצוב תפיסות אנטי-ישראליות במערב. "בכל עימות צבאי, ביקורת לגיטימית היא אפילו הכרחית. אנחנו מדברים כאן על משהו אחר - על אשמה שהוכרעה מראש ועל המסקנה שישראל ביצעה ג'נוסייד, למרות שהנושא עדיין נידון בזירה המשפטית הבינלאומית".

יש אור בקצה המנהרה? שביב מידע חיובי שאתה יכול לחלוק איתנו?

רובינשטיין מספר על יוזמה באוניברסיטת יורק בטורונטו בשם Bridging the Gap, שהוקמה במקור ב-2019 על ידי סטודנטים מאוניברסיטת יורק ומאוניברסיטת טורונטו במטרה ליצור דיאלוג מכבד בין סטודנטים יהודים וישראלים לבין סטודנטים פלסטינים, ערבים ומוסלמים.

"הקבוצה מאפשרת לסטודנטים לשוחח על האירועים בצד הישראלי ובצד הפלסטיני בצורה מכבדת, מתוך אמונה שמגיעים להם כבוד אנושי ושיחה כנה", הוא אומר. "לדברי ד"ר רנדל שנור, שמוביל כיום את היוזמה, היא הצליחה ליצור הבנה ואמפתיה בין שני הצדדים".

וזה, מבחינתו, המסר החשוב ביותר לקראת 7 באוקטובר: "עד כמה שאני מודאג ומאוכזב ממה שעלול להתרחש בקמפוסים, אני גם מתעודד מכך שיש סטודנטים פרו-ציונים ופרו-פלסטינים שמנסים לנהל ביניהם דיאלוג מכבד. אולי יום אחד הדוגמה שלהם תתפשט גם למזרח התיכון".